מאת: אתי בן עמי-סויסה
היום (יום ד') בשעה 10:30 בבוקר, נשיא מדינת ישראל ראובן (רובי) ריבלין, הגיע לביקור בבית שמש. סיבת הביקור הרשמית לפי הנהלת העיר לברך את תלמידי בתי הספר בעיר לקראת פתיחת שנה"ל, ומתן תעודות הוקרה לשלושת פצועי 'צוק איתן' מהעיר.
הביקור התקיים באשכולות הפיס, בכניסה נפרס שטיח אדום, כאשר משני צידי השטיח עמדו ילדי כיתות בתי ספר מהחינוך הממלכתי והממ"ד. אציין, כי תלמידי החינוך החרדי נעדרו באופן מוחלט מהטקס הממלכתי. לשאלה מדוע הם נעדרו? חלק מחברי הקואליציה אמרו כי ממש לא ידעו על כך. ואחד ממקורבי רה"ע אמר כי הנשיא יבוא אליהם במקום שהם יבואו אליו..
כ- 10 דקות לפני שהנשיא הגיע החלו להזיז את השטיח האדום בכניסה למתחם מצד אחד לשני מאחר ולא היה ברור מאיזה כניסה יגיע שמאל או ימין. לאחר התלבטות ושובל של ילדים שהולכים אחר השטיח, הובהר הנשיא ייכנס עם רכבו מצד ימין. ובא לציון גואל.
חברי האופוזיציה שערב קודם התכנסו לישיבת עבודה, החליטו כי יגיעו לאשכול הפיס אולם, לא ייכנסו לאולם מלבד אלי כהן – יו"ר האופוזיציה, שהתכבד לנאום לצד ראש העיר והנשיא.
היום (יום ד') בשעה 10:30 בבוקר, נשיא מדינת ישראל ראובן (רובי) ריבלין, הגיע לביקור בבית שמש. סיבת הביקור הרשמית לפי הנהלת העיר לברך את תלמידי בתי הספר בעיר לקראת פתיחת שנה"ל, ומתן תעודות הוקרה לשלושת פצועי 'צוק איתן' מהעיר.
הביקור התקיים באשכולות הפיס, בכניסה נפרס שטיח אדום, כאשר משני צידי השטיח עמדו ילדי כיתות בתי ספר מהחינוך הממלכתי והממ"ד. אציין, כי תלמידי החינוך החרדי נעדרו באופן מוחלט מהטקס הממלכתי. לשאלה מדוע הם נעדרו? חלק מחברי הקואליציה אמרו כי ממש לא ידעו על כך. ואחד ממקורבי רה"ע אמר כי הנשיא יבוא אליהם במקום שהם יבואו אליו..
כ- 10 דקות לפני שהנשיא הגיע החלו להזיז את השטיח האדום בכניסה למתחם מצד אחד לשני מאחר ולא היה ברור מאיזה כניסה יגיע שמאל או ימין. לאחר התלבטות ושובל של ילדים שהולכים אחר השטיח, הובהר הנשיא ייכנס עם רכבו מצד ימין. ובא לציון גואל.
חברי האופוזיציה שערב קודם התכנסו לישיבת עבודה, החליטו כי יגיעו לאשכול הפיס אולם, לא ייכנסו לאולם מלבד אלי כהן – יו"ר האופוזיציה, שהתכבד לנאום לצד ראש העיר והנשיא.
ביקור נשיא המדינה מר ראובן ריבלין
את פני הנשיא קיבלו חברי מועצת העיר מהאופוזיציה שכאמור לא נכנסו לאולם. ריצארד פרס חמוש בדגל ישראל וטי שירט שעליו הכיתוב "לא מוותרים על בית שמש", הביע את מחאתו כלפי הביקור ואמר: "אסור שיטעו אותך, בית שמש לא עיר של אחדות כמו מצג השווא שמנסים להעביר. בית שמש חצויה, בבית שמש יורקים על נשים, מתקיפים חיילים ומנסים לגנוב את העיר." גם מוטי כהן, קרא לעבר הנשיא שהעיר הולכת מדחי אל דחי וכל הניסיונות להציג כאילו חזית מאוחדת אינם נכונים. הנשיא ענה לחברי האופוזיציה אם תרצו אוכל ללכת.. ושלום אדרי שאל: "מדוע לא הגעת לעיר ב- 1 בספטמבר, יום פתיחת הלימודים הרשמית?" ראש העיר שיצא מרכבו של הנשיא, עמד נבוך עם חיוך סטטי כאילו עסקים כרגיל, אולם אפשר לשער מה עבר עליו..
1/3 מכיסאות האולם באשכול הפיס היו ריקים, מה שגרע מחגיגיות המעמד. התלמידים הצעירים לאחר שקיבלו את פני הנשיא פוזרו לבתיהם. נשיא המדינה, רה"ע, אלי כהן וחברי מועצת העיר מהקואליציה ישבו בשורה הראשונה. חברי האופוזיציה בלי יוצא מן הכלל ביחד עם כמה פעילים פוליטיים היו מחוץ לאולם, עד גמר הטקס.
את הטקס הנחה מר יהודה גור אריה. שבתחילת הטקס ברך את הנשיא והנוכחים באולם, סיפר בכמה מילים על העיר בית שמש ותושביה האהובים והזמין את הזמר יניב בן משיח לשיר.
אבישג כהן, תלמידת ביה"ס לוין בשם תלמידי העיר ברכה את הנשיא באופן אישי ואת ביקורו ואמרה כי הערכים הנלמדים בביה"ס הם אהבת האדם, הארץ והמקום.
הזמרים יניב בן משיח וקובי פרץ
מיד לאחריה עלו לדואט הזמר קובי פרץ ויניב בן משיח שריגשו מאוד. פרץ תוך כדי שירה ניצב לפני הנשיא ורה"ע ושר עבורם.
אלי כהן יו"ר האופוזיציה הוזמן לדבר ראשון, בתחילת דבריו שאל: "אתם בטוחים שאני ראשון הדוברים? משפט שגרר צחקוקים בקהל. להלן נאומו המלא:
"אדוני נשיא מדינת ישראל, מר ראובן ריבלין, כבוד הרבנים, מכובדי הרב משה אבוטבול ראש העיר, סגני ראש העיר, חברי המועצה, חברי מועצת העיר חבריי לגוש הציוני הנמצאים מחוץ לאולם, אורחים נכבדים, תלמידים יקרים הסיבה החשובה ביותר לאירוע חגיגי זה. פצועי צה"ל - גיבורי ישראל. אדוני הנשיא, בשם חבריי לאופוזיציה בגוש הציוני אנו מקדמים אותך בברכת ברוך הבא ומצטרפים לברכות בהגיעך לבית שמש אחת התחנות הראשונות במסע חייך החדש כנשיא מדינת ישראל. אני מבקש לשלוח מכאן ברכה לכול חיילי צה"ל בכלל ולחיילי בית שמש בפרט ברכה ותודה גדולה על תרומתכם הייחודית לשלומנו וביטחוננו. תנחומים למשפחות הנופלים ואיחולי החלמה לפצועים נקווה שהארץ תשקוט שנים הרבה. אני בן בית שמש הוותיקה חי כאן מאז עלייתנו ארצה ממרוקו בגיל שנתיים ולפני 53 שנים. כאן גדלתי, כאן למדתי, כאן התחנכתי, כאן בניתי את ביתי עם אשתי אורנה בת קיבוץ צרעה השכן עם שלושת ילדיי. התכנסנו לאירוע חגיגי שמהותו פתיחת שנת הלימודים, אמנם ילדינו יפתחו את שנת הלימודים בראשון לספטמבר יום פתיחת שנת הלימודים הממלכתית של מדינת ישראל. פתיחת שנת הלימודים הינו אירוע חגיגי לא רק לילדים שהולכים לכתה א' או בכלל לבתי ספר, זהו יום חגיגי למשפחה, לחברה למדינה. מחזור החיים היהודי הינו מנוע צמיחה להתחדשות והתחזקות, יהודית, רוחנית, ציונית, כך היה במשך אלפי שנים וכך ב"ה יהיה לעוד אלפי שנים קדימה. אך לצערי ולצערנו גם יום זה אינו יכול להיות חגיגי בשביל רבים מתושבי בית שמש. פתיחת שנת לימודים כמו תחילתה של שנה חדשה, כוללים את חודש אלול חודש הסליחות וההכנות לשנה החדשה, את ראש השנה המבשר על תום הרע "תכלה שנה וקללותיה" ואת התקווה "תחל שנה וברכותיה" ובעיקר זמן לעשות חשבון נפש. אדוני הנשיא, כול שאומר כאן היום נכתב בדם ליבי, לא מתוך כעס ולא מתוך מחאה אלא, מתוך כאב עמוק והמון אהבה. מתוך מחויבות לאמת היהודית ציונית שלי בשמה יצאתי למסע ארוך במהלך כול חיי הבוגרים של שירות העם והמולדת בתפקידיי בארץ ובעולם. ובמסע הציבורי והאישי שלי בשנתיים האחרונות למען תושבי בית שמש כולם. ואני מביא בכך את דבריהם של רבים מתושבי העיר השותפים לדרכי ואני לדרכם. בית שמש נבנתה על יסודות העיר הכנענית ששכנה כאן בתקופה המקראית בה עבר מסע ארון הברית מהשפלה להר: "ולקחתם את ארון ברית ה'.. וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש...וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסילה אחת הלכו, וסרני פלשתים, הולכים אחריהם עד גבול בית שמש, ובית שמש קוצרים קציר חיטים בעמק..", ועל המשלט עליו נלחמו במלחמת העצמאות חיילי חטיבת הראל. בית שמש של היום היא עיר שסועה, מפורדת, מחולקת הלכה למעשה, בבית שמש חיות שתי אוכלוסיות שונות מהותית שאין דבר המקשר ביניהם לצערי. לצערי הרב, גם הבסיס היהודי עליו התחנכנו ואשר סברנו שהוא משותף לכולנו לכול היהודים, גם הוא התברר לנו כי אינו מאחד אותנו אלה להיפך מפריד בינינו. בבית שמש חיות שתי אוכלוסיות שונות באופן יסודי ומהותי, אין ולא קיים שום דבר המחבר או מאחד ביניהם ובינינו. אין מדובר לא בדמוגרפיה, לא בגיאוגרפיה וגם לא בטופוגרפיה. יש כאן תהום פעורה ענקית בין שתי תפיסות עולם בין שני אורחות חיים כאשר צד אחד אוחז בכולה שלי, ושואף לבנות כאן עיר שהינה חרדית על כול המשתמע מכך, ואילו צד שני אותו אני שמח לייצג, אשר קיבל ומקבל בזרועות פתוחות את אחינו החרדים לביתו בבית שמש מתוך תקווה אמונה ותפילה לחיים משותפים. בעיר מתפתחת מתקדמת נאורה ומשרתת. לכול אורך הדרך הצגנו מודל אחר של חיים משותפים של כבוד הדדי, הצענו דרך אחרת. כיום מערכת החיים בבית שמש היא סביב בנייתה של עיר חרדית, הגדולה בישראל. הציבור הכללי חש שהוא זה הנושא על גבו עשייה זו, בעיקר חברתית, תרבותית וגם אחרת. בנייתה של עיר חרדית כאן נעשית בסיוע המדינה על מוסדותיה השונים. רק שהמדינה שכחה בדרך שיש כאן 50,000 יהודים ציוניים אשר ייסדו את העיר הזו ומוצאים עצמם מחוץ למעגל עשייה זה. מכובדי הנשיא, לצערנו הרב, שתי הקהילות בבית שמש לא רווים נחת והמתח הולך וגובר ואת הסוף מי יישורינו. למגינת ליבנו ואני מאמין שגם למגינת ליבם של היושבים כאן, הקיצונים החרדים לא בוחלים בשום אמצעי לפגוע בנשים, בהדרת נשים, במלחמה על קברים לכאורה ובפגיעה בחיילים לובשי מדים שכול עוולתם שהם מבקשים לשרת את המדינה. אלימות זו פוגעת בקהילה החרדית לא פחות מאשר בחברה הכללית ואף הביאה לאלימות בתוך החברה החרדית עצמה עד כדי הרס של בית כנסת. גם ראש העיר גינה זאת אבל לצערי תופעות אלו קיימות. בחמש השנים האחרונות עזבו את בית שמש כ-11,500 תושבים רובם ככולם הינם מהסקטור הלא חרדי. בבית שמש ישנה בניה מוגברת לציבור החרדי בניית דירות ומוסדות ושירותי דת ולשבחם יאמר כי הם עושים זאת בכישרון רב, בניה זו מאפשרת לחרדים להבטיח כי ילדיהם ונכדיהם יבנו כאן את ביתם ובתנאים טובים באופן יוצא דופן יתחנכו כאן והם וילדיהם יחיו כאן לצד הוריהם. לא דומה הדבר באשר לילדיי, האם תהיה להם אפשרות להמשיך ולחיות לצידנו? אני בהחלט סבור שיש לתת מענה לצרכי הדיור של חרדים ולבנות ככול שיידרש ולכך יש לנו רעיונות ופתרונות לטובת כולם. שני שלישים כ- 24.000 תלמידים לומדים במערכת החינוך החרדי לעומת כ- 9000 תלמידים בחינוך הדתי"ל והכללי. מספר כיתות א' שיפתחו השנה בחינוך הכללי והדתי לאומי ירד פלאים, בהעדר משפחות צעירות שנשארות בעיר או מצטרפות לעיר, עתידו של בית ספר התיכון ברנקו וייס לא ברור שכן מספר המגמות ללימודים בעוד מספר שנים לא יפתחו בשל העדר מספר תלמידים מינימאלי, כך שלציבור הלא חרדי לילדנו מייסדי העיר העתיד לוט בערפל. הגבעה בטבורה של העיר הממוקמת על התפר המחבר את שני חלקי העיר עליה היה אמור להיבנות בית התרבות עומדת בשממתה ומה שיכול היה להיות גשר תרבותי בין הקהילות ולשרת את כול התושבים ללא הבדל של תפיסת העולם גם הוא הפך למקור לעימות בין תרבותי ואף בין דתי. לצערי גם מה שיכול היה לאחד, מפריד.
