לקוראינו היקרים שלום,
כמי שמנהלת את הבלוג ואחראית על השאלות מידי שבוע, השאלה שנשאלה השבוע כללית ואולי מזכירה מעט שאלות שכבר נשאלו קודם לכן, אולם היא רלוונטית היום יותר מבעבר.
לאחר שבוע סוער במאבק על ביה"ס שפות ותרבויות שתם זמנית אולם לא הסתיים.., ביקשתי מפאנל הכותבים לענות השבוע באופן יצירתי במיוחד כאילו היו יועציו האסטרטגיים של ראש העיר והתחייבתי להעביר אליו ולשותפיו את התשובות, כתושבי העיר קודם ולפני הכול. מקווה שתיהנו.
שלכם, אתי בן עמי סויסה
 

האם יש לכם פתרונות יצירתיים "ומחוץ לקופסא" שהאווירה טובה בין חילונים לחרדים יכולה להתקיים בעיר ברמה המעשית?
 



ראובן כהן

שאלה אכן קשה ומצריכה המון מחשבה ושיקול דעת.
אפתח במעשה שהיה שנים מועטות בו אברך בכולל פורת יוסף ניגש לחכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל ושאלו הרב, למה אברך פלוני קיבל שכר כך וכך ואילו אני קיבלתי כך וכך? גם אני מעונין בשכר כזה, ענה החכם ז"ל: אמור נא לי בני, מה קשור המשפט שאמרת "למה אברך פלוני קיבל כך וכך"? מה זה קשור אליך? האם לא מספיק שתשאל "האם אוכל לקבל תוספת שכר? 
וכאן יש לנו יסוד עצום בחיי חברה, חברה בריאה, יציבה, איכותית, שורשית צריכה להתעסק בצרכיה שלה בלבד בלי להסתכל כל הזמן ימינה ושמאלה ולשאול כל היום שאלות למה הם כך ואנו ככה למה הם כך ואנו כך, כמובן ששיתופי פעולה הדדיים תמיד מהווים נדבך חשוב למיצוב הקהילות ולאיחודן אך לא תמיד האחדות היא הטובה ביותר לעיתים ההפרדה וה"איש תחת גפנו ותחת תאנתו" זה הדבר הכי בריא.
כך גם אצלנו בבית שמש, משום מה המגזרים כאן התערבבו בצורה הכי חסרת פרופורציות. אני לא מחפש אשמים ולא מצביע כלפי אדם או עסקן זה או אחר, אני מדבר על המציאות, הסלט האנושי בעיר נהיה בלתי סביל, והאמינו לי זה לכלל המגזרים חילונים, דתי"ל, חרדים, אשכנזים, ספרדים וותיקים וחדשים. מישהו לא עצר באיזשהו שלב בכדי לעשות את התיחום הברור היכן אני חי את חיי והיכן אני לא אחיה, כי זה לא מתאים לי ולאורחות חיי.
זכור לי כשבאתי לבית שמש לפני כחמש עשרה שנה ראיתי שלטים ברמב"ש א' "לשרוף את החרדים" "להעיף את החרדים" וכבר אז אמרתי לעצמי "או קיי ראובן, תכבד, ובשכונות הללו אין לך הרבה מה לחפש" והאמת? לא חסר לי כלום גם בלי להיות שם.
וכך אני חושב גם באופן כללי, זה ממש בשונה מהשאלה, הבלגן קרה רק בגלל שאנשים חשבו "מחוץ לקופסה", מה קורה עם האחר, מה המגזר ההוא מקבל, למה הם כן ואנחנו לא, וזה מה שיוצר כעסים וכו'. אבל אם נחזור כל אחד לעצמו ולאני שלי, אזי כל אחד ידע בדיוק את מקומו ומיקומו והרבה דברים יוכלו להסתדר.
יה"ר שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.


 


דניאל גולדמן

בשלב הזה ולמרות שרק עברו חודשים ספורים מאז הבחירות, קשה לומר שיש רעיון או פעולה אחת בלבד שיכולה לפתור את עניין המתחים שיש בין המגזרים השונים. אני גם מציין שהיה טוב אם בשלב הזה כבר היינו רואים התקדמות ממשית בחלק מהדברים שהובטחו ע"י ראש העיר תוך כדי הקמפיין בחירות. לצערי, לא נראה שינוי באופק, והלוואי שבקרוב נראה שינוי מגמה.
חשבתי שיכול להיות מעניין לשמוע מהציבור איזה רעיונות להם יש, כדי לשפר את תחושת הביחד בעיר. פניתי לחברים באמצעות הפייסבוק וקבלתי לא מעט כיוונים. לצערי, הרעיון הפופולרי ביותר היה התפטרות ראש העיר. מכוון שאינני מצפה שראש העיר שזה עתה ניצח בבחירות יתפטר אעבור לרעיונות נוספים.
אחרי זה בא רעיון להפוך מריחואנה לעניין חוקי בעיר כדי שכולם יצליחו קצת להירגע, שוב למרות שאולי זה יעזור נראה לא מציאותי.
מישהו הציע שראש העיר יוביל מהלך של ניקיון וסדר בשכונות, שיאחד את כולם במטרה לשפר את מצבנו. למרות שעקרונית זה תפקיד העירייה לעשות (ועל זה אנחנו משלמים ארנונה!!) היכולת לשתף פעולה ואם היה אפשר לגייס מתנדבים מכל המגזרים לעבור בין השכונות ולבצע משימות כאלה יכול בהחלט לתרום לתחושת הביחד.
רעיון נוסף שעלה היה שיתוף פעולה בין הרשות המקומית והעמותות בעיר, ובעיקר לשים דגש על יצירת  קשרים עם עמותות שעד כה לא היו ביניהם יחסי שותפות עם העירייה. אנשים בהחלט מעריכים את פעילות העמותות בעיר ברמה, בגבעת שרת ובעיר הוותיקה, ליצירת שיתוף פעולה ביניהם, יחד עם הנהגת העיר יכולה דבר שיכול ליצור תחושת ביחד במשימות החברתיות שעומדות בפנינו.
עלה רעיון שראש העיר יקדיש כל שבת לקהילה אחרת. לא רק להגיע לבית כנסת וללכת, אלא, ליצור מעגל שיח עם התושבים לדבר על ציפיות, אכזבות ומחשבות לעתיד. אם הוא יבוא עם נציגים נוספים של הנהגת העיר – מה טוב! אין ספק, שיש תחושת נתק בין חלקים גדולים של הציבור בעקבות הבחירות והאירועים מאז. מעבר לזה ראש העיר סובל מחוסר אמינות ועליו להשקיע בעשייה ויצירת דיאלוג אמתי בכדי לבנות אמון מחודש. בשורה התחתונה העיר חייבת להתנהל בשקיפות, מקצועיות ושוויוניות להורדת מתחים ואחרי זה אפשר להמשיך לבנות יחסים בין הקהילות השונות.
מבלי שוב להיכנס לגופו של עניין מאבק שפות ותרבויות ומשכנות דעת (ובניגוד למה שנאמר ע"י ראש העיר בצורה מפורשת), לסכסך בין ילדים, הורים ומורים בצורה זו, הוא הדבר האחרון שאנחנו צריכים כדי ליצור אחווה ושלום בעיר. אני ממשיך לטעון שכל המגזרים, חרדים וחילונים כאחד סובלים מחוסר ניהול שמייצר משבר אחרי משבר. אין שנאה בינינו, אבל כל אחד נכנס למגננה כאשר יש איום ממשי.




עו"ד רינה הולנדר

נדמה שבעיר בית שמש, הביטוי "הפוליטי הוא האישי" מקבל משמעות חדשה. יש עירוב מוחלט בין היריבות הפוליטית בקרב חברי מועצת העיר, לבין האישי- הדאגה לתושבים כתושבי העיר ולא רק כמצביעי מועמד כזה או אחר. נכון להיום, נוצר מצב בו החלוקה בין קואליציה לאופוזיציה מתאפיינת גם בחלוקה מגזרית- כל חברי המועצה החרדים חברים בקואליציה, וכל חברי המועצה הלא חרדים- באופוזיציה. זה במישור הפוליטי, ושם זה צריך להישאר. במישור של התושבים, אין זה אמור לשנות מי בקואליציה ומי באופוזיציה, כולם אמורים לקבל שירות שווה ויחס שווה. כרגע בעיר, תושבים רבים חשים כי מחצית תושבי העיר הושמו בעמדת אופוזיציה ואינם מקבלים יחס כלשהוא. לדוגמא- היו בקיץ אירועי תרבות רבים עבור הציבור החרדי, מטעם מחלקת ח"ן חרדי ומחלקת תרבות תורנית, וכן נערכו אירועים מטעם מחלקת אירועים ונוער בשליטת בלעיש. אך לא היה אפילו אירוע אחד עבור הציבור הדתי-לאומי, מה שקרוי "מורשת ישראל". האם לתושבים הדתיים לא מגיעים אירועים?
וכאן מגיעה תשובתי לשאלת הכיכר- על ראש העיר לעשות שינוי בחשיבה ולא לראות בתושבי העיר יריב פוליטי שיש להילחם בו, אלא ראש עיר הוא כאבא אשר עליו לדאוג שווה בשווה לכל ילדיו, גם אם לא כל ילד הולך בדרך שרצה.
רוב תושבי העיר רוצים לחיות בשלום אלו לצד אלו, אלא שהמחסור במשאבים, וחוסר ההוגנות בחלוקת המשאבים מטעם הדרג הפוליטי, מביא למאבק על משאבים כסף וכוח בין המגזרים.
כבר שנים רבות, ההנהגה הפוליטית בעיר משסה ציבור בציבור, והדבר היה קיים גם אצל ראשי ערים שקדמו לראש העיר הנוכחי. לאור המחסור במשאבים, תמיד נאלצו ציבורים להילחם על חלקם בקופה הציבורית. בכדי להביא לשקט ושלווה בעיר, דבר זה חייב להיפסק. ניהול התקציב חייב להיות שקוף ושוויוני.
במקביל, יש להקים בדחיפות פורומים לתחומים שונים- חינוך, נדל"ן, תרבות וכו' ולהזמין כל תושב המעוניין בכך ליטול בהם חלק. כמו כן, יתבקשו אנשי מקצוע מומחים בכל תחום להשתתף. פורומים אלו ידונו באופן שקול ולא פוליטי בעניינים העומדים על סדר היום ויגישו המלצותיהם לעירייה, והעירייה מצידה תתחייב לקבל עד כמה שניתן את ההמלצות. כך הליך קבלת ההחלטות בעניינים בהם יש פוטנציאל חיכוך בין המגזרים יימסר לתושבים עצמם, אשר יצטרכו לשתף פעולה ביניהם בכדי להגיע להסכמות והחלטות.
בנוסף, יש להקים מרכז גישור קהילתי בו יימסרו סכסוכים בין קהילות שונות או קבוצות שונות להליך גישור בו יישמע הנרטיב של כל ציבור והמשתתפים ילבנו את חילוקי הדעות עד למציאת פתרון הולם.
חזון אחרית הימים? אולי, אך נתבקשנו לפתרונות מחוץ לקופסה- לא?
 



אלי בן משה

שלום. שאלה אכן מעניינת ומבחינתי אף מאתגרת.. ברם זאת במידה ויש עניין לציבור הקוראים בכלל ולהנהגת העיר בפרט.
עניין השסע העמוק בקרב כלל תושביה של העיר בית שמש אינו חדש ומה גם שהולך ומעמיק הוא עם הזמן.
מערכת הבחירות האחרונה הבהירה לנו היטב עד כמה מצבנו מדאיג, ולטעמי העמיקה את הקרע בין כלל האוכלוסיות שבעיר, ובפרט בין החרדים לגוש הלאומי המסורתי הדתי והחילוני.
אין ספק, שאילולא מסעות ההסתה מקרב שני המגזרים הללו כנראה שהיינו במקום אחר מהיום!
ההפסד הצורב (פעמיים) של הגוש הלאומי בבחירות האחרונות, הצית אש בליבותיהם של אלפי אנשים שהיו בתחושת אופוריה של ניצחונם בבחירות, והפסדם החריף והרחיק את הסיכוי לגור יחד בכפיפה אחת ובשכנות עם עמיתיהם החרדים.
זו הייתה שעתו הגדולה של משה אבוטבול לאחד את השורות ולהנמיך את הלהבות בקרב בני עירו.
אבוטבול לא עשה זאת, אבוטבול אינו יכול לעשות זאת, אבוטבול אינו לבד!!
אבוטבול מנהיג המונהג על ידי מנהיגי סיעות על המוכרות לנו היטב בהיסטוריית העיר בית שמש.
לדאבוננו, בית שמש נשלטת עוד מקדמת דנא בידי מנהיגים שאינם שייכים לה, בעלי עניין ואינטרס כלכלי,
אינטרסנטי וסקטוריאלי.
ולכן, לטעמי הפור נפל, ולא רק בצלו של משה אבוטבול, אלא עוד מקודמיו בשלטון.
דמוגרפית, בית שמש דתית חרדית ואף תתחרד יותר בשנים הקרובות. וזאת מדרך הריבוי הטבעי והמהיר של המגזר החרדי ביחס לריבוי המועט של יתר המגזרים.
ברמת התודעה התקשורתית הארצית הרי בית שמש של פעם נפחה מזמן את נשימתה האחרונה, ובמקומה נולדה בית שמש אחרת ושונה בצביונה מקודמתה!
ולכן, ההגירה החיובית למעט ההגירה חרדית, שואפת לאפס!!
לאור האמור לעיל, השאלה הנשאלת היא: האם באמת כלו כל הקיצים על בית שמש עם בריכה ציבורית? בית תרבות? בנייה לזוגות צעירים דתיים וחילונים? מקומות בילוי לצעירים? נסיעה בשבת ברחבי העיר רבתי ללא סכנת נפשות? קיום האמונה בבורא? איש איש באמונתו?
התשובה היא: כנראה שכן. על פניו נראה כי הכאוס והזעם לא עזב אותנו עד לרגע זה.
ברם מתוך החשיכה השוררת על העיר, ניבטת לה קרן אור קטנה שהיא כוח הרצון.
אינני ממעיט בחשיבותם של מנהיגי העיר היום, אך אני בז על דרך התנהלותם על כי אינם שומעים את קול זעקת אחיהם הזועקים על אבדן עירם ומורשת ילדותם.
ברצונם של אלה יכולים הם ולו במחי החלטה אחת לשנות את רוע הגזירה ולהפוך את הקערה על פיה, ברצונם של אלה יכולים הם למתג את בית שמש כעיר שחיים בה בדו-קיום ובהרמוניה, שני מגזרים השונים במהותם ובאמונתם, כגון ירושלים רבתי.
מכאן אייעץ למשה אבוטבול, ליטול קורה מבין עיניו ולהתפכח פן יהיה מאוחר מידי!
בבית שמש אירע הפשע הדמוגרפי הגדול ביותר בהיסטורית הערים בארץ ישראל, וזאת תחת אפם של אלפי תושבים תמימים שלא תיארו לעצמם כי יקומו ביום בהיר לאפלת היום. שבת-שלום!


מתי גרינפלד

כל כך הרבה נכתב ונאמר על השסע בעיר בית שמש. כל כך מעט נעשה על מנת לנסות ולאחות את הקרע הזה.
כשקשר בין אנשים או בין תרבויות או אוכלוסיות אינו עובד, הסיבה לכך נעוצה בשני הצדדים. אם רוצים ליצור שינוי הוא חייב להגיע משני הצדדים. החלת חובת השינוי על הצד האחר, לעולם לא תקדם את צמצום הפער התקשורתי, התרבותי או החברתי שביניהם.
בראש ובראשונה שתי האוכלוסיות חייבות להכיר טוב יותר האחת את השנייה, לא רק ברמה השטחית, אלא ברמות העמוקות ביותר של הבנת הצרכים, הפחדים, והמטען הרגשי הקולקטיבי של האחר. החילונים צריכים להבין כיצד מסתכלים החרדים עליהם ("העגלה הריקה") והחרדים חייבים להבין שהחילונים חשים איום ממשי על אורח חייהם ("איראן זה כאן").
הבנה עמוקה, לראות איך אני נראה בעיני האחר, היא המפתח הראשון ליצירת גשר אמתי ויציב בין האוכלוסיות בעיר.
השלב השני, הוא היכולת להכיל את המידע הזה ולהבין אותו. רבי אלימלך מליז'נסק הגדיר את השלב הזה במשפט אחד "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו, ולא חסרונם". פירושם של דברים: עלינו לראות את הטוב שיש בכל אחד, בכל מגזר, הן כקולקטיב והן כיחידים. אם אני מבין מה מרגיז את הצד השני, מה מפחיד אותו, ואני מזדהה עם הפחד שלו, מבין את הרגש שלו, אז הדרך לגישור והתחשבות קצרה מאוד.
ומכאן פנייתי להנהגת העיר. אנא! נסו לשים את המחלוקות בצד. נסו ליצור בעצמכם שיח של פיוס, של תיאום, של התחשבות, של הבנה לצרכים של הצד שכנגד. הציבור שלכם כמה ומייחל לפיוס ולתקווה.
השבוע הזה אנחנו מבקשים: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה! יהי רצון שנצליח כולנו לראות רק הטוב בחברנו.
חנוך דרנגר
קשה מאוד לשמש כ"יועצים" במקום שלא כל כך ברור על מה מתווכחים ועל מה רבים.
כאשר אין בעיה - לא נדרש פתרון. וזה המצב בבית שמש, כאשר יש בעיר די מקום לכלל האוכלוסיות, ואין זה מן החכמה "לקדש" מבנה כזה או אחר וליצור סביבו מאבק תרבותי-קיומי (וכוונתי היא לשני הצדדים).
יש כמה עובדות ברורות:
העובדה האחת היא, שלמרבה הפלא אנשים בוגרים לא מצליחים להסתדר ביניהם ולהגיע להסכמות על נושא פעוט - חשוב ככל שיהיה - של חלוקת מבנה.
העובדה השנייה היא, שמשרד החינוך - גם אם צודקות טענותיו - במקום לשמש כגורם "מחנך", מאזן ומרסן, בחר ללבות את אש המחלוקת והמריבה והוסיף שמן למדורה.
והעובדה האחרונה היא, שאחרי כל פסק דין שיתקבל המפסידים הגדולים יהיו תושבי העיר, שברובם המכריע מחפשים את החיים הטובים והרגועים, לפחות בין בחירות לבחירות...
הפתרון היחיד לגישור על הפערים בעיר הוא לא ליצור את הבעיות. פשוט מאוד. כל תושב בעיר צריך לדאוג לפרנסתו ולהביא לחם לילדיו, והעיסוקים האחרים לא תורמים דבר לאיש ולהיפך.
סליחה מכבוד ראש העיר, אבל אני ממש אינני חושב שהמפתח לדו-קיום נמצא בידיו. יכולה להיות לו השפעה כזו או אחרת אבל ממש לא מעבר לכך.
אם רק נשכיל כולנו לרצות לחיות בשלום בעירנו ה"מורכבת", אזי נחיה חיים מאושרים ונהנה. או או נהנה....