קל להבטיח לשנות הרגלים אבל בפועל קשה לשנות אותם, עד שנפל עלינו משבר הקורונה כרעם ביום בהיר וחייב אותנו למספר שינויים. טוב, זאת לא בדיוק הקורונה שהביאה את השינויים, היא בסך הכול השליחה שבאה לספר לנו סיפור, את הסיפור עלינו, החברה האנושית. איך אנחנו חיים בתוך מערכת מופלאה, חכמה, גלובלית, אינטגרלית, מקושרת מקצה לקצה ונושמת במקצב מוזיקלי אחיד. היא מספרת לנו איך הלכנו ונפלטנו ממנה עם השנים, איך אנחנו צורמים וכבר לא מתואמים, ומה עלינו לעשות כדי לשוב לאיזון ולהרמוניה מתוך רצון.

אנחנו לא רואים את הקשר בין הסיבה לתוצאה, אבל מטבע הדברים אנחנו עצמנו מחוללי סופת השינויים, מפיקי המגפה. אלו ההרגלים שלנו שקוראים למחלות להופיע, להרי געש להתפוצץ, ולמלחמות ומאבקים אינסופיים להתרחש. אם נבין אלו הרגלים יוצרים את תגובות הטבע כלפינו, אלו תנועות מניעות איזו מגמה, נוכל לשלוט במצב.

אומנם כשלעצמה הקורונה היא יצור ביולוגי, אבל היא נשא של מסר רוחני. בדמותה כמגפה היא לא באה להרוס, אלא לשקם, לבנות חברה יפה וחדשה, לשפר את הרגלי הצריכה שלנו זה מזה ומהטבע כולו ולהקנות לנו הרגלים טובים ונעלים יותר.

בבסיס ההרגלים שלנו אנחנו מבטלים האחד את השני בבוז. מזלזלים, מנמיכים, אנוכיים. זה עוזר לנו להרגיש מעל, ותחושת העליונות הזו נותנת לנו להרגיש טוב. גם אם באדם לא בולטת נטייה לנצל את הזולת או לכפות עליו את דעותיו, מי יכול להגיד שהוא מתייחס לכולם בשווה, אוהב כל אדם ללא הבחן כאילו היה ילדו הקטן האהוב? כך פועל האגו האנושי - בורר לו לנוחיותו למי כדאי להיטיב, את מי 'להושיע' ואל מי להפנות את חיצי הביקורת והדחייה.

אנחנו כבר רגילים לחיות כך. האגו פועל במסווה, לא בולט לנו לעיניים, מין וירוס חברתי שהורגלנו בו, שנראה לנו טבעי. אבל לא, זה לא טבעי. הטבע הוא עגול ואינטגרלי, אין לו 'ילדים מועדפים', הוא מקושר כולו כמערכת אחת ביחס מושלם, כולם חשובים ושווים כלפיו כאחד. לכן, תודות לה לקורונה שלרגע ערערה את ההרגלים הקודמים והמזיקים שסיגלנו כל השנים.

מתובנה זו והלאה, כדי לקבל כוח לשנות הרגל, צריך האדם להבין עד כמה ההרגל מזיק לו, לצייר לעצמו כמה הוא מפסיד אם הוא ממשיך בהרגלו, או לבקש תמיכה מהחברה הסובבת, שתיתן לו רוח גבית ותחייב אותו להצליח להתגבר. בין הדחף הפנימי ללחץ החברתי מבחוץ, בטוח שהאדם יצליח לשנות את הרגליו.

ואחרי שנפטר האדם מהרגליו הלא-בריאים, עליו לפתח הרגלים בריאים בעזרת החברה כולה. הנה שלושה שלבים לבניית הרגלים חדשים ובריאים, הרגלים שצריכים להדהד בכל מקום ובכל הזדמנות:

השלב הראשון הוא להשתדל להתייחס לכל אחד בצורה טובה. כי פשוט מאוד, אנחנו נמצאים במנגנון אחד, תלויים וקשורים זה בזה.

בשלב השני, לפתח אהבה ולעודד קרבה נפשית. לשאוף למצב שבו נתייחס לזולת באהבה ונרצה להיות מחוברים עם כולם בלי יוצא מן הכלל. לא מפחד מפני הקורונה, אלא כי החיים טובים ויפים יותר כשיש יחס טוב בין כולם. תחושת חום וביטחון מציפה את כולם.

בשלב השלישי והאחרון – אחרי שהתייחסנו טוב לכל אחד ופיתחנו אהבה לזולת דרך מחמאות או הפגנת רצון טוב לזולת, אז נגיע בהכרח להתקשרות חדשה, לצורה חדשה של אהבה שאינה תלויה במה שאדם מקבל או לא מקבל מאחרים, אלא נובעת מהקשר הפנימי, המשותף, מכוח החיבור בינינו. הכוח הזה הוא שיחולל בנו שינויים לטובה ויעצב בנו הרגלים חדשים, הרגלים שייבנו מאהבה ולא מפחד ממחלה.