"אדוני נשיא מדינת ישראל, מר ראובן ריבלין, כבוד הרבנים, מכובדי הרב משה אבוטבול ראש העיר, סגני ראש העיר, חברי המועצה, חברי מועצת העיר חבריי לגוש הציוני הנמצאים מחוץ לאולם, אורחים נכבדים, תלמידים יקרים הסיבה החשובה ביותר לאירוע חגיגי זה. פצועי צה"ל - גיבורי ישראל. אדוני הנשיא, בשם חבריי לאופוזיציה בגוש הציוני אנו מקדמים אותך בברכת ברוך הבא ומצטרפים לברכות בהגיעך לבית שמש אחת התחנות הראשונות במסע חייך החדש כנשיא מדינת ישראל. אני מבקש לשלוח מכאן ברכה לכול חיילי צה"ל בכלל ולחיילי בית שמש בפרט ברכה ותודה גדולה על תרומתכם הייחודית לשלומנו וביטחוננו. תנחומים למשפחות הנופלים ואיחולי החלמה לפצועים נקווה שהארץ תשקוט שנים הרבה. אני בן בית שמש הוותיקה חי כאן מאז עלייתנו ארצה ממרוקו בגיל שנתיים ולפני 53 שנים. כאן גדלתי, כאן למדתי, כאן התחנכתי, כאן בניתי את ביתי עם אשתי אורנה בת קיבוץ צרעה השכן עם שלושת ילדיי. התכנסנו לאירוע חגיגי שמהותו פתיחת שנת הלימודים, אמנם ילדינו יפתחו את שנת הלימודים בראשון לספטמבר יום פתיחת שנת הלימודים הממלכתית של מדינת ישראל. פתיחת שנת הלימודים הינו אירוע חגיגי לא רק לילדים שהולכים לכתה א' או בכלל לבתי ספר, זהו יום חגיגי למשפחה, לחברה למדינה. מחזור החיים היהודי הינו מנוע צמיחה להתחדשות והתחזקות, יהודית, רוחנית, ציונית, כך היה במשך אלפי שנים וכך ב"ה יהיה לעוד אלפי שנים קדימה. אך לצערי ולצערנו גם יום זה אינו יכול להיות חגיגי בשביל רבים מתושבי בית שמש. פתיחת שנת לימודים כמו תחילתה של שנה חדשה, כוללים את חודש אלול חודש הסליחות וההכנות לשנה החדשה, את ראש השנה המבשר על תום הרע "תכלה שנה וקללותיה" ואת התקווה "תחל שנה וברכותיה" ובעיקר זמן לעשות חשבון נפש. אדוני הנשיא, כול שאומר כאן היום נכתב בדם ליבי, לא מתוך כעס ולא מתוך מחאה אלא, מתוך כאב עמוק והמון אהבה. מתוך מחויבות לאמת היהודית ציונית שלי בשמה יצאתי למסע ארוך במהלך כול חיי הבוגרים של שירות העם והמולדת בתפקידיי בארץ ובעולם. ובמסע הציבורי והאישי שלי בשנתיים האחרונות למען תושבי בית שמש כולם. ואני מביא בכך את דבריהם של רבים מתושבי העיר השותפים לדרכי ואני לדרכם. בית שמש נבנתה על יסודות העיר הכנענית ששכנה כאן בתקופה המקראית בה עבר מסע ארון הברית מהשפלה להר: "ולקחתם את ארון ברית ה'.. וראיתם אם דרך גבולו יעלה בית שמש...וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסילה אחת הלכו, וסרני פלשתים, הולכים אחריהם עד גבול בית שמש, ובית שמש קוצרים קציר חיטים בעמק..", ועל המשלט עליו נלחמו במלחמת העצמאות חיילי חטיבת הראל. בית שמש של היום היא עיר שסועה, מפורדת, מחולקת הלכה למעשה, בבית שמש חיות שתי אוכלוסיות שונות מהותית שאין דבר המקשר ביניהם לצערי. לצערי הרב, גם הבסיס היהודי עליו התחנכנו ואשר סברנו שהוא משותף לכולנו לכול היהודים, גם הוא התברר לנו כי אינו מאחד אותנו אלה להיפך מפריד בינינו. בבית שמש חיות שתי