ביום ראשון האחרון, התקיימה תפילת נשים המונית למען החטופים שלדאבוננו בערב שלאחריו, התבשרנו על הירצחם.

התפילה נערכה ביוזמת קבוצת נשים חרדיות, דתי"ל, חילוניות ומה שבינם. יוזמה ברוח אחדות ואהבת ישראל.

יחדיו ניסו המארגנות לעבור ולחצות את מכשולי תפיסות העולם השונות. לצד קריאת תהילים משותפת, תפילה לשלום חיילי צה"ל באשר הם, שירת שירי תפילה ובסיום גם שירת התקווה.

מה דעתך על היוזמה דרך תפיסת עולמך הפרטית – דתית – רוחנית?
 

חנוך דרנגר

זו כוחה של תפילה.
תפילה היא ביטוי מילולי לתחושות הלב. וכשיש תחושות לב משותפות שדואגות לאותו דבר - אך טבעי הוא שתהיה תפילה אחת משותפת.
תפילה היא לא דבר דתי. אין אדם שאין לו צרכים, ותפילה היא זמן המוגדר לבקשה. בכותל המערבי למשל נראים בני כל הדתות שמגיעים וניגשים לקיר בחרדת קודש ונושאים תפילה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות - גם האפיפיור וגם ברק אובמה הגיעו לכותל והתאחדו עם עם ישראל בנשיאת תפילה לאלוקים על צרכיהם וצרכי עמם.
חבל שאנחנו מתאחדים רק בזמני צרה, צריך להעתיק את יוזמת התפילה גם לימים של "שגרה".


מתי גרינפלד

אמר כבר שלמה המלך, החכם מכל אדם, "חכמת נשים בנתה ביתה" (ספר משלי י"ד). חז"ל במסכת סנהדרין (קט)דורשים את הפסוק הזה על אשתו של און בן פלת שחבר לקורח במחלוקתו על משה רבינו. אשתו של און הרגישה שמדובר במחלוקת מיותרת והניאה את בעלה מלהשתתף בה.
לנשים יש חוכמה מיוחדת ל"בנות את הבית", במובן גישור מעל מחלוקות, ראייה של הצד האחר. לא לחינם אמרו חז"ל כי "ניתן בה (באישה) בינה יותר מן האיש" (ברר', שמות, יח' א'). בינה היא היכולת להבין דבר מתוך דבר – יכולת ראית הפרטים מתוך השלם. רגישות זו היא היכולת להיות ער לצורכי הזולת ולרגשותיו, ויכולת ההזדהות עם הזולת.
במערכת הבחירות האחרונה כל צד הרגיש שהוא "נלחם על הבית", על הזכות לחיות את חייו כפי שהוא מאמין ורוצה. כל צד האמין בכל ליבו שהצד שכנגד לא ייתן לו להמשיך את חייו ואמנתו ולפיכך נגררנו כולנו, ונגררה העיר הזאת, למחלוקת נוראה שממנה לא התאוששנו עד היום. (אני מזמין כל אחד לבוא לישיבות של מועצת העיר כדי להבין עד כמה האיבה חזקה ובוערת...).
תפילת הנשים שבה השתתפו 500 נשים מכל המגזרים היא חלק מבניית הבית, הבית של כולנו, שנפגע קשות ועמוקות במערכת הבחירות האחרונה. הבית שלנו זקוק לשיקום, לבניה מחדש, לאימון הדדי ולתקווה.
אני תקווה שנשות בית שמש המאוחדות ינצלו את כוחן, את הרגישות שלהן, ואת הבינה היתרה שלהן כדי לגשר ולאחד את העיר השסועה ולבנות בית של שלום ואחווה. כי בית בונים באהבה.


 
 
רינה הולנדר

זכיתי להשתתף בתפילת הנשים. היה ערב מרגש ומאחד. הגיעו מאות נשים, ובשקט ובאיפוק קראו ביחד פרקי תהילים ושרו שירי נשמה. חשנו כי ערב זה עשוי להוות פתח לעריכת אירועי משותפים כאלו גם בעתיד. הערב אורגן בידי מספר נשים מתנדבות מכל המגזרים בעיר. לא היה בו שמץ פוליטיקה או קמצוץ עניני חולין. כולו היה תפילה זכה וכנה של נשים להצלת הבחורים. (ובדיעבד התברר כי הייתה זו תפילה לעילוי נשמתם...).
בשבילי, אשר יש לי היכרות אישית עם אחת האימהות, היה זה ערב מרגש במיוחד. ריגש אותי לחזות במאות נשים המתקבצות יחדיו ובשקט אך בעוצמה מתפללות. האירוע נערך בצנעה אך הייתה עוצמה גדולה בכך כי הוא היה מיועד לנשים בלבד. בל נשכח כי מאשה- חנה אם שמואל-  נלמדו רבים מדיני התפילה. כוח התפילה של נשים הינו כוח עצום. אימהות החטופים הוכיחו לנו כי לנשים ישנה עוצמה מיוחדת, נפשית ורוחנית. על כן תפילה של נשים בתגובה לאירוע מצער זה, הייתה התגובה ההולמת ביותר למצב.
באותו ערב, התקיים גם כנס גדול בכיכר רבין, בו השתתפו הורי הנערים הי"ד ועשרות אלפי אנשים. השילוב הזה, בין תפילה בבית שמש לכנס שירה  בכיכר רבין, בין אמירת פרקי תהילים לבין שירת התקווה- זהו עם ישראל וזו תורת ישראל. השילוב שבין קודש לחול- חול אשר הוא בעצמו קודש- והאיחוד של כל חלקי העם בשעת צרה- זו הייחודיות של עם ישראל.
החוסן שלנו כעם מגיע מכוח התפילה והאמונה, וכן מכוח האחדות בעם. אמנם אחדות זו לא תמיד מורגשת אך בשעת צרה- עם ישראל יודע להתאחד ולדאוג.
לצערנו, למחרת התפילה המרוממת התגלו גופות הנערים. אני מאמינה כי משמים כיוונו כך את הדברים, שהנערים התגלו מיד לאחר הכנס וערב התפילה שלנו פה. כאילו הקב"ה סימן לבניו- די עם כל הפיצול והיריבות, אתם לא השכלתם להתאחד- אני אאחד אתכם. זו הייתה כנראה שליחותם של 3 הבחורים, גלעד איל ונפתלי. ולאחר ששליחות זו הושלמה, לאחר כנס האחדות המרגש וכנס התפילה שנערך אצלנו במקביל- הגיע הזמן שיתגלה מקום קבורתם והם יובאו למנוחת עולם.
איננו תמיד מבינים מדוע קורים אירועים כל כך קשים ומצערים, ואל לנו לנסות ולהבין. אך תחושתי היא כי בחורים אלו היו שליחי הקב"ה בעולם הזה, לשם קידוש שמו והעצמה רוחנית של עם ישראל. וההורים האציליים לקחו על עצמם את התפקיד בצורה מעוררת השתאות.
אתמול נודע לי מפי חברה משותפת שלי ושל רחלי פרנקל, כי רחלי מודעת לאירוע התפילה שנערך פה וכי היא שמחה על עריכתו. תקוותה הינה כי ערב זה יהווה פתח לאיחוי הקרעים בבית שמש. כולי תקוה כי משאלתה תתגשם.
הנני מקווה כי תפילת הנשים סייעה לעילוי נשמות הבחורים הנהדרים גלעד מיכאל, איל, ונפתלי יעקב .
"ומחה ה' כל דמעה מעל כל פנים"




ראובן כהן


אכן השבוע נערכה תפילת נשים המונית למען שלושת אחינו שנשבו, וב"ה הן קל רבים לא ימאס תפילת רבים והחטופים נמצאו יממה לאחר התפילה הקדושה (אכן נמצאו כשהם מתים ולא בחיים כמו שייחלנו אשתדל להתייחס בהמשך).
 אני מתחילה הייתי בעד הרעיון הכ"כ מבורך הזה, ומיד בהודעה הראשונה ששלחה לנו גב' רינה הולנדר על קיום העצרת תמכתי בזה מבלי לחשוב פעמיים, אם כי היו ויש לי הסתייגויות על כמה פרטים שממש לא היוו בשבילי עילה שלא לתמוך בהתלהבות במטרה הקדושה והנעלית הזו.
כגון: קיום עצרת תפילת נשים ברחובה של עיר זהו דבר שלא מקובל מדורי דורות, להיפך נשים תמיד היו מתכנסות בבתי כנסת או אולמות ומקיימות תפילות ברוב עם [מי שבאמת רוצה לראות להרגיש ולחוש תפילת נשים מהי יוכל לצפות בתפילת הנערות בגוש קטיף בקישור המצורף: ;   שהתקיים בתוך בית הכנסת דווקא ולהיווכח בכוח התפילה הטמון בתוך תוכן של בנות ישראל]. אך לשנייה לא חשבתי שיש לבטל או לא לקיים את העצרת תפילה בגלל סיבות כאלו ואחרות.
"עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" יש שמפרשים למה נאמר עת צרה "היא"? "וממנה"? הרי אם זה זמן צרה צריך לכתוב הוא וממנו כי זמן זה לשון זכר, אלא הפירוש הוא כך "היא" ו"ממנה" הולך על המילה צרה שזה לשון נקבה ז"א עזבו את הזמן תתמקדו בצרה שממנה אפשר להיוושע דווקא ממנה דווקא מאותן נשים צדקניות שבעם ישראל שתפילתן היא אמתית ומעומק הלב הן אלו שיכולות לעזור ולהושיע את עם ישראל מהצרה.
 ואסיים מעין הפתיחה, אכן ב"ה זכינו והקב"ה נענה לתפילתנו והבנים נמצאו תוך יממה מהתפילה, מה שאומר שהקב"ה התאווה לתפילות שלנו כעם ישראל כולן כל המגזרים והמגדרים כאיש אחד בלב אחד.
אכן, קשה ומכאיבה מאוד הידיעה שהבנים נמצאו כשהם הרוגים וזרוקים בשדה, אבל נתאר לעצמנו שהקב"ה חלילה לא היה נענה לתפילתנו ולא היה פותח את עיניו של הסייר לחפש דווקא מתחת לשיח שמשום מה לא הסתדר לו והיה אומר לעצמו "נו נו מישהו דרך כאן מקודם אין מה לחפור כאן" עוד כמה שנים הם יכלו להישאר שם? עוד כמה שנים נשמותיהן היו מתייסרים שאינם יכולים לגשת לבית דין של מעלה ולקבל את שכרם על שנרצחו על קידוש ה'? <הרי אדם שלא נקבר לא יכול לגשת לתת דו"ח על מעשיו ונשמתו מסתובבת בעולם בייסורים <רוחניים> נוראיים, ומכאן הזעקה לאלו ששורפים את גופם ואו מפזרים את האפר לים ה' ישמור> עוד כמה לילות נוראיים היו עוברים על ההורים הכ"כ מסכנים הללו בתסכול נוראי שאין להם שמץ של מושג מה עם הבנים שלהם? כמה ימים היו עוברים עלינו עם החוסר וודאות? ועוד ועוד. לכן, אני בטוח שהקב"ה אכן קיבל את התפילות והושיע קודם כל את ההרוגים שיבואו כמה שיותר מהר לקבר ישראל ובכך נשמות הקדושים באו אל המנוחה ואל הנחלה וקיבלו את מקומם הגבוה בן העדן מתחת לכיסא הכבוד. ולאחר מכן את המשפחות שעם כל הכאב אין ספק שאבן נגולה מעל ליבם לפחות בידיעה שהבנים אצלנו ויובאו לקבורת ישראל. ומעל הכול ליבו של מי לא התרונן שעם כל הכאב והצער על ההרג המתועב לפחות הגופות חזרו שלמות וכפי שהעיד הרב יעקב רוז'ה הגופות היו שלמות ללא ריקבון דבר שלא מסתדר עם ההיגיון בכלל לאור ימי החמסין שהן היו בחוץ, אין זה כי אם עוד חוליה בשרשרת החסד שעשה אתנו ואיתם הקב"ה, ואין ספק שזה היה בזכות איחוד השורות שהיה בעולם מאז החטיפה. ומכאן אני שולח את תנחומיי למשפחות השכולות ולכלל ישראל ומי ייתן ולא נדע עוד צער ויקוים בנו "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" "ועם ישראל ישכון בטח" "ובא לציון גואל" במהרה בימנו אמן ואמן.




דניאל גולדמן


למרבה הצער התפילות וכל אווירת האחדות לא הביאה את התוצאה המיוחלת. זה גם הזמן לשלוח תנחומים בשם כל העם על אובדנם של המשפחות היקרות. המדהים בשלושת השבועות האחרונים שאותם הורים העוברים אירוע טראומטי מתמשך הובילו אותנו ובמנהיגות מדהימה הכינו אותנו למקרה שהתפילות לא יעזרו.  במיוחד אימא של נפתלי פרנקל שבשיחה עם ילדים אמרה "שהקדוש ברוך הוא לא עובד אצלנו", ובמילים אחרות גם אם אנחנו מאוד מאוד רוצים לא בטוח שהתפילות יעזרו.
השאלה הגדולה עכשיו היא, מה הלאה? איך לוקחים את האחדות הזאת ובונים על זה ביחד. בעוד שבוע ״נזכור״ שיש לנו חילוקי דעות.
גם היום בבית השבעה אמו של גל-עד שאער חזרה ואמרה שעל המנהיגים והרבנים לשמור על המומנטום. גם אנו האזרחים הפשוטים, יש לנו אחריות בנושא.
אנו חייבים למצוא דרך להמשיך ולא להסכים בצורה אחרת ממה שעשינו עד עכשיו.
אנחנו חייבים לשים קצת מהציניות בצד. למה אני מתכוון. גם בהלוויה עצמה משפחת שאער הזמינה את יאיר לפיד (יקיר הדתיים והמתנחלים!) לתת הספד בשם הממשלה. בהחלט בחירה הפוכה ממה שאני צפיתי. אמנם אני לא יכול להגיד מעבר להשערה, אבל אולי גם בזה ההורים משדרים לנו שגם האדם שהם הכי לא מזדהים אתו הוא חלק ״מהמשפחה״. זו אצילות גדולה ומסר ענק לנו להמשך.
רוצה לסיים במשפט של האר״י הקדוש שגם ראש ישיבת מקור חיים וגם יאיר לפיד אמרו בסיום ההספדים - ״הריני מקבל על עצמי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך״.
נחזור על זה כל פעם שיש לנו דיון או מחלוקת כדי לזכור שלמרות חילוקי דעות עמוקים, אחים אנחנו ופקודת המשפחות היא להמשיך ולממש את זה בחיינו היומיומיים.


 

אלי בן משה


שלום. יוזמה מבורכת ומרגשת כאחד, אשר אינה שונה מיתר היוזמות ברחבי הארץ תחת קונצנזוס לאומי אחד.
אינני חושב שבית שמש שונה מיתר הערים בארץ שקיימו תפילות המוניות יום יום שעה ושעה, ועקבו בדאגה ובעצב אחר גורלם של שלושת הנערים שנחטפו, ולדאבוננו נרצחו הם בדם קר.
אמרתי בעבר ואומר זאת גם היום. מבחנה של העיר בית שמש הוא בדאגה לאחדותה על בסיס יום יומי, ולא על בסיס זמני ובטח לא טראגי שכזה!
צר לנו שאנו נאחזים ביגונם של האחרים על מנת להציג אחדות ואהבת איש את רעהו, ולא במישור השגרתי, שהוא הוא זה אשר יקבע את צביונה של העיר בית שמש לחיי תרבות ורווחה לבין תרבות של צללים וחושך! תודה!