בפרשה שלנו מתלוננים בני ישראל בפני משה על נושא האוכל. משה רבנו פונה אל הקדוש ברוך הוא: "ויאמר משה אל ה'. למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא על העם הזה עליי. ואם ככה אתה עושה לי, הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי" (במדבר, י"א, 11, 15).

במשך כל שנותיו כמנהיג בני ישראל, לא התבטא משה רבנו בצער כה מופגן - "למה הרעות לעבדך... הרגני נא הרוג" - לא בחטא העגל ולא במקרים אחרים, שבהם בוודאי הצטער מאוד, ואילו כאן, כאשר ביקשו לאכול בשר, העדיף משה רבנו למות מאשר להמשיך להוביל את העם הנבחר אל הארץ המובטחת. מדוע?

מסביר רבין דון יצחק אברבנאל, כי בכיית האספסוף על העדר הבשר, הייתה נקודת השבירה עבור משה רבנו. הוא הבין כי בכייה על מותרות מקורה בתאווה בלתי מרוסנת. אין מדובר כאן רק על השתוקקות לבשר, אלא על בכייה שאליה מופנים כל מאוויי הנפש. כשהגיעו הדברים לידי כך, אמר משה לקדוש ברוך הוא "אינני יכול עוד".

מתוך 'ותן חלקנו', שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע', סיון תשע"ג, עמ' 153.

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך