מבין תלמידיי יש שני רופאים שאני מתייעץ איתם בקביעות. שניהם בולטים בדעתם ומייצגים את הדעות המנוגדות הרווחות בעם. הראשון מזהיר אותי להישמר בהסגר ולא להעז לצאת מהבית, כי הקורונה משתוללת בחוץ ואני בקבוצת סיכון. השני אומר לי שכלום לא יקרה, צא לבלות. בקולו של מי הייתם מקשיבים מבין השניים?

אני בוחר להישמע להוראות הממשלה, להיצמד להנחיות של משרד הבריאות. אם אמש אגף המודיעין בצה"ל פרסם אזהרה שישראל נכנסת לגל שני וכי עלינו לנקוט צעדים מידיים ולהישמר היטב, אחרת נתעורר למציאות כואבת וקשה, אז אני מקבל זאת באופן מוחלט. לא עושה חשבונות רבים.

כאזרח, חלה עליי חובה לשמוע בקול הממשלה, ואף להשתדל לבצע כל הנחיה. יש הוראה שעוד אינה מפורשת כראוי? אני לא מטיל ספק, אני הולך על הצד המחמיר ביותר. "בתוך עמי אנוכי יושבת" – זה הכלל שמנחה אותי.

אני בקלות יכול להיסחף לאותה מערבולת של ביקורת שטוענת "הרי מי מושך שם בחוטים? אלה בעלי אינטרסים, לוביסטים", או "הווירוס לא קיים, זה רק אמצעי לשליטה המונית, המצאה מופרכת", אבל לא. ביקורת אני עושה רק כלפי עצמי ועד כמה אני משייך את עצמי לכולם, עד כמה אני שואף להיות יחד עם כל העם. דעות מפלגות, ביקורת נוקבת וקנטרנות לא יובילו אותנו רחוק. הן רק ירחיקו אותנו מהעיקרון לפיו פועל הטבע.

אם אנחנו מתחברים יחד, אנחנו נעשים לעם. כוח החיבור בינינו גדול מסך חלקיו, ובתוכו, כלומר בינינו, נתחיל להרגיש את החיבור העליון שקיים בטבע, נזהה את החוק העליון, את הבורא ממש. הכוח הזה הוא שיכוון אותנו בדרך ויובטח לנו שלא יאונה לנו כל רע. כי מאיפה מגיע לנו הווירוס הזה, אם לא מהטבע? לכן, אם אנחנו שואפים לאיזון הדדי עם הטבע – והאיזון צריך להתחיל בהסכמה משותפת בינינו – אז אנחנו נשמרים מכל פגע.

הווירוס, נציג הטבע, אינו מתחשב בדבר. אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו: לרוץ לפאבים ומסעדות, לרקוד בחתונות, לזרוק את המסכות. אבל עקומת התחלואה תזנק מיד. הווירוס פועל בחכמה ובאינטליגנטיות גבוהה משלנו. העננה האפורה שרובצת עלינו, המסתירה מאתנו את הימים שבהם הסתגרנו בטווח של מאה מטר, נובעת מכך שאנחנו עם קשה עורף. הטבע מגלה לנו את טבענו האמתי, עד כמה אנחנו מתרוצצים כמו ילדים קטנים, מסרבים להכיר בהגבלות שהן לטובתנו. האדישות והצפצוף על הכללים לא ישנו את דעת הטבע, חוק נתן ולא יעבור. ניאלץ להפנים זאת בדרך נוקשה יותר.

אין לטבע עניין להתאכזר כלפינו, ממש לא, אלא מטרתו היא לרמוז לנו בעדינות רבה, נסתרת כמעט, שיש כאן כוח דואג, שיש כאן יד מכוונת לחיבור חדש, להתקשרות יפה ולבבית. גם טעות לחשוב שהכול מקרי ואקראי, שהטבע דומם ועיוור. כי היום זו הקורונה, מחר משבר אחר.

הכול סימנים מצד הטבע, נדנודים ונענועים קלים שמבקשים שנלמד ונכיר את ההתנהגות שלנו, שנראה איך אנחנו אטומים לזולת, שנפסיק את החגיגה האגואיסטית, שנהיה מאופקים יותר, ושנבקש, רק שנבקש להיות מאוחדים כמו הטבע האחד.

