חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. מדי שנה לוקות במחלה 5000 נשים. אחוזי ההחלמה מגיעים לכ-90 אחוז ובלבד שגילוי המחלה יהיה בשלב מוקדם. את המודעות לחשיבות הבדיקה מציינים בדרכים שונות ברשויות המקומיות. במועצה האזורית מטה יהודה החליטו על מספר דרכים להעלות את המודעות של הבדיקה בקרב הנשים: מדי ערב יואר מבנה המועצה האזורית באור ורוד, שלטים בדבר המודעות נתלו במועצה, חולקו סימניות לספרים עם צילום של לביאה בצבע ורוד וגם חולקו פרחים ומחזיקי מפתחות. במועצה הסבירו כי דמות הלביאה נבחרה מאחר והיא גם סמל ללוחמת אמתית שלא מוותרת והדמות גם 'מתכתבת' עם האריה, שהוא סמל המועצה האזורית מטה יהודה.

מעבר לכך, התקיימה השבוע הרצאה בזום לנשות המועצה מאת מנחה מקצועית מטעם עמותת "אחת מתשע". הסדנה חווייתית עסקה במודעות, לקיחת אחריות והקשבה לגוף שלך, גורמי סיכון של סרטן השד וחשיבותן של שגרת בדיקות מצילות חיים.

עפרה בטאט, יועצת למעמד האישה ושיוון מגדרי לראש המועצה: "אני שמחה שהארגון שאני שייכת אליו הצטרף השנה לקידום התודעה לחודש מודעות סרטן השד. חלק מתפקידי כיועצת לשוויון מגדרי הוא לקדם עשייה בתחום זה ובתחומים רבים אחרים לרווחת הנשים והקהילות במרחב המועצתי. כולי תקווה שנצליח ביחד עם הנשים, להוריד את גיל בדיקת הממוגרפיה לגיל 40 ולא 50  כחלק מפעולות מניעה, ושנעלה המודעות בקרב הנשים בפרט והציבור בכלל לפעול למען בריאותן ורווחתן".

עמליה זקן, יו"ר ורכזת מקצועית מאמאנט מטה יהודה, רכזת ענף ספורט, נשים/נערות במועצה: "מאמאנט מטה יהודה", ליגת הכדורשת של נשות מטה יהודה, עושה את מירב המאמצים לקיים אירועים על מנת להעלות את המודעות לבדיקה מוקדמת כי גילוי מוקדם מציל חיים. בכל שנה אנו חוגגות את החיים בטורניר כדורשת עם מאות שחקניות מכל הארץ והשנה, בשל הקורונה, החלטנו לקדם את נושא המודעות והחשיבות שבגילוי המוקדם בהתאם להנחיות. לכן, קחו לכן פסק זמן ופנו כל מטלה מסדר היום. הדרך לגילוי-מוקדם מתחילה במודעות. אל תחכי, תיבדקי, עשו בדיקת ממוגרפיה של השד!!  אני נבדקתי... ואת?".

רחלי משה, מנכ״לית המועצה: "החודש מהווה תזכורת חשובה לכולנו ומחדד את חשיבות הגילוי המוקדם - הצלת חיים. במסגרת עבודת המועצה אנו מקיימים פעילויות להגברת המודעות לשמירת בריאותן של הנשים. קבעי תור. עוד היום. דאגי לעצמך, לאחותך, לאמך, לבתך, לכל אישה שאת פוגשת. אחת מתשע, זו יכולה להיות כל אחת מאיתנו שנצליח להציל".

ראש המועצה האזורית מטה יהודה, ניב ויזל: "ידע הוא כוח והעלאת המודעות לסרטן השד ולחשיבות הבדיקה יכולה להציל חיים יקרים. בחודש אוקטובר נאיר, מדי ערב, את מבנה המועצה באור ורוד לציון חודש המודעות למחלה ולעידוד הנשים ללכת ולהיבדק. ונשמרתן מאוד לנפשותיכן".

 

עו"ד ורד כהן (באדיבות המצולמת)

הכול החל במסיבת יום הולדת: סיפורה של עו"ד ורד כהן

תכירו את עו"ד ורד כהן, היועצת המשפטית של המועצה האזורית מטה יהודה. היא נשואה למוטי ואמא להלל-דניז. במסגרת שבוע המודעות לסרטן השד, חשפה ורד את סיפורה האישי ואמרה כי חודשיים לאחר נישואיה ובשבוע בו חל יום הולדתה, באוגוסט 2015, חייה השתנו.

כיצד גילית את המחלה?

