ערב ראש השנה: "נוהגים להתענות ערב ראש השנה ולהרבות בתחינות" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"א, סעיף ב')

ערב יום כיפור: "מצווה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה ואסור להתענות בו" (שם, שם, סימן תר"ד, סעיף א').

הסביר ה'חתם סופר', כי בראש השנה עצמו אנו אוכלים ושמחים כדי להראות שאנו בטוחים שהקדוש ברטוך הוא יזכה אותנוף ועצם השמחה והביטחון בה' היא המצטרפת לזכותנו במשפט. ברם, שהטן מקטרג כי אין זו שמחה אמתית מתוך אהבת ה', אלא יש כאן מעין עטיית מראה שלו, כגנב העומד בפני השופט בארשת פנים שלווה, כביכול לא עשה מאומה, כדי שהשופט יזכנו. לפיכך, בערב ראש השנה מתענים ומרבים בתפילות ומצטערים על החטאים.

ביום הכיפורים הכול צמים, והשטן מקטרג כי אין אנו מתענים מפני המצווה, אלא מרוב פחד, שהרי החוטא יודע שעונשו בוא יגיע. לפיכך, בערב יום הכיפורים מצווה לאכול ולשתות ואסור להתענות, כדי להפריך את טענת השטן.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"א, אלול תשע"ב, עמ' 265.