אוכלוסיות שונות באופן יסודי ומהותי, אין ולא קיים שום דבר המחבר או מאחד ביניהם ובינינו. אין מדובר לא בדמוגרפיה, לא בגיאוגרפיה וגם לא בטופוגרפיה. יש כאן תהום פעורה ענקית בין שתי תפיסות עולם בין שני אורחות חיים כאשר צד אחד אוחז בכולה שלי, ושואף לבנות כאן עיר שהינה חרדית על כול המשתמע מכך, ואילו צד שני אותו אני שמח לייצג, אשר קיבל ומקבל בזרועות פתוחות את אחינו החרדים לביתו בבית שמש מתוך תקווה אמונה ותפילה לחיים משותפים. בעיר מתפתחת מתקדמת נאורה ומשרתת. לכול אורך הדרך הצגנו מודל אחר של חיים משותפים של כבוד הדדי, הצענו דרך אחרת. כיום מערכת החיים בבית שמש היא סביב בנייתה של עיר חרדית, הגדולה בישראל. הציבור הכללי חש שהוא זה הנושא על גבו עשייה זו, בעיקר חברתית, תרבותית וגם אחרת. בנייתה של עיר חרדית כאן נעשית בסיוע המדינה על מוסדותיה השונים. רק שהמדינה שכחה בדרך שיש כאן 50,000 יהודים ציוניים אשר ייסדו את העיר הזו ומוצאים עצמם מחוץ למעגל עשייה זה. מכובדי הנשיא, לצערנו הרב, שתי הקהילות בבית שמש לא רווים נחת והמתח הולך וגובר ואת הסוף מי יישורינו. למגינת ליבנו ואני מאמין שגם למגינת ליבם של היושבים כאן, הקיצונים החרדים לא בוחלים בשום אמצעי לפגוע בנשים, בהדרת נשים, במלחמה על קברים לכאורה ובפגיעה בחיילים לובשי מדים שכול עוולתם שהם מבקשים לשרת את המדינה. אלימות זו פוגעת בקהילה החרדית לא פחות מאשר בחברה הכללית ואף הביאה לאלימות בתוך החברה החרדית עצמה עד כדי הרס של בית כנסת. גם ראש העיר גינה זאת אבל לצערי תופעות אלו קיימות. בחמש השנים האחרונות עזבו את בית שמש כ-11,500 תושבים רובם ככולם הינם מהסקטור הלא חרדי. בבית שמש ישנה בניה מוגברת לציבור החרדי בניית דירות ומוסדות ושירותי דת ולשבחם יאמר כי הם עושים זאת בכישרון רב, בניה זו מאפשרת לחרדים להבטיח כי ילדיהם ונכדיהם יבנו כאן את ביתם ובתנאים טובים באופן יוצא דופן יתחנכו כאן והם וילדיהם יחיו כאן לצד הוריהם. לא דומה הדבר באשר לילדיי, האם תהיה להם אפשרות להמשיך ולחיות לצידנו? אני בהחלט סבור שיש לתת מענה לצרכי הדיור של חרדים ולבנות ככול שיידרש ולכך יש לנו רעיונות ופתרונות לטובת כולם. שני שלישים כ- 24.000 תלמידים לומדים במערכת החינוך החרדי לעומת כ- 9000 תלמידים בחינוך הדתי"ל והכללי. מספר כיתות א' שיפתחו השנה בחינוך הכללי והדתי לאומי ירד פלאים, בהעדר משפחות צעירות שנשארות בעיר או מצטרפות לעיר, עתידו של בית ספר התיכון ברנקו וייס לא ברור שכן מספר המגמות ללימודים בעוד מספר שנים לא יפתחו בשל העדר מספר תלמידים מינימאלי, כך שלציבור הלא חרדי לילדנו מייסדי העיר העתיד לוט בערפל. הגבעה בטבורה של העיר הממוקמת על התפר המחבר את שני חלקי העיר עליה היה אמור להיבנות בית התרבות עומדת בשממתה ומה שיכול היה להיות גשר תרבותי בין הקהילות ולשרת את כול התושבים ללא הבדל של תפיסת העולם גם הוא הפך למקור לעימות בין תרבותי ואף בין דתי. לצערי גם מה שיכול היה לאחד, מפריד.
