שלום חברים,
ביום ראשון האחרון, התקיימה תפילה המונית לשחרור החטופים וחזרתם במהירה הביתה. אלי כהן, חבר מועצת העיר, יזם והוציא לפועל את התפילה הברוכה והמרגשת בשיתוף גורמים רבים כמו: גרעין יחד, חברי מועצת העיר סגני ראש העיר ופעילים נוספים. כעובדה, הגיעו מאות תושבים, פסיפס אנושי של העיר בית שמש כעיר מעורבת.
ניתן היה להבחין כי המטרה המבורכת קירבה ופתחה לבבות התושבים והניחה ולו רק לרגע את המחלוקות ואי ההסכמות בצד.

האם לדעתכם זו 'סנונית' המבשרת כי ישנה הבנה והכרה בקרב חברי מועצת העיר שאחדות ושיתופי פעולה הם הדרך, והאם ניתן למנף ולתרגם תחושת אחדות זו ברמה המעשית בעתיד לבוא?
 

מתי גרינפלד
בטרם אשיב על השאלה, לבי עם המשפחות היקרות שנעות בין תקווה לייאוש. היו חזקים ומאמינים. בעל הרחמים ירפא לכאבם ויהי רצון שבקרוב נזכה כולנו לראות ש"שבו בנים לגבולם".
ועתה לתשובה.
הימים הללו הם שעתה היפה של עם ישראל. כולנו (חוץ מכמה שמאלנים יפי נפש שמאשימים את הילדים שנסעו בטרמפים) מאוגדים בתפילת "אחינו כל בית ישראל" לבורא העולם שיחוס וירחם על עמו ויוציא מאפילה לאורה את בנינו ונזכה לראותם בשובם חיים ושמחים.
למרבה הצער, רק בשעת הכאב אנו מתעלים מעל רגשות הטינה וההתבדלות האופפות אותנו כימי השגרה. בימים כתיקונם אנו מובדלים זה מזה, שסועים, מסוגרים בתוך המחנה שלנו. חבל שרק הצער הוא זה שמאחד אותנו.
התפילה ברחבת קניון נעימי הוכיחה דבר אחד. הציבור בעיר שבע מפלגנות וסכסכנות! הציבור בעיר מעוניין לחיות את חייו בשלווה, חרדים לצד חילונים לצד דתיים. איש באמונתו יחיה. אף אחד לא רוצה לכפות על השני את דעותיו או את אמונתו. כולנו מכירים את השונה מאתנו ולמדנו לחיות לצדו. ובעת צרה אנו מתאחדים כולנו בתפילה כי המכנה המשותף שלנו גדול בהרבה מהמפריד.
הבעיה היא שלמרות שמרבית הציבור מעוניין ב"דו-קיום", הרי שישנם כמה אנשים שלא מוכנים לדור בכפיפה אחת זה לצד זה. אותם אנשים פלגניים נמצאים כיום בין חברי מועצת העיר והם הם אשר מלבים את אש ההפרדה. הם אינם מסוגלים לקבל את דבר הבוחר. הם לא מוכנים שאדם חרדי  יכהן כראש העיר. צר לי שאדם רציני כמו אלי כהן נגרר אחריהם במטרה לנשוא חן בעיני קומץ צעקני מבוחריו תוך שהוא מתעלם מהרוב הדומם המבקש בשקט "הניחו לנו, תנו לנו לחיות את חיינו בנחת לאחר מערכות הבחירות הסוערות שעברנו".
כל עוד זו הרוח הנושבת במליאת העיר אינני רואה שום 'סנונית' המבשרת על שיתוף פעולה בין חברי מועצת העיר. חבל מאוד שכך הם פני הדברים.


