כמו אצל סבו, אברהם אבינו, גם יעקב זוכה בשעת לילה מיוחדת לשמוע את הבטחת הקדוש ברוך הוא שעם גדול ייצא ממנו. "והיה זערך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית, כ"ח, י"ד).

נשאלת השאלה, מה פשר דימויו של עם ישראל לעפר הארץ?

כותב הרמב"ם ב'איגרת תימן': "כבר הבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינוע"ה, שאף על פי שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם - הם יישארו ויעמדו, והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו, כמו שנאמר 'והיה זרעך כעפר הארץ', כלומר, אף על פי שהם נתונים למרמס ולמרפס, כעפר הזה שהכול דורסים אותו - סוף שיגברו וינצחו. וכן על דרך המשל, כמו שהעפר באחריותו יעלה על הדורסים אותו, ויישאר הוא, והדורסים אותו לא יעמדו". כוונתו: האדם דורך על העפר כל ימיו, אך במותו מכסים אותו בעפר והעפר מעליו...

עוד כותב הרמב"ם ב'איגרת תימן': "והנה באר הנביא ישעיהו ע"ה, שהאומה הזו כל ימי היותה בגלות, כח מי שיעלה במחשבתו להתגבר עליה ולאנוס אותה, אפשר לו לעשות ויצליח בתחילה, אבל באחריתו ישלח הקדוש ברוך הוא מושיע ויסיר ממנה חולייה וכאבה... וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאינו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה ולא נסור מעולם מלהיות אומה חשובה".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ט"ו, כסלו תשס"ט, עמ' 88.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך