פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים 2020 גאה להכריז על הסרטים שנבחרו להשתתף בתחרות הקולנוע הישראלי, שיתקיים בתאריכים 10-20.12.

במהדורתו ה-37 יקרין הפסטיבל במסגרת התחרות הישראלית סך של 34 סרטים מהם חמישה סרטים במסגרת תחרות הקולנוע העלילתי הישראלי, שמונה סרטים במסגרת תחרות הקולנוע התיעודי הישראלי ו-21 סרטים במסגרת התחרות לקולנוע ישראלי קצר. בנוסף, תתקיים בפסטיבל הקרנה מיוחדת לגרסה חדשה שיצר ערן קולירין לסרטו 'ההתחלפות'.

ומכאן, לרשימת הסרטים המשתתפים בתחרויות:

 

ביניים: תחרות חג׳ג׳ לקולנוע ישראלי עלילתי

אסיה: אסיה בת ה-35 היא עולה ותיקה ואם חד הורית לוויקה בת ה-17. מצבה הבריאותי המידרדר של ויקה מחייב את אסיה לקבל על עצמה לראשונה את תפקידה כאם ולקחת אחריות על חיי בתה ועל הזמן שעוד נותר להן יחד. בימוי ותסריט: רותי פרי-בר; מפיקים: יואב רועה, אורית זמיר ויאניה קראלג׳; משחק: אלונה איב, שירה האס, תמיר מולא, גרא סנדלר, עדן חלילי, אור ברק ונדיה טיכונוב.

הלילה הזה: אפריל 1980, משגב־עם. חוליה של חמישה מחבלים חודרת לקיבוץ, משתלטת על בית ילדים ומחזיקה בפעוטות כבני ערובה למטרות מיקוח ושחרור אסירים. לילה ארוך עובר על ההורים המפוחדים, אנשי הצבא המתכננים פריצה, חברי החוליה המתוסכלים והילדים. בימוי: נדב שירמן; מפיקים: אסתי יעקב־מקלברג, נתי דינר וחיים מקלברג; מפיקים שותפים: חזי בצלאל, לאון אדר, משה אדרי ויגאל מוגרבי; תסריט: בני ברבש ועוזי וייל; משחק: אפרת בוימולד, שאדי מרעי, שירה קדם־קצנלבוגן, זהר ליבה, יעקב זדה־דניאל, תום חגי, מיקי לאון ואודי פרסי.

הנה אנחנו: אהרון מקדיש את חייו לטיפול בבנו האוטיסט אורי. כעת, כמתבגר, ייתכן שאורי כבר הגיע לגיל שבו כדאי שיגור בבית לאנשים עם צרכים דומים לשלו. אך אהרון מבין שאורי אינו מוכן לפרידה והשניים יוצאים למסע בריחה ברחבי הארץ, מסע שישנה את חיי שניהם. בימוי: ניר ברגמן; מפיקים: איתן מנצורי, יהונתן דובק ומריקה סטוקי; תסריט: דנה אידיסיס; משחק: שי אביבי, נועם אימבר, סמדר וולפמן, אפרת בן־צור, אמיר פלדמן, שרון זליקובסקי, נטליה פאוסט ואורי קלאוזנר.

מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם: אב ובנו מנסים באמצעות הקולנוע לעצור את הזמן, אך מחלת האב מאיימת לנצח את שניהם במירוץ. בימוי: דני רוזנברג; מפיקים: סתיו מרון, דני רוזנברג וקרול פולקוף; מפיק שותף: אדגר טננבאום; תסריט: דני רוזנברג ואיתי כוחי; משחק: מרק רוזנבאום, רוני קובן, אינה רוזנברג, נועה קולר, נתן רוזנברג, רות פרחי, אורי קלאוזנר וסבינה רוזנברג.

שאיפה לחיים: כשדב הקשיש עובר לבית אבות בניגוד לרצונו, הוא חייב למצוא דרך לחזור אל ביתו הישן. כשאהבה, קנאביס ופשע נכנסים לתמונה, הוא מגלה שיש לו מה להפסיד. בימוי: מתן גוגנהיים ואסף אבירי; מפיקים: אדר שפרן, רוני אברמובסקי ומשה אדרי; תסריט: מתן גוגנהיים ואסף אבירי; משחק: שלמה בראבא, ג׳וי ריגר, גדי יגיל, דובל׳ה גליקמן, אלון נוימן, אודליה מורה-מטלון, אבי קורניק, אנסטסיה פיין, נירה רבינוביץ׳, אבי קושניר, דריה רוביצ׳ק ומירנה פרידמן.


ביניים: התחרות לקולנוע ישראלי תיעודי

דני קרוון: בהיותו כמעט בן 90, יוצא דני קרוון, חתן פרס ישראל לאמנות, אשר פסליו הסביבתיים פזורים ברחבי העולם, למסע רגשי ופוליטי שבמהלכו נחשפת דמותו המורכבת והמסעירה של אמן ייחודי ורב השפעה. בימוי והפקה: ברק היימן.

הגורם האנושי: דרור מורה מספק נקודת מבט ייחודית על המשא ומתן של ישראל עם מדינות ערב תוך התמקדות במתווכים האמריקאים שיזמו את התהליך ונכחו בחדרי החדרים בכל שלב ושלב. מה באמת קרה כשקלינטון, ברק וערפאת היו לבד בחדר? מה רבין הבטיח לסורים? מה המלך חוסיין אמר לנתניהו שגרם לו להתקפל במשא ומתן עם הפלסטינים? בימוי: דרור מורה; מפיקים: דרור מורה וטדי לייפר; מפיק שותף: שלום גודמן.

המניע: 35 שנה אחרי הטבח הנורא שהתרחש בעין כרם ב-1986, במהלכו נער בן 14 ירה מטווח אפס באביו, אמו ושתי אחיותיו, יוצאים הבמאים טלי שמש ואסף סודרי לנסות להבין מה בדיוק קרה שם, לפצח את דמותו המורכבת של הרוצח ולעמוד על הפער בין הילד קר הרוח ונעים ההליכות לבין המעשה המפלצתי שעשה. בימוי והפקה: טלי שמש ואסף סודרי.

ילדים: שלוש בנות ושני בנים פלסטיניים, בני 6–17, ממזרח ירושלים וחברון, חושפים את הסיפור הפחות מוכר של ילדות תחת כיבוש. מבט אחר על הדור השלישי והרביעי לכיבוש. בימוי והפקה: עדה אושפיז.

מה היה קורה אילו? אהוד ברק על מלחמה ושלום: האם מנהיג יכול להשפיע על המציאות? או שכמו כל בן אנוש הוא נזרק אל בין גלי ההיסטוריה ללא יכולת להשפיע עליה באופן מהותי? 20 שנה לאחר שהפסיד את ראשות הממשלה בעקבות כישלון ועידת קמפ־דייוויד, כשהוא בן 78, מביט אהוד ברק על ההיסטוריה של מדינת ישראל ושואל: מה היה קורה אילו? בימוי: רן טל; מפיקים: אמיר הראל ואיילת קייט.

מורנוב: מתחת לבתיה של שכונת מורנוב בוורשה קבורים הריסותיהם של בתים ורחובות, שבעבר שקקו חיים יהודיים. במלחמת העולם השנייה הם היו לב לבו של גטו ורשה. מורנוב המודרנית חיה את ההווה, אך נדמה שמתחתיה עדיין רוחשים החיים שנקברו ונמחקו. בימוי: חן שלח; מפיק: מיכה ליבנה.

מרפסת: בחור צעיר יושב במרפסת. ממנה הוא מביט על החברה הישראלית, אבל גם אל תוך נפשו שלו. זו תצפית עמוקה, כואבת ואמיצה על עצמו, על משבר הזוגיות שבו הוא שרוי ועל הקשר עם הוריו. כל זה קורה בשבוע הכי ישראלי בשנה, בין ימי הזיכרון ועד יום העצמאות. בימוי והפקה: אלעד דוידוביץ׳-שיקוביץ'.

אהובה עוזרי - צלצולי פעמונים: בקיץ 1999, אחרי 23 שנות שתיקה, המוזיקאית המחוננת אהובה עוזרי, השופר של 'ישראל השנייה', מתכננת קאמבק ומקליטה אלבום חדש – 'צלצולי פעמונים'. באמצעות קטעי ארכיון נדירים, עוקב הסרט אחר תהליך הפקת האלבום ומשרטט את מסלול חייה. בימוי והפקה: עופר פנחסוב.