"במהלך סופ"ש בו חגגתי עם בעלי וחברים את יום הולדתי, בעלי הרגיש גוש מוזר, מרגע הגילוי הכל התרחש במהירות. בחלוף יום ערכתי בדיקה ראשונה אצל הכירורג, וזו העלתה תמונה ברורה ומכאיבה, המדובר בגידול סרטני ממאיר. לאחר בדיקת הממוגרפיה ובדיקת הפט סיטי התברר המצב הרפואי: גידול ממאיר ששלח גרורות למקומות שבלתי אפשרי לנתח בדרגה 4, וראשיתו של היריון ראשון בו זמנית".

מהו הדבר הראשון שחשבת כשנודע לך שחלית?

"הדבר הראשון והיחיד שעניין אותי הוא האם יתירו לי נוכח הגילוי לשמור על ההיריון, לצערי התשובה הרפואית הייתה שלילית וחד משמעית. היה זה כבוד הרב שטיינמן זצ"ל שהכריע את הכף, לאחריה בכאב גדול עברנו הפלה, והחלו טיפולי הכימו האגרסיביים".

איזה תהליך רפואי עברת?

"לצורך מאבק במחלה עברתי טיפולי כימותרפיה קשים, ניתוח והקרנות. ההליך הרפואי היה קשה מנשוא תופעות הלוואי היו לא פשוטות כלל ועדיין האמונה והרצון לדבוק בחיים ולנצח גברו על הכל. בעלי היקר, המשפחה והחברים הם שחיזקו את הנפש וסייעו לי לעבור את התהליך המורכב".

מי נתן לך כוחות על מנת להתמודד עם המחלה ? 

"מאבק במחלת סרטן הוא מאבק של ממש, יש לגייס את כל הכוחות הפיזיים והנפשיים גם יחד כדי לעבור משבר מהסוג הזה. היום אני יכולה לקבוע באופן מוחלט שאלמלא בעלי, משפחתי הגרעינית והחברות המופלאות שליוו אותי בכל ההליך כולו, ומעל הכל האמונה השלמה שעם כל הכאב והצער יש מי ששומר עליי מלמעלה- לא הייתי מנצחת. אני נזכרת בחצי חיוך בניסיונות הרבים של כל אלה שהקיפו אותי לנסות לשכנע אותי לאכול ולשתות משהו ומבינה כמה חשוב להודות מידי יום על הדברים שנראים לנו חסרי משמעות כמו לפתוח פה ולהצליח לשתות בהנאה כוס מים. נשמע דבר פשוט, אפילו מעורר גיחוך, אבל כששותים בקש זמן ממושך כ"כ כוס מים, מקבלים פרופורציה נכונה לחיים. מעל הכל בהתמודדות עם המחלה ניצח חלום אחד עיקרי, להיות אמא! חוות הדעת הרפואיות היו קשות, באחת מהפעמים נסעתי למומחית בעלת שם עולמי מלווה בחברה קרובה, לא אשכח לעולם את הרגע שיצאנו מהחדר, אפילו דמעות לא הצלחתי להזיל משך שעה ארוכה נותרתי המומה וכואבת לנוכח חוות דעתה הקשה על סיכויי ללדת. גם כאן האמונה ניצחה הכל- והנה ב"ה יש לנו ילדה מדהימה בלי עין הרע".

מה המסר שלך לנשים?

המסר לנשים: "המסר העיקרי שלי הוא שצריך לחיות את החיים, לשמוח בהם, לאהוב אותם, להעריך אותם, פחות להתלונן, להספיק ולעשות כי אין לדעת מה ילד יום. ובעיקר להאמין! הטיפול הרפואי חשוב וחיוני אבל הנפש היא מרכיב חשוב במאבק, עם כל הקושי חייב למצוא את הטוב לשמוח לחייך להודות על רגעים טובים, על תמיכה ואהבה שאת מוקפת, ולדעת שכל התרכובת הזו יחד תסייע לך לנצח הכל. חשוב לי להוסיף שאם יש מישהי שעוברת את החוויה הלא פשוטה הזו ואוכל לסייע לה בכל דבר, אני תמיד נכונה וזמינה. רפואה שלמה ותמידית לכל עם ישראל".

 

לימור צוקרון (צילום: ברנדה ברגר, מועדון הגלישה WAVES)

חותרת לניצחון: סיפורה של לימור צוקרון

לימור צוקרון, בת 45, אמא לשלישייה בני 17, מתגוררת במושב אביעזר. בשנת 2010 הבינה כי יש גוש בשד ובעקבות כך פנתה לרופאה. "הרופאה לא הייתה אדישה ואפילו קצת לחוצה", סיפרה השבוע, "היא הפנתה אותי לבדיקת ביופסיה ומשם החל המסע שכלל כימותרפיה, הקרנות והמון ניתוחים".

