להלן הנאום אותו נשא ח״כ ליפמן באזכרה של סמל מקס שטיינברג ז״ל, חייל מקליפורניה שנהרג באסון הנגמ"ש במהלך מבצע צוק איתן. האזכרה התקיימה בלוס אנגלס- קליפורניה.
כבוד גדול עבורי לעמוד כאן היום כנציג הרשמי של מדינת ישראל והכנסת על מנת לתת כבוד עבור גיבור ישראלי, סמל מקס שטיינברג ז״ל. צלף גאה בחטיבת גולני.
רבים שהכירו את מקס, חברי ילדות וחברי לימודים שואלים את עצמם;
איך מקס, ילד אמריקאי רגיל נהפך להיות גיבור ישראל? מתי זה קרה?
איך הפך מילד שגדל בארה״ב, אסף כרטיסי בייסבול כמו כולנו, והיה מעריץ של בוב מרלי, כמו חלקנו, הפך לסמל שיחקק וייזכר לעד כאחד מגדולי האומה?
וכך זה נראה, באמצע המבצע הצבאי על כל הכרוך בכך, באמצע יום עבודה ובחום כבד 35,000 ישראלים עצרו. הם עצרו על מנת להגיע להר הרצל כדי לתת כבוד אחרון למקס בדרכו האחרונה.
ל35,000 איש לא הייתה הזכות להכיר או לפגוש את מקס בעודו בחיים, אך עשו מאמץ ולקחו את הזמן על מנת להיפרד ממנו. 35,000 איש מכל קצוות העם, מארבעת קצוות הארץ.
למה?
ישנו סיפור העובר מדור לדור במסורת היהודית המספר את סיפורו של מנהיג רוחני צעיר המבקש לשנות את העולם. שהוא הבין שזה לא אפשרי, החליט לשנות את מדינתו. ואז גילה שזה גם היה מסובך מידי והחליט לשנות רק את עירו. שראה שגם לשנות את העיר זה מסובך מידי, החליט לנסות לשנות את הרחוב בו הוא גר. שגם זה נכשל, החליט לשנות את משפחתו. ניסיון שינוי זה לא התקבל בסבר פנים יפות בקרב סני משפחתו - אז הוא החליט לשנות את עצמו, והוא הצליח.
ופתאום, הוא רואה שהצלחתו השפיעה על משפחתו והם גם השתנו. משפחתו השפיעה על הרחוב. השינוי ברחוב השפיע על העיר כולה. שיוני העיר השפיע על המדינה - ולבסוף העולם עצמו הושפע מהשינוי של המנהיג הצעיר וגם הוא השתנה.
מקס לא התכוון לשנות עם ומדינה. לא היה לו את האגו לחשוב שהוא אפילו יכול. הוא פשוט החליט לעשות את מה שהרגיש בנפשו כנכון ויהפוך אותו לאדם טוב יותר.
כתוצאה מהתהליך הזה שמקס עשה עם עצמו, הוא לא רק הגן על 35,000 אלף איש שבאו להיפרד ממנו אלא ממליונים רבים, העם כולו. מקס גם השפיע על המוראל של העם כולו והרים את רוחנו.
שנות הקולג׳ באמריקה מלאות כיף וחרות וחסרות דאגות ואחריות. מקס יכל בקלות לבחור להמשיך את החיים הללו, חיי שלווה עם האהבה של חבריו ומשפחתו. מקס היה שונה מכולם. בשונה מבחורים צעירים בגילו, מקס החליט לא לחיות רק עבור עצמו. מקס ידע שהחיים הם משהו עמוק הרבה יותר.
בזמן שביקר בישראל ב2012, ובעודו עומד בהר הזה ממש ליד קבר של חייל בודד אחר, משהו בתוך מקס השתנה. הרעיון של לחיות ולהילחם למען אחרים נגע בו. מקס החליט לעלות ארצה ולשרת בצה״ל.
מקס נפל בקרב. קרב מוצדק וצודק כל מנת לעצור את החמאס, למנוע שיגור טילים לעבר ערי ישראל ולאתר ולהרוס את מנהרות הטרור.
ישראלים רבים שכמוני לא כזו לפגוש את מקס התחילו לשמוע על הבחור הצעיר מקליפורניה שהשאיר את הכל מאחוריו, ועלה לארץ ישראל על מנת להגן על עם ישראל. הם התמלאו תודה, גאווה וכבוד.
מקס לא רק הגן עלינו, אלא גרם לכולנו לחשוב שוב על מה באמת חשוב בחיים. האם אנו חיים בשביל עצמנו בלבד? או חיים על מנת לעזור לאחרים? האם יש דברים ששווה למות עבורם?
בלוויה של מקס היה לי הכבוד להודות למקס בשם משפחתי, מדינת ישראל, הכנסת וכלל אזרחי ישראל.
היום אני מבקש להודות לאווילין וסטיוארט על שגידלתם מנהיג צעיר. אני מודה לכם על שגידלתם גיבור ישראלי.
פייג׳ וג׳ייק (האחים של מקס) תודה על ששיתפתם אותנו באחיכם הגיבור על עם ישראל כולו. אני מקווה שלצד האבל הכבד אתם גם מלאים גאווה על כל מה שאח שלכם הצליח לעשות בחייו הקצרים.
אני מודה לארבעתכם על שנתתם לעם ישראל את ההזדמנות להשתתף בצערכם, להרגיש את הכאב ולבכות ביחד איתכם בשבעה על מקס.
שאלוהים יברך את זכרו של מקס. שאלוהים יברך את שתי המדינות שלהם מקס הביא הרבה כבוד - אמריקה וישראל.
אני מקווה ומייחל שכולנו, משני צדדי האוקיינוס נחיה על פי הדוגמא של מקס - לשנות את עצמנו על מנת לחיות בשביל לתת ולעזור לאחרים.
וכך, כמו מקס, נוכל לשנות את העולם למקום טוב יותר.
תקוותי היא שהאחדות שעם ישראל גילה בזמן הלווייתו של מקס, תמשיך ותתחזק כל השנה. זה יהיה הכבוד האולטימטיבי, אחדות שתחיה לנצח.
יהיה זכרו של מקס ברוך.