 


ביניים: התחרות לקולנוע ישראלי קצר

אחו: יולי מתגוררת עם אביה ואחיה הבכור אריאל, בחור עם צרכים מיוחדים, במושב מבודד בצפון. היא מנהלת את חיי המשפחה ואת החווה הטיפולית שהקימה אמה למען אחיה, אך חלומה הוא לצאת מהבית ולהגשים את עצמה. בימוי: תמר כליל כובש, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב. 26 דקות.

את עדיין שם? סיפורים קצרים על אי התמודדות עם פרידה וחוסר היכולת לתקשר אותה אל הצד השני. בימוי: שליו בן־אליה, נדב שפר וענן גיבסון, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. 7 דקות.

בורקס: אב מסיע את בנו לנמל התעופה. המכונית נתקעת בדרך. בימוי: סאלח סעדי, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל־אביב. 15 דקות.

בין השתיים, יומן: יומן אישי על חיים בין שתי מדינות. בימוי: דניאלה שניצר, לה־פודרייר, בית הספר לקולנוע ואנימציה, צרפת. 4 דקות

בתוך הצינורות: דוקו־אנימציה ניסיוני המשלב וידיאו עם אנימציה. תיעוד של שוטטות אסוציאטיבית תוך כדי שוטטות פיזית במרחב התחנה המרכזית בתל אביב, העוסק בבדידות, פחד, זהות, זרות, חיבה וחיוך. בימוי: אדוה סנטו, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. 5 דקות.

היינו פצצה מפורזת: אבי, צעיר בודד וחולמני, משוטט ברחובות העיר ובשטחים המקיפים אותה. מפגש עם בחור צעיר אחר מערער את עולמו המנומנם. מבוסס על שירו של ישראל דדון "היינו פצצה מפורזת". בימוי: דותן מורנו, עצמאי, קריית גת, 1997. 15 דקות.

המשימה – חברון: מה זה ציר סטרילי? מה ההבדל בין שמירה סטטית ליזומה? איפה נמצא הקפה הכי טוב בחברון ובמי צריך לירות כדי לקבל פיצה חינם? שישה חיילים לשעבר שהוצבו בעיר בשנים האחרונות, חולקים עם הצופים מעין מדריך לחייל בחברון. הם מדברים בבוטות ובישירות על שמירות, פשיטות, מעצרים ליליים וירי במפגינים. מפרספקטיבה של חייל פשוט, הכול היה רק חלק מהמשימה הצבאית. אך ככל שהסרט מתקדם, מתקבלת תמונה מטרידה. לאט לאט הם מבינים את התפקיד שמילאו בחברון ובשם אלו אינטרסים הם נשלחו ל'משימה'. בימוי: רונה סגל, עצמאית. 22 דקות.

התאונה: סיפור אהבה בעידן המסכים. אמרי מאחד את בני משפחתו לנסיעה טעונה אל לב המדבר. מול עדשת המצלמה הביתית הוא מבקש מהם להיזכר בתאונה הקשה שעברו בדרך לבר המצווה שלו 15 שנים קודם לכן, תאונה שהובילה לגירושין של הוריו. שלוש וריאציות של זיכרון בין מציאות לקולנוע. בימוי: אמרי דקל־קדוש, עצמאי. 31 דקות.

ועכשיו לעצום עיניים: בחורה צעירה מגיעה לפתיחת תערוכה אופנתית ומנסה להתחבב על הנוכחים. היא לוקחת אוזניות הדרכה וסוקרת את המיצגים. למרבה הפתעתה, הקול באוזניות מתחיל לצוות עליה לעשות מעשים שערורייתיים. מה שמתחיל כתרגיל בתעוזה נגמר באופן מפתיע. בימוי: תום נשר, עצמאי. 12 דקות.

זיסקינד: אם סבי, זיסקינד, היה משאיר מכתב התאבדות, אני מאמין שאלו היו מילותיו האחרונות. בימוי: עוז צירלין, בית הספר מנשר לאמנות, תל אביב. 6 דקות.

מותו של זה: נח עוזב את הדת בגיל 18. משפחתו החסידית מנתקת עמו קשר לחלוטין. אחרי שבע שנות נתק מת אב המשפחה. האב מצווה לפתוח את הצוואה בנוכחות כל האחים, כולל נח החילוני. בירושלים, בלב שכונת מאה שערים, נח ואחיו נפגשים לראשונה מזה שנים. בימוי: אבישי סיון, עצמאי. 34 דקות.

