בפרשה מסופר: "וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם, ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו" (בראשית כ"ו, י"ח).

יצחק שב וחפר את הבארות חפר אביו והפלשתים סתמו. לשן מה מספרת התורה עובדה זו אף בתוספת פרט הנראה שולי ביותר "ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו". הבאמת עניין הוא לדורות ששמות הבארות נותרו על כנם?

אומר רבנו בחיי דבר נפלא: יצק חפר שוב את אותן בארות וקראן בשמות שכינה אותן אביו - לכבוד אביו. התורה מספרת זאת לדורות עולם כדי שנדע שאפילו דבר כה זעיר נחשב ליצחק כזכות. מוסיף רבנו בחיי: "יש בזה התעוררות וקל וחומר, שאל ישנה אדם מדרך אבותיו, שהרי יצחק, אפילו שמות הבארות שקרא אותן אביו לא רצה לשנותן, וזה קל וחומר לדרכי האבות ומנהגותיהם ומוסר שלהם".

ייתכן, הוא מוסיף הארה יוצאת דופן, שזו היא הסיבה שרק שמו של יצחק לא השתנה מלידתו כל חייו. אברהם נקרא בתחילה אברם, יעקב נקרא אחר כך ישראל, ורק שמו של יצחק לא השתנה. ייתכן שזו היא מידה כנגד מידה על שדבק בדרכי אבותיו באופן כה הדוק.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"א, חשון תשע"ב, עמ' 288.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך.