"וייצר ה' אלוקי מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו... ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמיים ולכל חיית השדה" (בראשית, ב', י"ט-כ"א).

אמרו חז"ל (בראשית רבה, פרשה י"ז): כשנמלך הקדוש ברוך הוא במלאכי השרת אם לברוא אדם, שאלוהו מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. מה עשה? הביא לפניהם בהמות, חיות ועופות ושאלם מה שמם ולא ידעו. העבירם לפני אדם ואמר לו: זה, מה שמו? שור1 וזה מה שמו? גמל! וכו'. אדם הראשון, בחכמתו העצומה, הכיר בטבעם וכינה את בעלי החיים, כל אחד לפי תכונתו (על פי הרמב"ן), כל אחד לפי תכונתו המיוחדת לו בלבד (הרב נתן צבי פינקל, 'אור הצפון', בראשית, 'כוח הירידה והעלייה בעולם').

יש להתפלא אפוא, שכאשר אמר הקדוש ברוך לאדם הראשון "ואתה - מה שמך?", השיב "לי נאה להיקרא אדם, לפי שנבראתי מן האדמה. האדם, שידע להכיר את כל בעלי החיים לפי טבעיהם ותכונותיהם, וקרא להם שמות לפי רוחניותם, אינו מכנה את עצמו לפי תכונתו, אלא על שם החומר הבסיסי, הארצי, שממנו נברא? זאת ועוד, הרי כל בעלי החיים נבראו מן האדמה! אם כן, מה ייחודו של השם אדם?

אמר הסבא מסלבודקה: אכן כן, בשם זה גילה האדם את עצמיותו האמתית, שבה נעוץ כל סוד מהותו. הוא הכיר, שמצד אחד הוא גדול ונעלה על כל הברואים, גם המלאכים. אבל הוא הכיר גם כן, שמכיוון שהוא נברא מן האדמה, לעומת המלאכים, עליו לשמור לעלות ולהתחזק, כי אם לאו - ישוב אל האדמה! לא תהיה לו כל מעלה כלל.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ', תשרי תשע"ב, עמ' 200.

סרטון קצר לפרשה מאת ראשת העיר, ד"ר עליזה בלוך