מטריושקה: נינה, במאית צעירה, רוצה להשתחרר מטראומת הילדות והזיכרונות שלה ולרפא את עצמה דרך עבודת וידיאו ארט שהיא מנסה לצלם. היא מזמינה את אביה להשתתף בצילומים, אך במהלך העבודה היא מתקשה מאוד להתמודד עם האתגרים שהציבה לעצמה. בימוי: סבטה שלגובסקיה, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב, 15 דקות.

מרחבים: נתי, קצין בגולני, נוסע עם שלושה מחיילי הבסיס למועצה האזורית מרחבים לצורך ביצוע משימה מורכבת במיוחד. בימוי: בן זיו, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב. 27 דקות.

מרץ 19: יום הגיוס לצה"ל הוא רגע מכונן בחוויה הישראלית־יהודית. 'מרץ 19' חוקר טקס שנוי במחלוקת זה, תוך הרהור על התבגרות במדינה החיה על חרבה וגבולות הקשר שבין הורים וילדיהם. בימוי: נדב אהרונוביץ' ואיריס עוזר, עצמאיים. 30 דקות.

סנט מוריץ: אם ובנה מסתכסכים בזמן ההכנות לליל הסדר לאחר שהבן, במעמד ביעור החמץ, שורף את ביתם המזוהם ומשחרר את שניהם מהכאוס שפקד אותם לפני החג. בימוי: יוסף בלקלב ורז זוננפלד, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. 6 דקות.

סתמי: רוני (12) מתביישת בתסמונת הטורט שלה. לאחר שהתנהגה באלימות כלפי בת כיתה שהציקה לה, היא מושעית מבית הספר. כשהיא לבד בבית, הסבל שגורמים לה הטיקים מוביל אותה לנקוט פעולה קיצונית ומסוכנת. בימוי: נועה אהרוני־מאור, עצמאית. 16 דקות.

רצח, סיפור אהבה: מיוזיקל פילם־נוארי על רוצחת סדרתית, החבר האוהב שלה והבלש האובדני שעוקב אחריהם. בימוי: מיכאל אנדו־וייל, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת ת אביב. 14 דקות.

שלושה דברים שהלכו לאיבוד: הבית, הקשר והאמונה. אלה הם שלושת הדברים שהלכו לאיבוד בחייו של הסופר העיראקי־ישראלי יצחק בר־משה, סבה של הבמאית. מסע בין טקסט לדימויים חזותיים מחולל פלא, ושלושת הדברים האבודים מתגלים מחדש. בימוי: נעמה שוחט, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. 13 דקות.

שקדייה: שלוש בנות, רווקות בנות המגזר הדתי, יוצאות למסע בעקבות סגולה המבטיחה, כי מי שתחבק שקדייה תזכה להתחתן באותה שנה. בימוי: רותם בן־עמי, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. 2 דקות.

שרה: שרה הנשואה (36) מאוהבת בעיסאם (26), שאותו הכירה בזהות בדויה באינטרנט. כשעיסאם מגלה את זהותה האמתית של שרה, היא יוצאת להילחם על אהבתה. בימוי: חמד שרוף, המכללה האקדמית תל־חי. 21 דקות.

שש עד שש: סרט אנימציה המתרחש בביתה של אם טרייה המתמודדת עם נדודי שינה. הערות המתמשכת, שהפכה למנת חלקה מאז שילדה, חושפת אותה לעולם אחר - שלא הכירה – עולם שבו ביתה והחפצים המוכרים לה כל כך בשעות היום הופכים לישויות ליליות חדשות. בימוי: נטע כהן, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. 7 דקות.

מחוץ לתחרות תתקיים הקרנה מיוחדת של הסרט 'ההתחלפות' (גרסת 2020) שיצר בימי הקורונה הבמאי ערן קולירין לסרטו 'ההתחלפות'. לדבריו, "בחודשים האחרונים, סגור בבית, כשבחוץ המגפה, התחלתי לשחק מחדש עם החומרים מההתחלפות ערכתי הוספתי מוסיקה, נהניתי מאוד וגם צחקתי הרבה. זו לא 'גרסת הבמאי' של הסרט. כל גרסה היא גרסת הבמאי. היא מה שהיה באותו הרגע. 'ההתחלפות' הוא סרט על האפשרות להביט על דברים מחדש והאפשרות הזו תמיד קיימת". את ההקרנה מקדיש קולירין לחברו גיל תורן ז"ל.