קובי פרץ מרגש את נשיא המדינה ושאר הנוכחים
אדוני הנשיא, בבית שמש לא הייתה מלחמת דת ולא תהיה מלחמת דת. בבית שמש יש מסורת יהודית דתית ציונית מאז היווסדה וכבוד גדול לתורת ישראל ולגדולי ישראל. בבית שמש ישנה כמיהה גדולה לאהבה, אחדות, שלום ורעות כזו שאנו גדלנו עליה ואפשרה את קליטתם של אחינו החרדים. כזו שאני אישית גדלתי עליה ופעלתי שנים רבות לחיזוק הזהות היהודית בארץ ובעולם כשליח בית"ר וכמנכ"ל העלייה וחיזוק מרכזיותה של ארץ ישראל. אדוני הנשיא, בנימה אישית מאוד אומר כי: בבית שמש לצערי הרב למדתי שיש אליטיזם יהודי, שיש יהודים סוג א' ויהודים סוג ב', בבית שמש למדתי על בשרי שנאה יהודית מהי?! אנו נמצאים לקראת הימים הנוראים חשוב שמי שעם ישראל חשוב לו יעשה חשבון נפש בטרם ינעל שער. על כבודי אני מוחל על כבודם של אחיי וחבריי אין לי את הזכות למחול. עם סיומה של מערכת הבחירות, כבר באותו לילה למרות המערכה הטעונה, בירכתי את רה"ע מר משה אבוטבול, הושטנו לו חברי ואני יד לשלום הן בכינוס המליאה הראשונה והן במכתב שכתבנו לו כול חברי האופוזיציה, לצערי עד היום טרם נענינו. אדוני הנשיא, בית שמש סובלת שנים רבות וזאת עוד טרם בחירתו של מר אבוטבול לראשות העיר, מחוסר מאות כיתות לימוד המחייבים אלפי תלמידים חרדים ללמוד בקרוונים ללא תנאי בטיחות מינימאליים וללא תנאי ביטחון מחייבים במיוחד בימים אלו שבית שמש תחת אש, מצב זה הינו תוצאה של אוזלת ידה של הממשלה בטיפול נכון בצרכי הפרט בישראל יהיה אשר יהיה. ואי מתן מענה לריבוי הטבעי והמבורך של הקהילה החרדית. בימים אלו מתאכלסת שכונת מגורים חדשה ללא בתי ספר ופיתוח סביבתי למשפחות ולילדים. זו הייתה צריכה להיות שעתה היפה של מערכת החינוך בכלל ובבית שמש בפרט שנה חדשה, שכונה חדשה בתי ספר חדשים. אבל גם כאן לצערנו לא נוכל להיות חגיגיים. ביה"ס שפות ותרבויות היה למקום שסימן יותר מכול את המאבק על אופייה וצביונה של העיר. אני מאמין ומבקש כי לא ינקטו צעדים חד צדדים אשר ידליקו את העיר פעם נוספת. אדוני הנשיא, כמי שאמון על ייצוג העם כולו ופועל נמרצות לאחדותו כתבת בנאום הכתרתך לנשיא שלושה ערכים חשובים בכלל, וביהדות בפרט דרך שלושה סיפורים, וברשותך אביא מדבריך: סיפור על הקשבה, סיפור על שותפות וסיפור על תקווה. ואסיים את דברי ואומר אדוני כי סיפור חיינו תושבי בית שמש יש בו מן השלושה, על ההקשבה כתבת: "למדת לכבד את אמונתו של האחר, ולמדת להכיר בכאבו." סיפור חיינו בבית שמש הוא סיפור של אי הקשבה, לצערי אין כאן כבוד לאמונתנו שלנו של האחר ואין הכרה בדרכינו. על השותפות אמרת: "חברה שכול מרכיביה חרדים וחילונים, ערבים ויהודים, ותיקים ועולים. נושאים יחד באחריות לבניינה ולוקחים חלק שווה בעיצוב דמותה ועתידה". בסיפור חיינו בבית שמש אין שותפות ולצערי בדרך בה אנו הולכים כול מרכיבה יהיו חרדים תוך הדרת הציבור הציוני הלאומי מייסדי העיר מלקחת חלק בעיצוב דמותה ועתידה. על התקווה אמרת: "מעולם לא וויתרנו על התקווה, מתוך ידיעה שזוהי המחויבות לדורות הבאים. להעביר הלאה את התקווה, להעביר הלאה את האמונה להניח את אבני הבניין ולסמן את הדרך."
אדוני, הייתי רוצה לומר לך כי לא איבדנו את התקווה, אבל אינני יכול לומר זאת. בית שמש הינה משל לחברה הישראלית כולה, אנשי אמונה אנחנו אבל לצערי כול עוד לא יהיה כבוד והערכה ליהדות אחת, גם כאשר איש באמונתו יחיה, ציונות אחת במדינה שכולם מכבדים ומקבלים את מרותה, התקווה הולכת ונמוגה הציבור בבית שמש מאבד את התקווה. האם זו תהיה מדינה אחת יהודית, ציונית, מכבדת ומתכבדת בכלל תושביה או לצערי, תהיה זו מדינה דו לאומית יהודית. זו תהיה הפעם הראשונה בה נאמר שתי מדינות לשני עמים - לשני עמים יהודיים. ולא נותר לי אלה לצטט שוב מדבריך שכן כול המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. "ובטחת- כי יש תקווה" (נאמר בספר איוב), הלוואי ואצליח גם אני ללמוד וללמד תקווה מהי, אמרת ואני גם אומר, אדוני הנשיא מכובדי ראש העיר, מי ייתן ונזכה לשלום אמת שלום בתוכנו ראשית לכול. לך הנשיא ולמשפחתך, לראש העיר ולכול חברי מועצת העיר, ולכלל תושבי בית שמש ולתלמידי ישראל: "שים שלום טוב וברכה, חיים חן וחסד ורחמים, עלינו ועל כל ישראל עמך, וברכנו אבינו כולנו באור פניך, כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו, תורה וחיים, אהבה וחסד, צדקה ורחמים, ברכה ושלום וטוב בעינייך לברכנו ולברך את כל עמך ישראל ברוב עוז ושלום . תודה רבה."
מימין: ראש האופוזיציה מר אלי כהן
דברי אלי כהן הותירו את היושבים בדממה. מיד אחריו עלה משה אבוטבול רה"ע וכהרגלו הוא אינו מקריא נאום מן הכתב ונואם באופן חופשי. הוא ברך את הנשיא, חברי מועצת העיר ואת אלי כנציג היחיד של האופוזיציה והצר על כך שחברי האופוזיציה בחרו שלא להיכנס לאולם.
אבוטבול החל את נאומו בברכה לחיילי צה"ל תושבי העיר שנפצעו במלחמה וציין כי הלך לבקרם בכדי לחזק ויצא מחוזק. אבוטבול אמר לאלי כהן כי נאומו נשמע כמו הספד על העיר בית שמש, אך אני מבטיח שנפריח כל שממה ונסיר כל מכשול מהעיר הנפלאה שלנו. "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות", מה יותר דמוקרטי מכך שנתתי לאלי כהן לדבר ראשון? ידעתי שהוא לא יזרוק סוכריות, אבל אני מודה לך על הנאום היפה, ובעיר תשרור רק אחדות. אתגרים גדולים עומדים בפנינו לבנות את העיר הוותיקה שישאירו את תושביה בעיר. ב"ה נקים במהירה את היכל התרבות שההחלטה בעניין זה עברה במליאה האחרונה. ונזמין את הנשיא ריבלין לגזור את הסרט. יש מחסור בכ – 400 כיתות לימוד, כבוד הנשיא יערוך איתנו סיור וייראה כי תלמידים לומדים בקרוונים, השנה נחנוך 4 בתי ספר חדשים. האתגר הגדול שעומד בפנינו הוא לחלוק יחד את החיים בעיר, נכבד החלטות מאחר וערך השלום חשוב. הייתה שנה מאוד סוערת אך ביחד נדע איך לחיות זה לצד זה בשלום, אהבה ואחדות. אני רוצה להזמין את כל תושבי העיר להגיע היום לכיכר נעימי לראות את פסטיבל היוצרים של תושבי העיר המוכשרים מכלל הקהילות בעיר. אני רוצה להודות לידיד נפש שלי מאיר בלעיש סגני על ארגון ביקור הנשיא ולכל העוסקים במלאכה."
לאחר נאום ראש העיר חולקו תעודות הוקרה ע"י ראש העיר, סגניו, מנכ"ל העירייה והזמר קובי פרץ, בתחילה לשלושת הפצועים בצוק איתן תושבי העיר: גל גנון, ירג מנגיסטו וקאסמה איילה. ולארגונים המתנדבים בעיר על תרומתם במבצע 'צוק איתן': 'עזרת אחים', תנועת הנוער ביחד, זק"א, גרעין תמורה, יחד, וחיים ברודווין מתנדב שפיקח על ניקיון המקלטים. לאחריו עלתה עמית גולדנברג, מצטיינת הקונסרבטוריון שניגנה על קלרינט בליווי פסנתר.
כבוד הנשיא עלה לדבר לפני שהקריא את נאומו הכתוב, פנה לאלי כהן ואמר שראש האופוזיציה בכנסת הוא תפקיד ממלכתי שמתוקף זה הוא יכול להחליף את ראש הממשלה..
"חודש אלול הינו חודש ללא חגים ומועדים, בחודש זה כולנו עסוקים בהכנת הנפש לקראת השנה החדשה, לא קל לסלוח, נדרשת התגייסות נפשית עמוקה בכדי להבין שהדרך בה צעדנו איננה נכונה. בית שמש צעדה בדרכים נפרדות שגרמו לעיר לטעות. היום בית שמש צריכה להצהיר: אנחנו יוצאים לחפש דרך חדשה. טובת העיר דורשת שנדע לדבר למרות המחלוקות, בתקיפות ולא בתוקפנות, שנלמד את תורת הפשרה. קודם פגשנו את דור העתיד ואנחנו צריכים לחשוב עליהם. חייבים ללמוד לדבר דתיים, שומרי מצוות, ואלו שפחות שומרי מצוות. בית שמש היא עיר העתיד היא יושבת בתפר בין ההר לשפלה, אבל הפוטנציאל האדיר שלה יכול להתמסמס אם לא יתקיימו שיתופו פעולה. חייב להיות בה מקום לכולם. מאז ומתמיד בית שמש הייתה מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל.
אדוני רה"ע, אנחנו פותחים את שנה"ל אך החגיגה הופרה בטייבה בה נחצו הגבולות האדומים ומנהל ביה"ס נורה למוות. מערכת החינוך חייבת להיות מרחב מוגן מאלימות, אנחנו חייבים כחברה להתגייס למען מטרה חשובה זו. אני מבקש מכולנו בואו נצא לדרך חדשה בבית שמש ובעם ישראל ע"מ להגן על מדינתנו." עד כאן דברי הנשיא.
מיד לאחר נאום הנשיא הסתיים הטקס הרשמי עם שירת התקווה. היו שאמרו כי חברי מועצת העיר החרדים עמדו לשירת התקווה אולם, לא שרו אותה. ראש העיר ביחד עם הנשיא הצטלמו עם משתתפים רבים שחפצו בכך.
נציין, כי נודע שהנשיא ביחד עם רה"ע וסגניו המשיכו את הביקור במערכת החינוך החרדי שפתיחת שנה"ל התקיימה היום. העיתונאים מהמגזר הלא חרדי לא הוזמנו להמשך הביקור וחבל.
האירוע מסתיים בתקווה
שני עניינים צרמו לי באופן אישי וכתושבת. האחד, שתלמידי החינוך החרדי לא עמדו זה לצד זה עם תלמידי בתיה"ס הממלכתי והדתי"ל. והשני, שאולם אשכולות הפיס שמכיל כ-200 מקומות ולכל הדעות אינו אולם גדול כ- 1/3 ממנו היה ריק.. אירוע ממלכתי מעין זה היה צריך להראות מכובד ומלא הדרה ובהשתתפות גמלאים, מייסדי העיר, תושבים חדשים מהקהילות המגוונות בעיר. אחדות ושיתופי פעולה הם לא מילים ריקות מתוכן הם עולם ומלואו! ואם אי אפשר היה למלא ביום חגיגי זה אולם קטן, זה מבחינת פספוס גדול.
