מוזיאון ישראל נפתח מחדש למבקרים, כמובן תחת כללי 'התו הסגול' והזמנת מקום מראש. במקום תערוכה חדשה של שלושה אמני-מופת יהודים הנפגשים בתערוכה מהנה, מרתקת ומעוררת השראה.

התערוכה החדשה במוזיאון ישראל מעמידה במרכז את יצירותיהם של יוזף ישראלס, האמן שכונה 'רמברנדט היהודי', מקס ליברמן ואורי לסר ובוחנת את ייצוגם של עובדי האדמה, הדייגים והאיכרים הנוצרים דווקא בעיניהם של אמנים יהודים במאה ה-19. בתערוכה גם היצירה שהיוותה מקור השראה לעבודתו של ון-גוך ואחרת שהייתה מקור לרפרודוקציה הכי נפוצה בארץ בשנות ה-50. אוצרת: שלומית שטיינברג.

בחדר אפלולי, נמוך-תקרה ומרופד מחצלות קש, ספק מטבח ספק חדר הסבה, עומדים איכרה הולנדית ובנה לסעוד את פיתם הדלה: תפוחי אדמה ונתח של דג הרינג. הבן, עיניו עצומות, ידיו שלובות לפניו, נושא את הברכה שלפני האוכל ואמו, עיניה עצומות וראשה רכון מטה, מאזינה, ידיה בחיקה.

יוזף ישראלס, שצייר את היצירה בשנת 1878 בקירוב, הכיר את הכפריים ההולנדיים, אנשים פשוטים שעמלו בשדות תפוחי האדמה או דגו את שלל ההרינג בים רחוק מביתם. מאז 1856 הרבה לתארם ושב לבקרם מדי קיץ. ישראלס כאמור זכה עוד בחייו לכינוי 'רמברנדט היהודי'. הוא היטיב להשתמש במשחקי האור מתוך האפלה שכה אפיינו את גדול ציירי הולנד במאה ה-17. משחקי אור אלה שבו לא פעם והופיעו גם בציורים הדרמטיים של ישראלס. הציור 'אוכלי תפוחי האדמה' של וינסנט ון-גוך הושפע מאוד מציוריו של ישראלס, שהיו מוכרים מאוד ונוצרו בכמה גרסאות.

עוד בתערוכה: יצירות של האמנים מקס ליברמן ואורי לסר, המתארים כל אחד מהם בסגנונו הייחודי, את חיי היום יום של עובדי האדמה, האיכרים והדייגים בהולנד של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. מושאי היצירות של שלושת האמנים דומים, ואולם מהתבוננות במכלול יצירתם ניכר כיצד ישראלס וליברמן, אנשי המעמד הגבוה, ביקשו לעורר אהדה כלפי המצוירים וליצור הד חזותי להלכי הרוח הסוציאליסטיים ששטפו את חוגי המשכילים במערב אירופה. לעומתם, אורי לסר, שהיה בן לאב אופה והתייתם בילדותו, נטה לחפש בציוריו מארגים של אור, צל וצבע, והדמויות שתיאר היו תמיד לבדן, מרוחקות או מרוכזות בעבודתן.

לצידם מוצג מבחר מיצירותיו של האמן הצרפתי בן המאה ה-19, ז'אן-פרנסואה מילה, שיסד את אסכולת 'ברביזון' הצרפתית. עבודותיו סבו סביב עובדי האדמה קשי היום, יצירתו החשובה - 'המלקטות' - שתצריב שלה מופיע בתערוכה, הייתה מוכרת היטב בארץ והרפרודוקציות שלה שכונו 'רות המואבייה בשדה בועז' היו תלויות בבתים רבים בישראל של שנות ה-50 וה-60.

מומלץ מאוד שלא להחמיץ את עבודת הווידאו של ראידה אדון שנקראת 'זרות'. האמנית והשחקנית ילידת העיר עכו, שזכורה לחלקכם ממשחקה בסדרה 'פאודה' ועוד, עוסקת בשנינות ובקסם בזהות, בפליטות ובחיפוש אחר בית.

עוד במוזיאון ישראל: שלל תערוכות מקסימות ביניהם כסאות מתבודדים: 'תיקון ברסלבי' ועיצוב עכשווי; 'נופי גוף' – תערוכה גדולה של יצירות במגוון מדיות ושל מקורות היסטוריים המצביעה על הקשר בין גוף האדם לטבע וכמובן גן הפסלים המקסים של המוזיאון. בואו ותיהנו.