"אל תפנו את האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא, י"ט, 4).

פשוטו של פסוק זה בא להורות לבל נפנה אחר עבודה זרה.

במסכת שבת (דף קמ"ט.) דורש רבי חנין פסוק זה: "אל תפנו אל מדעתכם".

'המאירי' (כ') מבאר כי כוונת הדברים שהיא שאין להתבונן בפסלי אדם, שנעשו כדי לזכור את מעשיהם וגבורותיהם, כגון מלחמות המלכים וכיבושיהם "לפי שהם דברים המושכים ליבו של אדם ומפנים אותו לבטלה ומייאשים אותו מעבודת בוראו". כלומר, ההתבוננות וההסתכלות בדבר המעורר התפעלות מכוחו ומשליטתו של בן אנוש, עלולות להסיט את מחשבתו מן האמת, ויכולה להתגנב לליבו המחשבה כי ביד בני אדם להכריע גורלות.

'ספר החינוך' (הובא ב'ביאור הלכה, ריש 'אורח חיים', ד"ה "הוא כלל") כותב, כי יש מצוות אחדות שחיובן תמידי, בכל רגע, כל החיים, וביניהן:

א. להאמין שיש אלוה אחד בעולם, שהמציא כל הנמצאות, ומחפצו ורצונו הוא שכל מה שעכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד.

ב. שלא נאמין בשום אלוהים זולתו, אפילו הוא מודה שהקדוש ברוך הוא שולט על הכול, רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב, הרי זה מודה בעבודה זרה.

ג. לייחדו - שנאמין שהוא אחד, בלי שום שיתוף.

זהו שדרשו חז"ל, שעל ידי שמסתכלים ומתפנם להבלי העולם הזה, בדברים המעוררים התפעלות מכוחם של בני האדם ומשלטונם בעולם, הרי שמפנים אפיו לרגע זיכרון את הקדוש ברוך הוא מהדעת.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ז', ניסן תשס"ח, עמ' 244.

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך