מאת: אתי בן עמי סויסה

אתמול (יום חמישי), בשעות אחה"צ ביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע: תלמידות משכנות דעת ילמדו באגף ביה"ס שפות ותרבויות. שעה לאחר מכן התקבלה הודעה מדובר עיריית בית שמש: "ניצחון לעיריית בית שמש בעתירה שהגיש משרד החינוך". נשאלת השאלה מי ניצח ואת מה?

השיטה ניצחה, חוסר ההידברות בין האוכלוסיות ניצח? נציגי הקואליציה את האופוזיציה? הבריונים מחברת האבטחה את צוות ומורות ביה"ס? ערוץ 10 את ערוץ 2 או ערוץ 1 בסיקור המאבק? התקשורת החרדית הכתובה או האלקטרונית ניצחה?

פעילי המפלגות הפוליטיות החרדיות את פעילי המפלגות הציוניות? הורי שפות ותרבויות את הורי משכנות דעת? תלמידי שפות ותרבויות את תלמידות משכנות דעת? עיתונאי העיר בסיקור המאבק בינם לבינם? העירייה על הנהגתה המקצועית בגלגול האחריות אחד על השני ומי מהם? מדיניות הנהגת העיר בכיבוי שריפות ולא בתכנית אסטרטגית מובנית מראש, מה גבר על מה? חכמת "לאחר מעשה במחשבה תחילה" או פחד ההתמודדות חודשים לפני? משרד החינוך והפרקליטות את עיריית בית שמש באמצעות עו"ד קידר? הנהגת ההורים היישובית מול ראש העיר ושותפיו? יועצי אחיטופל של שני הצדדים?

דלילה אלעזרי, מנהלת שפות ותרבויות או ישעיהו ארנרייך ממונה אגף החינוך?

אני באמת שואלת ולא בתמימות על איזה ניצחון מדובר? על כך שהחינוך לערכים שחוו על בשרם תלמידי שפות ותרבויות ותלמידות משכנות דעת, שהפכו שבויים במאבק על "דרך" ובאוזלת יד של המבוגרים האחראיים? את התלמידות הצעירות של משכנות דעת שנאלצו לשהות בחוץ כדחויות ולא ראויות למשכן בסיסי בדמות כיתה עם ארבע קירות במבנה קבוע ולא יביל?

כמה טמטום, חוסר ניהול משווע ובעיקר חוסר מקצועיות זועק לשמיים ראינו השבוע. חשוב שנזכור, כי תחילת שנת לימודים בכל מקום על פני כדור הארץ הוא אירוע חגיגי ומכונן בחיי תלמידים. רק בבית שמש היה מי שחשב שלא כך צריך לציין יום חג זה.

ראשי ערים ומערכת חינוך בכל עיר ויישוב נוהגים בחגיגיות, יוצאים לסייר בין בתי הספר השונים בהדרה, שמחה וגאווה. בבית שמש יום חג זה הפך לקרב עתיר יצרים, ליבוי שנאה וגזירת הון פוליטי מהמכוערים שידענו. הניסיון היחיד לנהוג בחגיגיות היה עם ביקור נשיא המדינה בפתיחת שנה"ל של המגזר החרדי שבוע ימים קודם. וגם בביקור "חגיגי" זה צרמה קבלת הפנים המסויגת לה זכה הנשיא כעד לאוכלוסייה חצויה, שסועה, מפורקת ולוחמנית משני צדיי המתרס.

ברור לכל כי מנהיגים פוליטיים יסוד כוחם ובנייתם נובעים מהנצחת מאבקים – יסוד קיומם. הרווח הפוליטי שלהם נובע מהצורך של הבוחרים שלהם בשינוי מתבקש. הפוליטיקאים נתמכים במהלך הקדנציה ע"י גרעין פוליטי קטן ורעשן שמגביר את הטון בכל המפגשים עם התקשורת על כל סוגיה. יש מי שאחראי לנפח, לעיתים לסלף ולשנות ולו רק בכדי להצדיק את קיומם של המנהיגים.

בדרך, כולנו כאזרחים שוכחים שיש לנו אחריות ישירה על אותם מנהיגים ששוכחים שבין בחירות לבחירות יש את החיים השוטפים את תשלומי הארנונה והמיסים, את הזכויות שלנו כאזרחים, את תשלומיה משכנתא והשכירות, את לימודי הילדים, את השמחות ולא עלינו את צער האבלות ושאר מרכיבים שהם הם החיים עצמם. אנחנו שוכחים שהם נשלחו לשרת אותנו ובפועל יוצא שאנחנו משרתים אותם, את מחדליהם, התנהלותם, גחמותיהם והאינטרסים הפוליטיים הצרים שלהם ושלנו בבואנו לבחירות.  
 
השבוע, העיר ותושביה חוו טלטלה נוספת ותוצאה של ניהול כושל בהנהגת העיר, בכל הפרמטרים. אבוטבול ממשיך במדיניות ההסברה הדואלית שלו. בכל מקום הוא מדבר על אחדות והידברות מהפה אל החוץ כנראה מבלי להבין את המשמעות האמתית ובעיקר את האחריות שלו. הוא מתאים עצמו במסרים לערוץ תקשורת בו הוא מתראיין, ואחדד, המסרים בערוצים החרדים אינם דומים ולו במילה למסרים בערוצים שאינם חרדים. כוחו העיקרי בעיקר נובע מהנצחת המחלוקת, ליבוי שנאה, חוסר הפעולות שאינו נוקט בניסיון ההידברות בין הצדדים שמעידים על כך. ניהול העיר באופן המקצועי זר לו ואם נדייק היא אינה חלק מעולמנו כתושבים ואינה חלק מיכולותיו המקצועיים והמנהיגותיים. יחסיו עם שותפיו לקואליציה לוקים בחסר וחשדניים ביותר אולם, המחבר ביניהם הוא המלחמה בחברי האופוזיציה הם ידועים וגלויים לכל. הוא משמיע לכל שותף בנפרד וכמכלול את מה שהוא היה רוצה לשמוע ולא בהכרח את האמת כפי שהיא. הוא נוהג לדבר בנעימות ובדרך ארץ אבל רק לכאורה.., התוצאות יעידו על כך.

העיר מלוכלכת תרתי משמע. פיזית וביחסים העכורים בין האוכלוסיות ברמת המקרו המאבקים הגדולים, ובהתנהלות העקומה של עבודת עובדי העירייה לא כי כך היו רוצים לנהוג אלא, כי המנהיגים מחלחלים זאת לרמת השטח והם כעושי דבריהם וכשבויים.

אך לשמחתי, ככל שההנהגה גרועה ישנם הדברויות וניסיונות להדברות בין האוכלוסיות ללא "עזרת" המנהיגים, אלא, בין קבוצות תושבים שפויים, אוהבי העיר ושכניבם, שבטוחים כי מרמת השטח תבוא הישועה. ניתן היה לראות זאת במלחמה של הקיץ האחרון כמה קבוצות חוצות מגזרים שיתפו פעולה בכדי לתרום ולו במשהו לתושבים בדרום ולוחמינו היקרים. אהה, ונזכיר כי העירייה קישטה את העיר בדגלי לאום (אולי כתיקון עוולה על אי קישוט העיר ביום הזיכרון והעצמאות בזמן?), וביום ביקור הנשיא העניקה מגן לשלושה חיילים פצועים מצוק איתן תושבי העיר ולחלק מהארגונים שסייעו..

לא אחת נשמעות קריאות על חוסר אחריות בהתנהלות של חברי האופוזיציה. יכול להיות שהדרך בה נוהגים אינה מתאימה, בעייתית ודורשת שינוי אולם, פרט אחד חשוב ראש העיר ושותפיו הקואליציוניים שכחו כי מתפקידה של האופוזיציה וככזאת היא עושה נוהגת כך כנאמנה לבוחריה. מחובת האופוזיציה להיות השומר בשער של מחדלים והתנהלות. גם אם הדרך לא בהכרח תואמת ציפיות ההנהגה.

מי שלא השתתף מעולם ובפרט לקדנציה זו בישיבת מליאת מועצת העיר מוזמן לעשות זאת בכדי להבין את רמת השיח והכיעור, חילופי הדברים בין הצדדים ובעיקר בדי ללמוד מקרוב את דינמיקה קבלת ההחלטות שקובעות את סדר יום החיים שלנו בעיר?!

באחריות אני אומרת יותר נמוך ומעליב מזה לא יכול להיות. סליחה אני חוזרת בי ממליאה למליאה אני "מופתעת" כמה נמוך יותר ויותר אפשר לרדת. הציבור מוזמן.
אנחנו נמצאים בתחילת חודש אלול חודש המוקדש לחשבון נפש אישי וכללי, חודש בו אנו נדרשים להכין עצמנו לשנה הבאה עלינו לטובה. דווקא בפתחו של חודש שמסמל התחלות חדשות ותקווה לשנה טובה יותר מקודמתה, "הונצחו" עבורנו תחלואי השנה הקודמת. תחלואים שהיינו שמחים לנעול בהאנגר ענק שיכיל את גודל הקיטוב ושיקוף השנאה והמחלוקות בעיר. אבוטבול כעובדה, ר נבחר לראשות העיר, ובכל הזדמנות מציין כי האופוזיציה עדיין מתנהלת כבמערכת הבחירות.. הוא רק שכח שמעצם אמירה זו הוא ורק הוא מנציח את העובדה שעדיין לא השתחרר מאותן מערכות. אבוטבול היה ונשאר דואלי במסרים ובהתנהלות. ראש עיר שבאופן פעולותיו ובמסריו פועל כראש מחנה אחד אינו יכול לנהל עיר שמחצית מתושביה אינם כאלה. האחריות המיניסטריאלית שלו כראש עיר היא רחבה וכוללת יותר לא רק כלפי אלה שבחרו בו ושאינם חרדים אלא כלפי כולנו כלל תושבי העיר!