מה הדבר בראשון שעובר בראש כשמבשרים לך שחלית?

"הדבר הראשון שחשבתי היה שאני לא הולכת לשרוד את זה הסרטן, זה לא היה במודעות שלי. כששומעים את המילה סרטן, זה מיד מתקשר למוות, אבל היום אני מבינה שהרפואה מתקדמת ואפשר לנצח את הסרטן ואף לחיות אתו שנים רבות".

מה נתן לך את הכוח להילחם ?

"הדבר היחידי שגרם לי להילחם הייתה המשפחה שלי. הילדים שלי היו בכיתה א', קטנטנים ממש ואני החלטתי שתהיה להם אמא, נלחמתי למענם".

מה המסר שלך בעיקר בחודש זה, בו מציינים את המודעות לסרטן השד ?

"המסר שלי הוא להיות ערנית לגוף שלך. הפחד גורם לנו להתעלם אך ככל שמתעלמים הסיכויים להחלים נמוכים יותר, ללכת להיבדק לפחות אחת לשנה ולהיות מודעת לכל שינוי שמתרחש בגוף. המתנה שקיבלתי מהסרטן היא הרצון לחיות, אני לא עוברת בחיים אני חיה אותם במלואם".

תני דוגמא למימוש עצמי בעקבות המחלה.

"התחלתי לפתח תחביבים שלא חלמתי שאגיע אליהם, התחלתי לימודי תואר במשאבי אנוש, התחלתי לגלוש, לחתור, לטייל יותר בעולם והרשימה עוד ארוכה לדברים שאני רוצה להספיק...אך בעיקר נהנית מכאן ועכשיו".

איזה תחביב פיתחת בעקבות המחלה ?

"אני חותרת במועדון גלישה באשדוד waves ובו בין היתר פעילה קבוצת נשים שמחלימות מסרטן השד, 'הגולשות בוורוד'. הקבוצה עוברת פעם בשבוע פעילות חתירה שמועברת על ידי יוסי ברגר, בעל המועדון, כחלק מתהליך השיקום והריפוי".

בימים אלה, סיפרה לימור, לאחר שניצחה את הסרטן היא עברה 10 שנים רגילות לחלוטין. כיום, היא שוב מתמודדת עם המחלה אך אופטימית מתמיד. "לפני 3 חודשים, לצערי, הוא חזר לסיבוב נוסף וקשוח, אבל אני קשוחה יותר... לא מוותרת לו גם הפעם, נלחמת כמו לביאה".

 

תמר רבינוביץ' (באדיבות המצולמת)

מהיריון להתמודדות עם המחלה: סיפורה של תמר רבינוביץ'

תמר רבינוביץ, בת 43, מקיבוץ מעלה החמישה, נשואה לליאור ואמא של תומר, עלמה ואוריה, מספרת על רגע הגילוי של המחלה, ההתמודדות וגם על העצמה אישית.

מתי גילית שאת חולה בסרטן השד ?

"חליתי לפני 7 שנים, בגיל 36, בעיצומו של ההיריון עם אוריה. את הגוש גיליתי בעצמי. מישוש אקראי במקלחת, בשד ימין. בטן של חודש תשיעי. הרגשתי את הגוש בכל יום, במשך שבועיים, בעודי מחכה לתור הקבוע לרופאת נשים. חושבת לעצמי: 'זה כלום, אני אבקש ממנה למשש והיא תגיד שאין שם דבר'".

מה רופאת המשפחה אמרה לך ?

"הרופאה שלי לא חשבה שזה 'שום דבר'. היא שלחה אותי לאולטראסאונד וביופסיה מיד. התשובות הגיעו כעבור יומיים. הלידה, בזירוז מלאכותי, היתה כעבור  ארבעה ימים. הלידה שמחה ועצובה. לידת בננו השלישי, אוריה, המצחיק, החייכן, המתוק. אבל עם דמעות רבות על העתיד לבוא מיד לאחרי הלידה. טיפולים כימותרפיים, שורה של ניתוחים שבסופם ניתוח כריתה ושיחזור של השד".

ספרי על ההתמודדות לצד ניהול חיי המשפחה.

"זו היתה שנה של התמודדות עם טיפולים שלי, תוך טיפול והגנה על 3 ילדים קטנים – אוריה תינוק, עלמה רק בת שנתיים ותומר בן 4 וקצת. במקום לבלות בחופשת לידה ולטייל עם בני הקט שזה עתה נולד - ליאור, בן זוגי, לוקח אותי, ומסיע אותי לטיפולים הכימותרפיים ומטפל בי בין טיפול כימותרפי אחד לשני. כאבים, חולשה, שיער שנושר. ואמא שלי, היא זו שמטפלת בתינוק בימים שאני לא יכולה. מטיילת איתו, משחקת איתו, מחבקת אותו המון במקומי. הקשר בין סבתא אסנת ואוריה חזק ומקסים ומיוחד מאוד עד היום".

