נולדתי כאן לא עזבתי מעולם . למדתי בגן של רחל שכבר נסגר מזמן ואני עדיין רואה אותה כאן לפעמים.

ולכיתה א רשמו אותי לבית הספר "לוי אשכול" הישן . שהיום הוא ברנקו אתגרי.

לכיתה ז נרשמתי לתיכון "שייבר" וכל כך התרגשתי ללמוד שם עם הבוגרים.

היינו מטיילים במרכז ויושבים "בעיגולים" מול הפיצה היחידה שהייתה בבית שמש.

בשבתות היינו צועדים ברגל גדודי ילדים ונוער לבריכת השחייה בבית שמש עם מגבת על הכתף וסנדוויצ'ים בתיק צד.

היינו יושבים בבריכה משפחות בצד אחד , ונערות ונערים יפות ויפים, יחפים ושזופים שרועים על מגבות

 במדרון הדשא, עד השעה 5 בערב ואז היה המציל שורק במשרוקית סימן שהסתיים היום, כולם לצאת מהמים.

בערב מוצאי שבת היינו נפגשים במרכז המסחרי לפיצה וטרופית.

ושם העברנו או "שרפנו את הזמן".

בכל ליל עצמאות היינו יוצאים לבמות ... נכון למרכז וקונים תפוח אדום ומתוק על מקל, או שערות סבתא, וטרופית.

היינו קונים פלאפל אצל סיסו .... היו זמנים שרק פלאפל אחד היה כאן . ורק פיצרייה אחת,

ולמימון ז"ל הייתה מכולת ברחוב הרצל שתמיד חילק לכולם מסטיק עגול גם אם לא הספיק לנו הכסף.

ואמא הייתה "רושמת" צעצועים אצל "יוסי צעצועים" במרכז .

הייתה לנו קופת חולים אחת עם ד"ר סבו רופא הילדים שבמקום סוכריה היה מחלק לילדים מקל של בדיקת גרון...

בורקסים וגרעינים הכי טעימים היו אצל " ציון בורקס" במרכז...

ושני בתי ספר תיכוניים " פירסט ו " שייבר" . ותנועות נוער " בני עקיבא" וקן " הצופים " המיתולוגי.

ובשבתות של חורף שם היינו נפגשים ומבלים.

במקום שיש היום את " הקשתות" ורחוב הר הבשן. מצדה. וסיני. היה את מגדל המים , לשם היינו מטיילים ,

מתפעלים מפריחת כלניות אדומות, פורשים לנו סדין גדול , שוכבים על הגב , עיניים לשמיים כמה מרחב, כמה יופי...

היום.....בית שמש גדלה והתפתחה אוכלוסיות שונות ומגוונות הגיעו לכאן , נפתחו מסעדות, פיצריות, בתי קפה,

את המכולת השכונתית החליפו בסופר מרקט ענק עם שלל מבצעים וקונים.

הילדים שלי כבר לא מטיילים בשדות כלניות . היום נפגשים בכיכרות. אצל "קוקו באגטים" או ב"אנטריקוט בר"

היום כבר לא יושבים בעיגולים , יש לנו קניון גדול ולשם צריך הרבה כסף, זה כבר לא פיצה וטרופית של פעם.

היום יש לנו בבית שמש מסעדות, בתי קפה , חדרי כושר, ואת הביג,

אני מברכת על כך וחלילה לא סובלת או מקטרת אבל לדבר אחד אני באמת מתגעגעת .....

לעיר הקטנה שהדלתות היו פתוחות שלעולם לא דאגתי להישאר לבד בבית כי גרתי בשכונה מלאה ילדים

משחקים בתופסת, גולות, חבל, ומחניים, אם רק הייתי קוראת לחברה לשחק היו מגיעים כל ילדי השכונה,

אף פעם לא הייתי לבד ..עד השעות הקטנות של הלילה בחופש הגדול היינו "למטה" .

ממציאים משחקים וחבורות....לשם התגעגעתי ובטח גם אתם אלו שמבינים על מה אני כותבת...