התורה מצווה, כי לפני היציאה למלחמה, יפנו המנהיגים אל העם ויודיעו כי מי שאירס אישה ועדיין לא נשאה, נטע כרם ועדיים לא נהנה מפירותיו, בנה בית ועוד לא חנכו - ישוב לביתו, שמא ימות במלחמה ואיש אחר יישא את כלתו, יאכל מפריו ויגור בביתו. לאחר מכן הוסיפו השוטרים ואמרו: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו" (דברים, כ', 8).

רבי יוסי הגלילי אומר (מסכת סוטה, מד.), כי "הירא ורך הלבב" הוא בעל עברה הירא פן ייכשל במלחמה מפני חטאו. עם חייל כזה אי אפשר לנצח בקרב. ברם, כדי שלא יתביישו בעלי העברה, הודיעה התורה שגם מי שארס אישה, נטע כרם ובנה בית, ישתחרר מחובת הגיוס, כדי שכל מי שייצא וישוב לביתו, לא ייחשד כבעל עברה, אלא יאמרו כי יצא מפני הסיבות האחרות.

הדברים כמעט מקוממים. עם עומד על ספה של מלחמה. כל חייל חשוב להכרעת הקרבות, ובכל זאת מעמידים בסכנה את המערכה כדי שלא לבייש את בעלי העברה! האם בשביל כבודו של החוטא יסתכן כל העם?

הא למדנו מהו ערך 'כבוד האדם' בתוה הקדושה, המחנכת ומדריכה אותנו להבין את ערך נשמת האדם ועד כמה אנו מצווים ומחויבים לחבב ולייקר את כבוד האדם בכל תנאי! לא לפגוע, לא לצער או להעליב, ולא לתת לו להרגיש השפלה, אפילו במצב מסוכן לאומה.

אם נתגבר ונרכוש את ההשגות הנפלאות על ערך כבוד האדם ונתנהג ביחסים לבביים והוקרה הדדית של השתתפות אמתית בצער הזולת ואף בצערו ובבושתו של חוטא, נהיה חזקים ואיתנים (תורת הנפש, פרשת שופטים, עמ' תרע"ז).

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"א, אלול תשע"ב, עמ' 21.