אתמול קיבל מחבר הספר הרב משה סוויסה מכתב הערכה משופט בית המשפט העליון, פרופסור אליקים רובינשטיין שקרא את הספר והתרשם לטובה מקריאתו. רוברנשטיין המשבח את כתיבו של סוויסה מציין בין היתר במכתבו כי המחותנת שלו היא בת העיר בית שמש, ממשפחה מעולי מרוקו.
מכתבו של פרופסור אליקים רובינשטיין:
"שלומות מירושלים,
ראשית, התנצלות: בצוק העתים סיימתי לקרוא את ספרך, הנקרא ברוב עניין קליידוסקופי, רק
היום, ואני ממהר לכתוב לך.ביני לביני קראתי את רשימותיהם על אודותיו של יאיר שלג ושל רחל גץ סלומון, שתיהן ב״ה חיוביות.
ספרך הוא הפסיפס הישראלי במיטבו, אף אם יש צורך לשאוף אויר מפעם לפעם במסע עוצר הנשימה בין גודש הדמויות, בין אלה שמן הסתם הן בדיוניות לבין דמויות האמת שברגישות רבה שירטטת.
השיטוט בין הווי עיירת עולים כמו בית שמש הותיקה (גילוי נאות -המחותנת האהובה שלנו היא בת בית שמש ממשפחה מעולי מרוקו) לבין עולם הישיבות הספרדי והאשכנזי וצה״ל הוא מרתק ומאלף.
אני בן מחצית דור שקדם לך, אך כמובן חלק מן ההווי ואף מן הנפשות הפועלות מוכר לי. אני מניח שלא כך לחלק מן הקוראים, והספר ראוי מאוד שייקרא. אולי יש במקצת גודש דמויות בחלק הראשון, מה שמחייב קריאה מדודה מזה ורצופה מזה, אך אפשר להבין את מה שאצרת כל השנים וחשת צורך לתת לו ביטוי, ולהתחבר לעושר התיאורי והלשוני. קיצורם של דברים, יישר חילך.
ובטרם אחתום, עוד גילוי נאות: דמותו של זכריה באומל הי״ד, מופיעה באור אוהד ונוגה. יפה עשית, אם מותר לי לומר, בהתייחסותך להיכרותכם. לא זכיתי להכירו, אך בתפקידים שונים בשירות הציבור פגשתי מדי פעם את הוריו, אביו ע״ה ואמו תבל״א, במסע הייסורים לבקש אחריו..הם דבקו במשימה עד תום. גם ניחמתי את אמו כשהובא למנוחות לא מכבר.
חודש טוב ופורים שמח, בריאות לך ולמשפחה( ראיתי ששם בנך נ״י כשמי).
כל טוב, אלי רובינשטיין
השופט פרופ׳ אליקים רובינשטיין
המשנה לנשיאה בדימוס, בית המשפט העליון".
תקציר עלילת הספר העילוי המופיע על גביי כריכתו:
"וכשבימי שבת נהרו ההמונים לעבר החורשה שבעמק, לא ידעו מי ממהר לעבודת הבורא ומי רץ למלא את יציעי האצטדיון... לא פעם, כאשר נעמדו מתפללי בית הכנסת לקריאת ה'קדוּשה' וזעקו בקול גדול 'קדוש קדוש קדוש', נשמעו הזעקות מן העבר השני של קול ההמון כקול שדי: 'השופט בן זונה'."
מאז "עקוד", ספרו פורץ הדרך של אלברט סויסה, שראה אור כבר לפני שלושים שנה, לא ראה אור בספרות העברית רומן חניכה משמעותי כמו זה של משה סויסה המתרחש בשיכון שבו מתקבצים עולים חדשים מכל הגלויות. משה סויסה מתאר ברומן בעל סממנים סמי-אוטוביוגרפיים חיים ססגוניים בבלוק צפוף בבית שמש, על קשת דייריו המאוד צבעונית: רב אדוק המתגלה כפרח כמורה לשעבר, שמש של בית כנסת שנולד בקבר וכומס סוד שגיבור הרומן מנסה לפענח, ממזר שאינו ממזר, נזירה גרמניה, זונה שאינה זונה ועילוי תורני שהוא מעין אלישע בן אבויה מודרני, גאון שנכנס לפרדס, ומשפיע לא במעט בהשקפותיו על גיבור הסיפור, נער דתי-חרדי הצומח לעינינו.
אולם, ליבת הרומן המאוד ייחודי הזה הם לבטיו של הגיבור בעולם הישיבות ובעולם האמונה. "העילוי" מעלה שאלות הגותיות חשובות, פילוסופיות ואמוניות, ומזווית חקרנית. הרומן מתרחש בכמה מישורי זמן, והעלילה מסופרת בעיקר מנקודת מבטו של אדם במיטב שנותיו, השב ארצה מחו"ל אל השיכון שבו גדל כדי להיפרד מגיבור ילדותו, השמש שבו נפשו נקשרה, השוכב על ערש דווי, וכל זאת בתקווה לגלות סוף-סוף את סודו הכמוס.
"העילוי" משתייך לסוגה של ספרות אמונית, שאיתה מזוהים סופרים ידועים כמו חיים באר, הרב חיים סבתו, דב אלבוים ואחרים, אך הוא סולל לעצמו דרך עצמאית משלו וניכר שמדובר בכותב בעל 'קול' בשל וסגנון מושך והומוריסטי, העשוי לדבר אל מעגלי קוראים נרחבים".
בתמונה: הרב הסופר משה סוויסה.
