השבת נקרא שתי פרשיות - 'בהר' ו'בחוקותי'. בראשונה שבהן, 'בהר', נדון בהרחבה נושא של הסדרים חברתיים ועל חובצם של הפרט והחברה כלפי מי שמצבם הכלכלי בשפל.

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו. גר ותושב וחי עמך" (ויקרא, כ"ה, 35).

מיהו העומד מולי? עמיתי או אחי? הקורא את פסוקי פרשת השבוע מוצא עצמו נבוך.

כאשר התורה מצווה אותנו להימנע מהונאה במקח וממכר, היא מצווה בלשון הזה: "וכי תמכו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו" (שם, שם, 14).

"עמית" הוא לשון קירבה, מלשון 'עם', שמרגישים עמו יחד, אך אין דרגת קרבה זו כדרגת 'אח', שהוא משלון 'אחד'. קרבת אחווה היא דרגת הקרבה הגדולה ביותר. כיצד, אפוא, מוגדרים הקונה והמוכר עמיתים בתחיל הפסוק ולאחר מכן אחים?

אלשיך הקדוש מסביר, כי תחילת הפסוק מורה לאדם שלא יהיןלרקון עסקאות שבהן הרווח נזקף לזכותו בלבד והצד השני יפסיד ברכישת חפץ שאין לו בו כל צורך, אלא יחוש כעמית עם הצד השני לעסקה, וכך יימנע מלהציע לו עסקה שאין לו בה כל רווח.

ברם, כאשר התורה מזהירה שלא להונות ולא לשקר את השותף לעסקה, היא דורשת שנרגיש אותו כאח, דרגת הקרבה הגדולה ביותר. בדרך זו הוא מסביר את הפסוק בו פתחנו "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו".

"דרך אנשים", כותב האלשיך, "כי אם יהיה לאשי קרוב עשיר, הוא אצלו דבק מאח. אך אם ימוך האח לפניו, הלוא כמו זר נחשב ונכרי לבני אמו... אך העושים כן את פועל ה' לא הביטו, כי אל זה יביט אל עני ונכה רוח. על כן ללמדנו דעת אמר אלוקים: 'כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה, שאתה והוא סוחרים, כי יש לאל ידכם לשאת ולתת כקונה כמוכר, לחברים זה אל זה תתייחסו... אך כי ימוך אחיך ויתרושש, אז תחרץ לבחרו ולקרבו, ולאח ייחשב לך".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קי"ט, אייר תשע"ז, עמ' 151-252.

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך