"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו', 6).

הן ידוע, כי אחד הניסים שהיו בבית המקדש הוא שהאש על המזבח הייתה אש שמימית. מדוע, אפוא, הצטוו הכוהנים להדליק בעצמם אש על המזבח?

מבאר ספר החינוך (מצווה קל"ב): "ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי ניסים גדולים אשר יעשה הא-ל אל בני אדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר, ונראים העניינים נעשים קצת כאילו הם מדרכי הטבע ממש או בקרוב לטבע. כי גם בנס קריעת ים סוף, שהיה נס מפורסם, כתוב שם 'ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה' (שמות י"ד, 21). ומזה העניין ציוונו להבעיר אש במזבח, אף על פי ששם יורד אש מן השמיים, כדי להסתיר הנס, לפי הדומה, שהאשר היורדת לא הייתה נראית בירידתה, מן הטעם שאמרנו, חוץ מיום שמיני של מילואים ושל גדעון ומנוח ואליהו שהייתה נראית".

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך מ"ג, אדר ב' תשע"א, עמ' 114.

בדברים שהובאו קודם הוזכר נס יציאת מצרים. בשבוע הקרוב יחול חג הפסח. השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול' וזאת משום שלושה דברים:

א. נהוג כי בשבת הגדול נמסרת דרשה על ידי רבנים גדולים בקהילות ישראל. השנה, לצערנו, עקב הנחיות משרד הבריאות והחשש להידבקות בקורונה, לא יתקיימו דרשות אלו בשבת הקרובה.

ב. עקב הנס הגדול שאירע במצרים בשבת שלפני פסח. אגב, גם אז השבת שלפני פסח הייתה בי' ניסן, כמו השנה. בני ישראל לקחו כבשים מהמצרים, שזה העבודה זרה שלהם והעניין עבר בשלום.

ג. על שם ההפטרה הנקראת בשבת זו ומסתיימת בפסוק "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא, לפני בוא יום ה', הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

סרטון קצר לפרשה מאת ראש העיר, ד"ר עליזה בלוך

;