בשולחו את המרגלים לתור את ארץ ישראל, אומר להם משה רבנו: "ומה הארץ, השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם עין. והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, והימים ימי ביכורי ענבים" (במדבר, י"ג, 20).

על המלים "היש בה עץ אם עין", מפרש רש"י על פי חז"ל: "אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו".

ומי הוא האדם הכשר שיגן על הגויים בזכותו? איוב (בבא בתרא, דף ט"ו:). כך אמר להם משה לישראל: "ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגן על דורו כעץ". רק לאחר שמת איוב סרה הגנתם, כנאמר בהמשך "סר צילם מעליהם" (במדבר, י"ד, 9) וכפירוש רש"י: "סר צילם, מגינם וחוזקם, כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגן עליהם".

הדברים מפעימים. לא יועילו, לא משה, לא אהרן, לא הנשיאים ולא השבטים, לא דור דעה ולא הנביאים, ולא זכותם של כלל ישראל. וכל כך למה? משום שחי ביניהם צדיק המגן על דורו.

ובמי מדובר? באותם שנאמר עליהם "לא תחיה כל נשמה" (דברים, כ', 16), בשבעת עממים שנצטווינו לגרשם ולנתק כל קשר עמם, שקללה רובצת עליהם. לא יטעה מי שיניח, כי הקשר שלהם עם הצדיק לא היה הדוק ביותר.

ובמה מדובר? בארץ ישראל, הארץ של ישראל, הארץ המובטחת, ובשעת הגשמת הייעוד הגדול.

ואף על פי כן, כיון שדר ביניהם אחד מיוחד, צדיק, שוב לא יועיל מאומה, כי הצדיק מגן על דורו ('ברכת מרדכי').

מתוך 'ותן חלקנו', שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כך נ"ח, סיון תשע"ב, עמ' 250.

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

;

חדש! שיר לפרשה מאת רפי ביטון