העולם שקוע בביקורת ובהשוואות בין מנהיגות כזאת או אחרת, מי מתמודדת טוב יותר עם הקורונה ומי המנהיג שיצליח לבלום את הגל השני.

ההנהגה בעידן הקורונה חייבת להיות חכמה, וחכם הוא מי שרואה את הנולד, את העתיד לבוא. המשבר הזה לא התחיל אתמול. אומנם פתאום אנשים מאבדים את העבודה, נדרשים לשבת בבית, קיימות בעיות באספקה הרגילה והמשבר מורגש כמצב חדש, אך מתחת לפני השטח הוא מבעבע כבר שנים רבות.

אף אחד ממנהיגי העולם לא חזה את המשבר המתקרב ולא נערך אליו. גם היום הם אינם צופים מה יקרה הלאה, אלא נשמעים לעצות של מלומדים למיניהם שעוסקים בבעיות הציבור ולפיהן הם פועלים. איני מאשים אותם, אדם רגיל אינו יכול לראות קדימה.

חכמת הקבלה, בה אני עוסק, נותנת פרספקטיבה עמוקה על כל המציאות. דרכה אני רואה דברים אחרת ומדבר על המשבר הנוכחי כבר שנים רבות.

האתגר הגדול ביותר למנהיגים בימי משבר הוא להצליח לראות נכון את המצב ולספר לעם את האמת בעדינות, גם אם היא מרה עבורם לפי הבנתם הנוכחית. האמת היא שהעולם לא יחזור לקדמותו. לרבים מאתנו לא תהיה עבודה ורבים ימצאו את עצמם יושבים בבית, לומדים ועוסקים בשיטת החיבור. זה מה שהטבע דורש מאתנו, להיות מחוברים בינינו ועם הטבע. הוא מכוון אותנו לחזור לאותו המנגנון המקושר לפי העיקרון "כאיש אחד בלב אחד".

החברה האנושית לא יכולה להיות מנוגדת לטבע, היא צריכה להגיע להשתוות עמו. אז לא נרגיש שום לחץ ואף וירוס לא יפעל נגדנו. אם נלך לפי תכנית הטבע, הדרך תהיה קלה ויפה. אם לא, המצב יקשה עלינו יותר ויותר. לכן, אנו זקוקים בדחיפות לתוכנית חינוך לאומית, שתלמד את כולנו כיצד להתגבר על הפערים בינינו, על הדחייה והשנאה ההדדית, ומעליהם להתחבר, בדומה לחוקי הטבע. זה מה שהעם חייב להפנים ולממש בפועל.

התהליך הזה חייב לקרות. גם אם נצא לרחובות ונצעק, לא נוכל לעצור את מגמת הטבע. לטבע יש מטרה פשוטה: בני האדם יצטרכו להירגע ולמצוא לעצמם תעסוקה אחרת במקום לרוקן את כדור הארץ. העיסוק המרכזי יהיה בניית אנושות חדשה ומקושרת.

אנחנו ניאלץ להיפטר מכל הדברים המלאכותיים שיצרנו ומעבודות שאין בהן צורך קיומי עבור החברה החדשה שנבנית, והקורונה כבר החלה בכך. אנו רואים, כי באופן טבעי, אנשים מאבדים את הטעם בהנאות החומריות שנוצרו רק כדי להרוויח עוד כסף. הדור הצעיר אינו זקוק לבוטיקים יוקרתיים. תן להם טי שירט ונעלי ספורט והם מסודרים.

בתהליך זה, ההנהגה והציבור יפעלו יחד. המנהיגים יצטרכו לשמש דוגמה ביחס שלהם לאדם ולטבע. אנו רואים שמשבר הקורונה הנוכחי מאיים על כולם, מראשי ממשלות ועד אחרון האנשים, ומבהיר לנו כי כולנו כפופים לתוכנית הטבע. לכן, על המנהיגים להתחיל עכשיו בתוכנית החינוך הלאומית, כך שלכל אחד ואחת מבוקר עד לילה תהיה אפשרות ללמוד איך להיות אדם מוצלח בעבודתו החדשה. ומהי? עבודה חברתית ביצירת קשרים טובים בינינו.

על אף שהיום אין לנו שום חשיבות להכשיר אנשים לחיבור הדדי, וזה אפילו לא נמצא בשדה הראייה שלנו, בקרוב זה יהפוך לדבר החשוב ביותר. תפקיד המנהיגים הוא להראות לכל העולם, לכל המדינות והעמים, שהם תומכים בחיבור בין כולם - למרות הניגודים שביניהם. בהנהגה החדשה אין מקום לחילוקי דעות, כי יש רק דעה אחת קובעת והיא חוקי הטבע. הטבע דורש חיבור, לא לפי מנהיג כזה או אחר אלא מעליהם, "על כל פשעים תכסה אהבה".

זו הדוגמה שתיתן ההנהגה לציבור. הציבור ייתן בה אמון ויצעד אחריה. סוף כל סוף בין ההנהגה לציבור ישררו השלווה וההבנה.