ההתמודדות החוזרת

"וכאילו לא היה די בכך, ואולי בגלל שהמערכת הפנימית דרשה כיוונון נוסף, בגיל 40 הרגשתי שוב גוש קטן. הפעם בבלוטות בבית השחי. באותו צד כמו הפעם הקודמת. גם הפעם, הגילוי היה מוקדם. הבדיקות אותן אני עוברת כל חצי שנה איששו את החשש. בלוטות סרטניות. שוב ניתוח והפעם בתוספת של הקרנות. שוב תקופה של החלמה, חולשה ועצירה של החיים והדרך החדשה שבה רק התחלתי לצעוד את הצעדים הראשונים".

ספרי על משהו טוב שקרה לך למרות המחלה.

"אני מעזה להגיד שהסרטן שלי השפיע על אהוביי ואוהביי, אפילו של מכריי. בריאות הפכה לדבר החשוב בחיי, בריאות פיזית ונפשית. מצאתי חברים חדשים וטובים, חברויות שנוצרו בגלל הסרטן. מצאתי גם דרך חדשה בחיים והפכתי למאמנת כושר ומטפלת באמצעות ספורט. אני עושה המון ספורט- קרוספיט וריצה ואני חזקה יותר מאי פעם ומרגישה את הספורט ממש כתרופה שריפאה ומרפאת לי את הגוף והנפש".

מה זה עשה לזוגיות שלך ושלך בעלך ?

"האהבה והזוגיות התחזקו לאין שיעור. המבט של ליאור בעיניים היה מבט של אהבה גדולה, שבועיים לאחר ניתוח הכריתה וזה המבט שמלווה אותי מאז ומחזק אותי מאז. אני ממשיכה בדבקות לעשות בדיקות תקופתיות בכל חצי שנה ולעבור בדיקות רפואיות שונות כל הזמן כדי לבחון את שאר מערכות הגוף ולראות שהכול בסדר. ממשיכה לקחת תרופות, בהתאם להוראת האונקולוגית, אפילו שתופעות הלוואי קשות ביותר".

במבט לאחור, איך את רואה את התקופה שעברת ?

"המחלה לא ניצחה, לא את המלחמה וגם לא את קרבות הביניים. אני מסתכלת לאחור ועוברת על התמונות של אותה שנה ואני לא רואה אישה חלשה (וכך אני זוכרת שהרגשתי). אני רואה אמא שלא ויתרה ונסעה עם הילדים לבריכה ולים, טיולים עם המשפחה, ארוחות חג חגיגיות אצלנו בבית, ותינוק אחד שגדל להיות ילד שמח ומאושר/ את חיי אני חייבת לרופאת הנשים שלי, ד"ר אורלי שושני, שליותה אותי בהריון ומאז ממשיכה לשמור איתי על קשר בכל יומולדת ובכל ראש השנה. היא שולחת לי ברכות ומתעניינת בשלומי ואני שולחת תמונות של הילדים גדלים. היא זו שמיששה ולא שלחה אותי לדרכי באמירה שמדובר בבלוטות חלב. הגילוי של הגוש אז, בעודי עדיין בהריון, ולא לאחר לידה הציל את חיי. לו הייתי מחכה ומתחילה להניק יתכן שאז באמת לא היה ניתן להבחין שמדובר בגוש קטן. השנה המטלטלת שעברנו, משפחתי ואני, היתה מאתגרת אבל גם הניעה אותנו לפעולה. השינויים האישיים שלי, ההתפתחות המקצועית והרוחנית אותה עברתי הם תולדה ישירה של הסרטן הזה".

איך את מתחילה את היום שלך ?

"כל בוקר שאני קמה מוקדם, לובשת בגדי ספורט ויוצאת אני מרגישה עוד נצחון קטן. כל משקל שמועמס באימוני קרוספיט על הכתפיים - עוד נצחון. וגם כל פעם שאוריה עולה על האופניים וטס במדרכה של הקיבוץ, מאושר, שר שירים ונהנה מהרוח ומהמהירות".  

מה המסר שלך לנשים ?

"אני יודעת שהגילוי המוקדם הציל לי את החיים. אם את מרגישה משהו שלא נראה לך – גשי להיבדק. אם אומרים לך זה כלום – תתעקשי. אם את בגיל 35+ גשי להיבדק. וגם כיום בימי קורונה, אל תפחדי לגשת להיבדק. כי גילוי מוקדם משמעותו חיים ארוכים וטובים".