 
 

אלי בן משה

ראשית, ברשותכם אני פונה אל משפחות החטופים ומזדהה עם כאבם העמוק והצער שהם שרויים בו עכשיו. שלושה פרחים נחטפו ואין יודעים אנו מה עלה בגורלם. פרחים אלו הם רקמת הלב היהודי בשדותיה של ארץ ישראל.
אכן אחזה בי ההתרגשות נוכח מאות המתפללים לגורל החטופים והשבתם אל חיק משפחתם ובמהרה. מכל גווני הקשת הציבורית והחברתית של העיר בית שמש הצטופפו אלה באלה ויחד תחת מטרה משותפת אחת.
אלא מאי? חבל היה לראות את בית שמש בשיא תפארתה ואחדותה, ולו רק בצל האירוע הנוכחי.
אינני תולה את קירוב הלבבות הרגעי הזה רק באלי כהן, אלא בקונצנזוס הלאומי הארצי שפשה בכל רחבי הארץ מיום חטיפת הנערים ועד היום לצערנו.
שהרי אילולא האירוע הנורא הזה, לא נוכחנו בשום יוזמה ומעוף של איחוד לבבות ואחדות העם מלבד אותו ערב. עשרות ערים ברחבי הארץ ושלל קבוצות וציבורים שונים קיימו ומקיימים יום יום תפילות למען החטופים.
כך שלהכתיר מלך ביום שכזה הרי זה לא רציני, ובמיוחד לאור העובדה כי מנהיג נמדד בפרקי זמן ארוכים יותר ובשגרת חיי היום יום. ואת זה בית שמש חסרה, לא מהאופוזיציה ולא מהקואליציה.
בהתייחס לשאלה האם ניתן יהיה לגשר על המחלוקות בעיר בית שמש, כדוגמת החיבור האנושי שחזינו בערב התפילות ברחבת קניון נעימי?  התשובה היא חד משמעית: כן.
ברם הפתרון לכך נמצא בליבותיהם של מנהיגי העיר בלבד. היה וירצו הם, אזי נחזה אנו בחזיונות שכאלה יום יום. הפנמה והקרבה הם המפתח למצב בו נקלעה העיר בית שמש. פתיחות הקשבה וסובלנות הם הדרך אל החזון המשותף לחיי תרבות מגוונים ושוויוניים לכלל המגזרים בעיר בית שמש.
מכאן יוצא איפה שגם ללא אירוע כזה או אחר, בית שמש ראויה והפעם יותר מתמיד להחזרת עטרה ליושנה, ולהיות כעיר פלורליסטית מאחדת ומאוחדת לכל החפץ לגור בה, ללא הבדלי גזע, דת ,לאום ומין.
אני תקווה, וכמוני כל עם ישראל כי בקרוב נראה את בנינו השבויים חוזרים ממקום שביים אל בית אבותיהם. יהי רצון מלפניך ה' שלא נדע עוד צער ולא עוד מלחמה, אמן!!
להתראות בשבוע הבא.





עו"ד רינה הולנדר


אירוע החטיפה המצער והנורא הוכיח שוב כי עם ישראל יודע להתאחד בשעת צרה. בכל המדינה ובכל העולם, כל מגזרי העם מתכנסים ומתפללים ביחד לשובם בשלום של החטופים. כך קורה בכל פעם מחדש בו מישהו מעמינו נקלע לצרה. ואולם, לצערנו הרב- בדרך כלל המחלוקות חוזרות לסורן מהר מאד.
בית שמש הינה מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, ולכן על אף שחברי מועצת העיר ברובם הצליחו לרגע להתעלות מעל המחלוקות ולהתאחד בתפילה, הרי שלצערי אינני צופה כי איחוד זה יגרור אחריו אחדות בתחומים אחרים למרות שהייתי מאד רוצה שזה יקרה.
כאשר כל מגזר יבין שכמו שיש לו את עקרונותיו וערכיו והם חשובים לו ביותר, כך למגזרים האחרים יש את עקרונותיהם וערכיהם החשובים להם- רק אז יוכלו הצדדים להתחיל לקיים שיח אמתי של בניית אחדות מתוך רצון של כל צד לכבד את רצונותיו ועקרונותיו של האחר. בניית אחדות יכולה להגיע רק מתוך כבוד הדדי.
עם ישראל מצליח להתעלות מעל המחלוקות כאשר הוא נקלע לצרה, כי בעת צרה הוא משכיל להבין כי יש דברים חשובים יותר מאשר המחלוקות הפוליטיות והאחרות. הלוואי והפוליטיקאים בעירנו יבינו כי מעבר לתפקידים, לשררה ולכבוד אישי- יש ענין הרבה יותר חשוב. והוא- שמירה על העיר בית שמש. כאשר כולם יבינו כי הג'ובים זה לא העיקר, אלא שגשוגה והצלחתה של העיר ורווחת תושביה הם העיקר, וכאשר המגזרים יבינו שיש מקום לשני המגזרים בעיר אחת ושלכל מגזר מגיע כבוד ויחס ראויים- אז יוכלו כולם להתעלות מעל המחלוקות ולנסות לדבר על אחדות.
ובכל זאת, בנימה קצת אופטימית- ייתכן כי פנייתו של אלי כהן לחברי המועצה החרדיים, תאותת לראש העיר ולחברי הקואליציה שהנתק בין הקבוצות איננו מוחלט, ושיש רצון להידברות.



חנוך דרנגר
לצערנו, רק כאשר נוחתת צרה על היהודים, מניחים כולם את המחלוקות ומתאחדים בתפילה ובעידוד הדדי שאין דומה לו.
פתאום בתקשורת מדברים השדרנים בטון אחר, הראיונות עוקצניים פחות, בכנסת מדברים כולם על "הדברים החשובים באמת", ועם ישראל היפה מתגלה.
בימי "שגרה" ברוכים, יש לנו -לבושתנו - הרבה זמן לעסוק ולטפח את המחלוקות.
זה רק מראה לנו שאין באמת משהו שמפריד בינינו כעם, והכל רק עטיפה חיצונית של "כאילו" שנאה ו"כאילו" חילוקי דעות, ומי ששכל בקדקודו יודע ומשכיל לחיות בשלום ובאהבה גם כשהכול טוב, ובתקווה שיהיה טוב לעם ישראל תמיד.





ראובן כהן


אכן הייתה תפילה משותפת לכולם, מי שיכל הגיע לתפילה בנעימי ומי שלא יכול אזי השתתף בעשרות התפילות שהתקיימו בבתי הכנסת בכל רחבי העיר. תפילתנו יחד עם כל בית ישראל שיזכו הנערים הצעירים להשתחרר מהשבי כשהם בריאים בגופם, ברוחם ובנפשם לשוב אל משפחתם ואל שגרת חייהם כמה שיותר מהר. לענ"ד תושבי בית שמש מאוחדים ואוהבים האחד את השני מאז תקומתה של העיר הכ"כ יפה שלנו. לצערנו, בשנים האחרונות היו אנשים משני צדי המתרס שפשוט דאגו לקרוע את האחדות והשלום והמרקם היפה שהיה כאן. ונוצר מצב עגום שלדעתי שני הצדדים לא ציפו לתוצאות כ"כ גרועות אבל כבר מאוחר.
לצערנו, הגיע אסון כ"כ נוראי וקשה שהראה לכולם שכשרוצים אפשר וניתן להתאחד ולעמוד זה לצד זה ולהעתיר ולבקש מבורא עולם שהוא אב של כולנו את אותה הבקשה.
כולי תקווה, שאכן הקב"ה יענה לתפילותינו ויאמר דיי לצרותנו ויוציא את הבנים מאפלה לאור גדול, אמן!


 

דניאל גולדמן

הייתי רוצה להפגין את האופטימיות הרגילה שלי. אירוע יכול להיות תחילה של תהליך, בפני עצמו הוא לא בהכרח מבשר על הבאות.
אין ספק,  כי רמת האחדות בלב האומה עלתה בעקבות החטיפה. אני גם מניח שאחדות זו תמשיך להחזיק זמן, גם אם נרגיש אותה פחות בשגרה העצובה המסתמנת. השאלה היא מה אפשר למנף קדימה ממצב זה?
יש קולות מהקצוות הקיצוניים שבהחלט צורמים. קצה אחד שאומר שישראל אשמה מעצם החזקת התיישבות ביהודה ושומרון, או מה אפשר לצפות למי שנוסע בטרמפים? מהעבר השני יש מי שאמר שמדיניות הממשלה כנגד העולם החרדי היא היא הסיבה לאסון.
אני דוחה את זה ואת זה אבל זה לא מספיק. בכדי לתרגם את האחדות המידית למשהו עמוק יותר כל הקבוצות במיינסטרים חייבות להוקיע את הקיצוניות.
פוליטיקאים, רבנים ושאר אנשי רוח חייבים להתגייס למאמץ, אחרת נחזור אט אט למצב הקודם.
ישנם סימנים אבל דרושה לא מעט מנהיגות ורוחב לב בכדי לצקת לתוך הדבר הזה תוכן שיחזיק מעמד לטווח הארוך.