 

ילדי הקורונה

בתקופות של משברים כלל חברתיים גדולים או באוכלוסיות שנמצאות בקשיים כלכליים כדבר שבשגרה, ילדים נדחפים בהכרח אל תוך מעגל העבודה כדי לסייע למשפחות לשרוד. זאת יכולה להיות אחת מהשלכות הקורונה, וזה יכול להיות רע מאוד. מצד שני, זה יכול להביא תועלת רבה לכולם. תלוי איך מסתכלים ולאן לוקחים את זה.

נניח למשל שניקח את ילדנו, וניתן לו שעתיים ביום לבצור ענבים, לבצע שליחויות שונות או כל עבודה אחרת שתקשור ותערב אותו עם סביבת החיים שלו. לא יהיה בזה שום דבר נורא. נזק בטוח לא ייגרם לו מזה ואין ספק שזה יבנה אותו לעתיד כאדם.

אם כבר אז כבר, הכי טוב יהיה לשלוח את הילדים לעזור לקשישים. זה ישפיע לטובה על כל הצדדים. בקשישים הייתה מתעוררת רכות כלפי הילדים, ובילדים היו עולות תחושות השתתפות עם המבוגרים. כולם היו חולקים בתשומת לב ובדאגה הדדית. כמובן שצריך להכין את הילדים לזה, לא סתם לזרוק אותם למים. אבל מעשה כזה יכול להיות מפרה ומועיל מאוד.

נכון, הרעיון המקורי היה שהם יעזרו בפרנסת המשפחה, ואיש לא חושב על לתת ערכים חינוכיים לילד כשהוא שולח אותו לעבוד מתוך מצוקה. כאן תפקיד הממשלה. עליה להבין את החשיבות הגדולה של עבודה כזאת ולשלם עבורה.

בימי קורונה, עסקים לא חיוניים נסגרים באופן טבעי. החברה של המאה ה-21 לא צריכה את כל אותם מוצרי מותרות חומריים שפגעו בה והזיקו לטבע כולו, היא צריכה לשקם את עצמה כחברה, לטפל בקשרים המפורקים, ביחסה השבור אל הטבע. לכן, דווקא ב'עסקים חינוכיים' כאלו כדאי להשקיע. הם יניבו רווחים גדולים בעלי משמעות עצומה.

אם למשל ילד יביא לקשיש שמתקשה לצאת מהבית ספר ששאל עבורו מהספרייה, והקשיש יקבל אותו בהוקרה עם פרוסת עוגה, כוס שתייה ושיחה נעימה, זה יהיה משמעותי לילד. הוא יבין שכך צריך העולם לפעול.

הילד לא יחשוב שמזה הוא מתפרנס, אלא שהוא עושה עבודה חברתית מועילה ושזו נקודה גדולה לזכותו. כלומר, לשלם לילדים בכסף בשום פנים לא כדאי, כי בזה אנחנו יכולים לקלקל אותם, אלא התשלום הוא משהו נעים לבטן והערכה גדולה מהחברה. ובכל זאת, את מה שהילד מרוויח מבחינת שווי כספי, אפשר לרשום ברשת הכללית לחשבון המשפחה.

ומה יהיה עם הלימודים? הרי הרבה מהלימוד יעבור בהכרח לתחום הווירטואלי. למשפחות וחברות עניות אין תמיד מחשבים ולא חיבור לרשת. לא תהיה לנו ברירה, נהיה חייבים לספק לכל ילד בעולם אפשרות ללימוד מקוון. אפילו יהיה בהתחלה מחשב אחד לכמה משפחות, לא משנה באיזה אופן, בכל מקרה העולם מתקדם לכיוון הזה. העתיד כבר נראה לעין ונצטרך בכל מקרה לייסד מערכת לימוד מקוונת ולהתרגל לקבל דרכה את ההשכלה שלנו ושל הילדים.

ולא פחות מכך, נצטרך לתת את הדעת על התוכן שעובר בה. כדי להבריא את החוליים שקפצו עלינו מתוך כך שהחברה נחלשה מאוד עקב פיצול ופערים מתגברים, צריכה מערכת הלימוד להיות מדויקת ומכוונת למטרה אחת: להביא את האנושות לאחדות. זה צריך להיות מוסד לבניית סולידריות של איחוד שכלי ורגשי דרך מגוון מקצועות הלימוד, לרוחב כל כישורי החיים.

מערכת חינוך עולמית משותפת כזאת, תביא בני אדם להבין זה את זה, להיות קשורים זה לזה מבחינה רוחנית סביב כל כדור הארץ. רצוי שלא נחכה לראות את הרעב מגיע לכל בית בעולם כדי לממש תכנית לימודים כזאת. זו תכנית הטבע עבורנו והוא ידחוף אותנו ליישומה בפועל. לכן, הרבה יותר טוב אם נדון בדברים עכשיו ונגיע אליהם בצורה הכרתית ומודעת. ילדי הקורונה יהיו הדור הראשון שיזכה להרגיש את העונג הבלתי ניתן לשיעור שנמצא בחברה מאוחדת.