שש נרות, ששה מיליון יהודים, ילדים, מבוגרים, נשים, זקנים, חילוניים, דתיים, חרדים. כולם נטבחו ונהרגו ונרצחו בידי הצוררים הנאצים ימ"ש.
מידי שנה בטכס המרכזי בליל השואה מדליקים את נר השישה מיליון בטכס המרכזי העירוני. השנה, התכבדו להדליקו ששה נערים ונערות, מלאים חן, התרגשות ודמעות הקריאו כל אחד סיפורו האישי. באחד המקרים, אף פרצה אחת הקוראות, בבכי מרגש. אכן, איך לא לבכות כאשר קוראים על סבא וסבתא שהובלו כצאן לטבח, או שנצלו בעור שיניהם מהתופת. מכתבים של ילדי החיים זוכרים ומכבדים .
אנו פותחים במיכאל, שמספר את סיפורו ולאחריו מדליק את המשואה. מסמך נדיר.
שמי מיכאל, נכדה של פירה נוביצקי , ילידת ברית המועצות בהיותה בת 15 נאלצה לברוח עם אמה, סבה, סבתה ואחותה הקטנה במסע מתיש שבו נותרה בחיים עם אמה בלבד.
בתום המחמה שבה עם שרידי קרוביה לעיר מגוריה, הקימה משפחה וילדה בן יחיד אלכסנדר הלא הוא אבי. היא עלתה ארצה בשנת 1997 וכיום מתגוררת בבית שמש.
בעיני סבתא פירה היא מופת של הישרדות. היא לא יכולה אז לשער בנפשה שכעבור שבעים שנה תזכה לגור עם נכדיה במדינה יהודית, תחת הגנתו של צבא יהודי. אני מתכבד בזאת להדליק נר לכבודה.