 

האבולוציה של התעסוקה

מוכר הקרח עובר בעגלה, מצלצל בפעמון שמשמעות צליליו ידועה היטב ברחוב, ויוצא מי שצריך מהבית לרכוש לו קובייה גדולה של קרח לארגז הקירור – תמונה שנראית לקוחה מעידן הקרח, אבל בעצם התרחשה לפני פחות משבעים שנה. אולי היא נדמית עתיקה בגלל שעברו מאז צורות רבות על האדם והאנושות, והעסקים והמקצועות באו והתחלפו בהתאם.

חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, שניתחו את נתוני התעסוקה בארצות הברית, מעריכים שבעוד עשור או שניים לכל היותר, חמישים אחוז מתחומי התעסוקה שאנחנו מכירים ייעלמו לגמרי. ובאמת כך יהיה, רק בקצב מהיר מהצפוי. כבר היום אין צורך ברוב תחומי התעסוקה הקיימים והם מוחזקים בצורה מלאכותית על ידי המשק. אם לא, כבר מזמן היו נעלמים.

את מקום העסקים הנוכחיים בגלגול ההתפתחות הבא לא תתפוס הטכנולוגיה, שכבר הגיעה לשיאה ורק מוסיפה עזרים ושיפורים טפלים, אלא מקצועות שבונים את האדם האנושי – יצור פתוח וחיובי, קשור בחום לסביבתו, קרוב בתכונותיו לטבע. תנועות, קבוצות ועסקים עוד יקומו ויטפלו ביחסי אדם חברה וסביבה, והם יפרחו ויפריחו את העולם.

עסקי האדם – מאז יצא האדם לעבוד ועד היום – לא פסחו על שום תחום, מלבד העיסוק ביחסים בינינו שהוזנח ולא טופל. בימינו כל חיבור וקשר טוב מסוגלים להתקיים רק בתוך חוג צר של הקרובים לנו ביותר. אלו חיבורים שמתקיימים מתוך משיכה מצד טבענו, בין גבר לאישה, בין אימא לילד וכן הלאה – דחפים אינסטינקטיביים גופניים של האדם. אבל עוד נצטרך לעבור לעבודת החיבור בין כלל בני האדם, לעסוק בבניית יחסים שהם מעבר לטבענו. לא ביחסים שתלויים בחשק רפלקסיבי, אלא ביחסים שמביאים אותנו להרגיש את העובדה הפשוטה שכולנו אחד.

מעסקי החומר נעבור בהכרח לעבודת הנפש. המעבר יתבצע באמצעות קורס או מסגרת לימודית אחרת שיעניקו הדרכה להכרת טבע האדם ותרגול מעשי להתקשרות נכונה לזולת. אדם, למשל, ייכנס לקבוצת אנשים שהוא לא מכיר, אולי אפילו שונים ממנו, ובעזרת תרגול בליווי צמוד באמצעות סדנאות ומעגלי שיח, הוא ילמד להתייחס אליהם יפה. הפער בין השאיפה המשותפת להגיע לחיבור לבין היחס האינדיווידואלי שפועל לריחוק, יולידו באדם בקשה לשינוי טבעו. הוא ישאף לעבוד על יחסיו מעל הפער הטבעי עד שיראה בכל אחד קרוב למרות שמרגיש אותו רחוק. כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".

זה יהיה עיקרון התעסוקה הבא. זה עיקרון של יחס חדש לחברה, לעולם, והוא נובע מהידע שבעולם יש רק כוח אחד שפועל, טבע אינטגרלי, ואנחנו צריכים לפעול כמוהו כדי להגיע אתו לאיזון.

הרעיון אומנם לא מסובך, אבל דורש להתרגל למחשבה אחרת עד שתהפוך לו לטבע שני. לעשות תרגילים להרגשת טובת הזולת כטובתי האישית. לא שאני עובד לטובת הזולת, אלא לטובת האינטגרליות של החברה האנושית כולה – שהיא אני.

אדם שיתחנך כך, יבין בהדרגה שכל מערכות התעשייה והאספקה צריכות להיות מבוססות על העיקרון הזה של הרגשת כולם קרובים, קשורים, אהובים. זו הסיבה שכל העסקים העתידיים יעסקו בקיום פשוט של החומר ובפיתוח מתקדם של חיבור בין בני אדם, פיתוח הנשמה שלנו, הקשר בינינו. זו מהפכה בתפיסת המציאות שתוציא אותנו מהראייה המוגבלת לעולם רחב ללא גבולות.