רגש חם מציף את לבו של כל יהודי בבואו לקיים מצווה נדירה. אפילו המצוות המתחדשות עלינו משנה לשנה נעשות על ידינו בהתחדשות ובהתלהבות. האם אנו מתכוננים למצוות הנחת התפילין באותה התלהבות שבה אנו נוטלים את ארבעת המינים ביום הראשון של חג הסוכות?

בפרשת השבוע מפורטים סוגי קרבנות שונים הקרבים מידי יום בשבתות ובמועדים מיוחדים. על כך כותב ה'זוהר' הקדוש (פרשת פנחס, דף רנ"ב, עמ' ב'), כי בדרך כלל מכנה התורה את ייעדו הקרבנות לה': "עולה לה'", "אשה לה'", "קרבן לה'". אך שונה קרבן התמיד, שנאמר עליו "קרבני לחמי לאשי, ריח ניחוחי, תשמרו להקריב לי" (במדבר, כ"ח, 2).

ספר 'אור הנפש' (חלק ב', עמ' שכ"ח), מבאר, כי מאחר שקרבן התמיד מוקרב תמיד, בכל יום, בוקר וערב, עלולה הקרבתו ךהיעשות כדבר שבשגרה, ללא התפעלות וללא דבקות, שצריכות ללוות את עבודת ה', כי על ידי העבודה התמידים, פעמיים ביום, נחלשות ההתרגשות וההתלהבות עד כדי אדישות. לא כן בשאר הקרבנות, שאינם תדירים ומזדמנים רק לפעמים, מתחדש בהם רגש ההתלהבות וההתפעלות המרומם את הנפש.

לכן נזקקה התורה להדגיש "לחמי לאשי... להקריב לי" - אין לשכוח כי קיום מצווה אינו מעשה שגרתי, אלא הכול נעשה בשביל הקדוש ברוך הוא.

זאת עלינו ללמוד מקרבן התמיד, להתאמץ ולהשתדל שבכל משימותינו ובקיום המצוות והמעשים הטובים תלווה אותנו קריאתו של הקדוש ברוך הוא "להקריב לי", שלא יפסיד כוונתו, שירגיש ויזכור מי הוא הגוזר על כל המצוות, שלעולם לא ישכח את המשלח. בל יהא שאותם המרכזים מחשבתם במעשה שליחותם של עבודה ומצוות עד שמרוב ההרגל שוכחים לפעמים את המשלח ואת המצווה. עלינו להתאמץ בתחבולות המוסר לרענן המחשבה ולהחיות הלב ולהתקרב אל ה' יתברך בכל פעולותינו ומעשינו הטובים.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ט, תמוז תשע"ב, עמ' 205.

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך