את השבוע התחלנו עם ציון התאריך הידוע כ"ט בנובמבר - בו הכירה האסיפה הכללית של האומות המאוחדות בקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. היה מיעוט שלא הסכים. מה לעשות ש"בידוע שעשיו שונא ליעקב" (ספרי על הפרשה, ציטוט המיוחס לרשב"י). בפרשה שלנו מערכה אחרונה ביחסי עשו ויעקב.

בפרשה שלנו מופיע לראשונה השם -  ישראל. לאחר המפגש עם שרו של עשיו כתוב "ויאמר לו אלוקים: שמך יעקב. לא ייקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל" (בראשית, ל"ה, 10).

הגמרא (ברכות י"ג.) מסבירה, כי אין הכוונה שייעקר לחלוטין השם יעקב, הרי הקדוש ברוך הוא בעצמו כינהו כך גם לאחר מכן (בראשית, מ"ו, ב'), אלא הכוונה היא שהשם 'ישראל' יהיה שמו העיקרי.

שואל המהרש"א, שם, ד"ה 'עובר'), אם הוחלף שמו של יעקב לישראל, מדוע לא הוחלף באופן מוחלט?

כזכור, מתן השם החדש ניתן לו לאחר מאבק. וכמו שאומר המשפט השגור בפי צבאות רבים (בעיקר בפי המנצחים) - במלחמה, כל האמצעים כשרים. התושבה לשאלה נעוצה בדרך לניצחון... על היצר.

אמר האדמו"ר ממודזיץ' זצ"ל ('דברי ישראל', פרשת וילך), כי השם 'יעקב' מורה על ערמומיות וכפי שאומר רש"י (בראשית, ל"ה, 10): "לשון אדם הבא במארב ועקבה" וכפי שאמר עשיו "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים" (שם, כ"ז, ל"ו), ואף יעקב אבינו עצמו הצהיר כי ביחסיו עם עשיו "אחיו אני ברמאות" (בבא בתרא קכ"ג.).

כל זאת, לפי שכאשר אדם מתמודד עם היצר הרע (וכידוע שעשיו רומז ליצר הרע), עליו להשתמש גם בתכונות ערמומיות כדי להכניעו. על האדם לרתום את כל תכונותיו למלחמה ביצר. לפיכך, לא נעקר לגמרי שמו 'יעקב', כי לצורך המאבק הרוחני יש להשתמש בתכונות אלו כדי להתגבר. לדוגמה, מי שבטבעו עקשן - ינצל מידה זו כדי שלמור בעקביות על לימוד תורה בכל יום; מי שבטבעו מתנשא - ישתמש במידה זו כאשר מלעיגים על אדיקותו בנושאים רוחניים וכן על זה הדרך.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ד, כסלו תשע"ג, עמ' 131.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך