מהיכן ההשראה ליונה עם עלה הזית כסמל השלום? מהפרשה שלנו כמובן. היונה ששלח נח לראות אם יבשה הארץ חזרה עם עלה זית בפיה ובישרה - תם המבול, סר חרוף אף ה' על העולם אשר ברא והאנושות אשר השחיתה דרכה. עידן חדש, עם כללים ברורים יצא לדרך. הבטחה מלווה בקשת צבעונית בשמיים בישרה כי לא יבוא עוד מבול אשר ישחית את העולם בקנה מידה טוטאלי שכזה.

"ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. ויידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית, ח', י"א).

חודשים ארוכים שהו נח ובני משפחתו בצפיפות בתיבה המיטלטלת על פני עולם של מים, כשמוטל עליהם לטפל בכל בעלי החיים שבעולם. הם ידעו כי איש לא נותר בחיים, הם היחידים, ואפשר לשער שהם, כמהו ביותר לדרוך על קרקע מוצקה לאחר כל התלאות, לשחרר את בעלי החיים ולהתחיל לבנות את העולם מחדש.

והנה, היונה ששלחת נח כדי לראות אם פחתו המים מעל פני הארץ, שבה כשבפיה עלה זית, לאמר: נראים ראשי העצים, המים פוחתים. כעבור שבעה ימים נוספים נשלחה היונה ולא שבה - יש לה מקום להניח את רגליה, שמחה עצומה.

היה בתיבה בעל חיים נוסף שהיטיב עם נח: ציפור חול, שנח הבחין שאינה תובעת את מזונה, מפני שהיא נוכחה לראות את טרדתו העצומה. מפני כך בירכה נח שלא תמות. מדוע לא בירך נח את היונה?

אמרו חז"ל (בראשית רבה, ל"ג): מדוע מכנה הפסוק את עלה הזית "טרף בפיה"? הא יונה טורפת? אכן כן, היא קטלה את הענף הקטן שהיה יכול להתפתח אילולא הייתה קוטמת אותו. לפיכך לא בירכה נח, כי תוך כדי המעשה הטוב, היא גרמה לפגיעה.

קל וחומר בן בנו של קל וחומר לאדם, המחונן בשכל אלוקי, בחכמה ובבינה, שעליו להיות זהיר גם בעת שהוא עושה מעשים טובים - שלא יפגע בדבר מה, אלא יוודא כי כל מעשה מיטיב עם הכול (מתוך 'אור הצפון').

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ', תשרי תשע"ב, עמ' 272.

סרטון קצר לפרשה מאת הרב שניאור ברוד באדיבות בית חב"ד, פולג-עיר ימים

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך