שלום סחראי, עלה לישראל מפרס, בהיותו ילד בן 7. לעיר בית שמש. בן בכור למשפחה שמנתה שמונה ילדים, שבעה בנים ובת אחת.

את רעייתו מזל, הכיר בשכונת ה'חלוצים' בוותיקה. הזוג נישא כששלום היה בן 22, ומזל הייתה בת 18.

למרבה הצער, שלום ומזל איבדו את בנם הבכור, יורם, בהיותו בן שלוש וחצי. 

לשלום ומזל נולדו שישה ילדים, כולל הבן שהלך לעולמו. במשפחה ארבעה בנים ובת אחת.

אורן: "אבא עבד במשך 18 שנה בדואר ישראל, ועסק בחלוקת דואר למושבים באזור. כולם הכירו אותו ואהבו אותו. הוא היה בן בית במושבים והיו מקבלים אותו בזרועות פתוחות ומזמינים אותו לאכול ארוחות צהרים בבתיהם. 

אבא היה הבלם המיתלוגי של הפועל בית שמש, הוא עבר קורס מאמנים בווינגט ואימן את מכבי בית שמש ואת הפועל גיזו במושב פדייה. הוא אהב מאוד לשחק ופעל לקדם את הכדורגל בעיר, בכל דרך שיכל. 

לפני כ30 שנה, הוא פתח בעיר, את המאפייה הראשונה בבית שמש, יחד עם אחיו יעקב. אבא היה אדם אהוב מאוד, בכל העיר, תמיד נהג בטוב לב, תמיד הציע את עזרתו לכל. 

הוא היה מכין כעכים ולחמניות ולא גובה עליהם תשלום. פשוט אומר לאנשים: "קח, לבריאות". היו ימים שהייתי מחליף אותו במאפיה ועובד במקומו, הוא היה משאיר לי הוראות למי מהלקוחות שמגיעים לתת לאכול ולא לבקש מימנו כסף ולמי לעזור עם כסף מזומן. 

הוא חינך אותנו תמיד להעניק ברוחב לב, לסייע לזולת. כשהיינו שוקלים מאפים, בזמן המכירה, הוא היה מזהיר אותנו לבל נטעה במשקל. שלא ייצא פחות וחלילה נגבה יותר. עבד תמיד כשהיושרה והכנות הם נר לרגליו.

עם הבן הבכור רוני: 

האחים שלו היו כל עולמו. אבא איבד את אימו בגיל צעיר מאוד והיה משמש לאחיו כאב ואם. הוא עבר חיים לא קלים בכלל. לפני 22 שנה, אבא איבד את אחותו, ויקטוריה שטרוסברג, בהיותה בת 52 בלבד. ויקטוריה ז"ל הייתה חברת מועצת העיר ופעלה בה רבות. 

עם האחינית מירב, בתה של ויקטוריה ז"ל:

לפני כחמש שנים, אחיו הצעיר, בן הזקונים במשפחה, אבינועם, הלך לעולמו מדום לב, בהיותו בן 52 בלבד.

לאבא היה קשה מאוד עם מותה של ויקטוריה אחותו שאותה אהב מאוד והיה קשור אלייה, כשאחיו אבינועם נפטר אבא אמר שהוא מרגיש כמי שחווה פיגוע ונפצע קשה מאוד.

לפני כשנה וחצי, אחיו של אבא ידידיה אמיר הלך לעולמו. 

לאבא היה קשה מאוד עם לכתם של אחותו ואחיו, הוא הרגיש כמו הורה שאיבד את ילדיו ולמרות הכל,  אבא היה חזק, שידר לנו שהוא שומר על שמחת חיים, על אופטימיות ועל אהבת חינם, נתינה וחסד לזולת.

אבא אהב מאוד את התורה והרבנים וגם הם אהבו אותו מאוד. אני זוכר מימי ילדותי שהיה רב מאוד מכובד שנראה כמו אבוצירא זצ"ל, שהיה מגיע לאבא לבית שלנו. גם רבי אליהו זוזוט זצוק"ל, ממושב זנוח, שמר על קשר טוב עם אבא. 

אבא היה איש חסד גדול. תמיד עזר ותרם לנזקקים. היו לנו שכנות, שתי אחיות מבוגרות, שגרו יחד. הן לא היו במצב כלכלי טוב. כשהן נפטרו לא היה מי שישלם עבור מצבה לקברן. אבא אסף כספים ותרומות, ממש הלך מחנות, לחנות, התרים כספים ושילם על המצבות. 

עם השנים אבא רכש בית נוסף שהיה צמוד לביתנו. במשך שנתיים ימים, אבא תרם את המבנה לכולל ללימוד תורה ואמא הייתה מכינה ללומדים מידי יום מטעמים וארוחות.

ישנו סיפור ידוע בעיר, על אבא ז"ל, "סיפור הלונה פארק" הוא נקרא. 

באחת מהפעמים שהיינו בלונה פארק, הייתה קבוצת ילדים שמנתה כ60 ילדים, שלא היה להם כסף לכרטיס למתקנים. אבא ראה אותם עומדים שם עצובים ומסתכלים על ילדים אחרים שנהנים.

אבא בפשטות שלו, בלי לעשות מזה סיפור, שילם על כולם בגלגל הענק וגם בקיר המוות. כל הילדים צעקו ושאגו משמחה את השם שלו מהמתקנים: "שלום סחראי! שלום סחראי!" זה היה מרגש עד דמעות.

התמונות שבאלבום: עם הילדים, הנכדים ובני המשפחה.

עם לכתו של אבא ז"ל, אנחנו מרגישים חור ענק בלב. חיסרון עצום של ראש משפחה שידע לאחד וללכד את כולם. אנחנו מחבקים ומחזקים רבות את אמנו היקרה שקשה לה מאוד. היא חייתה עם אבא ז"ל 56 שנה. לא פשוט בכלל.

אורן עם הוריו: 

היה לנו אבא מיוחד מאוד. אבא שעזר לנו המון. הוא היה מסיע אותנו הילדים ואת נכדיו בכל שעה שרק ביקשנו.

מעולם לא שמענו מפיו את צרוף המילים: קשה לי, או לא יכול... תמיד נהג  במסירות, דאג לכל אחד ואחד באופן אישי. הוא לימד אותנו לדעת לוותר, לסלוח, לא לנטור טינה ולחיות בשלום.

הייתה לנו ילדות הכי יפה שיש. אבא שטייל איתנו המון ולקח אותנו למקומות הכי יפים והכי יקרים ולא חסך מאיתנו דבר. יהי זכרו ברוך".