רשות מקומית במרכז הארץ הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד שני אחים פגועי נפש שירשו דירה מאמם המנוחה. בתביעה דורשת העירייה שהאחים ישלמו סכום עתק בסך 350 אלף שקלים, חוב ארנונה שהצטבר נגד בעלי הנכס עוד משנות ה-90.  

בצר להם פנו האחים לעורכות הדין אביטל ודנה אדרי, אשר הגישו בשמם בקשת רשות להתגונן לבית משפט השלום בתל אביב, שבמסגרתה הן טוענות כי העירייה פעלה לאורך שנים באופן שלומיאלי, וכעת דורשת כספים שכלל לא מגיעים לה עפ"י דין. לדברי עורכות הדין אדרי, העירייה שלחה לדודם של הנתבעים הודעות חוב לאורך השנים, אך זאת לכתובת שגויה. מכתבי החוב נשלחו אל הדוד החל משנות ה- 90, של המאה הקודמת, אך הוא עזב את הארץ במהלך שנות ה-70, ונפטר מספר שנים לאחר מכן בארצות הברית. העירייה גם הגישה במהלך שנות ה-90 תביעת חוב נגד אותו דוד לבית המשפט ואף זכתה בפסק דין לטובתה במעמד צד אחד, אך תיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין החוב נסגר בשנת 2010 - בשל חוסר פעילות בתיק.  

לדברי עורכות הדין אדרי, במהלך שנות ה-90 עברו מחצית מהזכויות בנכס לרשות אמם של הנתבעים, עובדה שהייתה גלויה לכל מי שביקש לדעת, ויכול היה לעיין בפרטי הנכס בלשכת רישום המקרקעין, אך באופן לא ברור מידע זה נעלם לחלוטין מעיניה של מחלקת הגבייה של אותה עירייה. על פי התביעה בסדר דין מקוצר אותה הגישה העירייה נגד האחים, היא "לא הצליחה לאתר את בעלי הנכס לאורך שנים", ורק לאחרונה נודע לה, "לאחר חקירה מאומצת" כי אמם המנוחה של הנתבעים נרשמה כבעלים על מחצית מהזכויות בנכס, כעשור לפני שהלכה לעולמה בשנת 2007. 

"מוטב כי טענת העירייה, שלאורך השנים לא הצליחה לאתר את בעלי הנכס, לא הייתה מועלית כלל, שהרי התובעת שהינה עירייה עתירת נכסים ומשאבים, והייתה יכולה להפיק בקלות נסח טאבו מלשכת רישום המקרקעין ובו שמות בעלי הנכס", טוענות עורכות הדין אדרי. 

על פי תביעת העירייה, האם הורישה לאחר מותה את חלקה בנכס לילדיה, אך אלה הגישו בקשה לקיום צוואה כמעט עשור לאחר לכתה, בשנת 2016, עובדה שנודעה לעירייה רק לאחרונה. זאת גם הסיבה מדוע החליטה העירייה להיפרע מהם כעת, ומדוע היא תובעת מהם כי ישיבו לה את החוב העצום שנצבר בשל אי תשלום ארנונה לאורך השנים. אמם של הנתבעים התאשפזה לאורך שנים במוסדות פסיכיאטריים, וילדיה, הנכים נפשית גם הם, גדלו בפנימיות וסעדו אותה לאורך שנים. 

בבקשת הרשות להתגונן אותה הגישו עורכות הדין אדרי, נטען כי גם מעבר לטענה הקלושה לפיה ניסתה העירייה לאתר את בעלי הנכס, יש לדחות את התביעה בגין כל מרכיב שהתיישן בה.  "העירייה דורשת באופן תמוה החזר חובות עוד משנות ה-90 של המאה הקודמת, כשברור לכל בר דעת כי רכיבים שהינם מעבר ל-7 שנים דינם להידחות", טוענות עורכות הדין אדרי. לדבריהן, "כבר נקבע בפסיקה לא אחת כי ההתיישנות בהליך האזרחי הינה מוסד עתיק יומין, שתכליתו לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין הזכות להתגונן בהן". עורכות הדין אדרי מוסיפות כי אין בכוחם של הליכי גבייה מנהליים שנקטה העירייה, ככל שנקטה בכאלה, בכדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי זה.

עורכות הדין אדרי טוענות עוד כי תביעת העירייה אינה מתאימה להליך סדר דין מקוצר, ולו רק בשל העובדה כי מצוינים בה סכומים שאין לכלול כלל וכלל במסגרת תביעה לסכום קצוב, כגון שכר טרחת עורך דין, מכתבי התראה וכיו"ב. לדבריהן, גם מכתב התביעה ואף מעיון בתדפיסים, לא ברור מתי נולדה התביעה. "חיוב הנתבעים בארנונה הינו חיוב רטרואקטיבי שאינו כדין, וחל שיהוי ניכר בהגשת התביעה". 

בדיון שהתקיים בחודש אוקטובר 2020 נתן בית המשפט לאחים את הרשות להתגונן. לאור טענת ההתיישנות שהעלו האחים באמצעות ב"כ עוה"ד אדרי, אמורה העירייה להגיש כתב תביעה מתוקן. 

עורכות הדין דנה ואביטל אדרי (בתמונה: צילום: אופיר הראל) https://www.edrilaw.net/ ממשרד עורכי הדין אדרי, עוסקות בדיני עבודה, משפחה וחדלות פירעון.