ארגון  נאוה יוסד ומנוהל בהתנדבות, החל משנת 2002, ע"י תהילה פרידמן - כיום יזמית פעילה, אשר פיתחה מספר תכניות ועסקים בישראל. תהילה היא בעלת ניסיון בניהול צוותי עבודה ופרויקטים נרחבים, וכיום היא מנהלת את ארגון "תעסוקטיף", לסיוע במציאת עבודה לתושבי גוש קטיף, ומשמשת גם מנכ"ל בארגון "תעסוקתי" לשילוב אוכלוסיות שונות במעגל העבודה. היא מתגוררת בקרית יערים, נשואה ואם לשישה.

חוי ארנפלד מבית שמש היא המרכזת של פרויקט ליל הסדר למשפחות השכולות, הנקרא "הכיסא הריק". היא בת 38 בלבד, בוגרת תואר שני בייעוץ ארגוני, מוכרת בעיר כמנהלת חברת "חוי ארנפלד – השכלה אקדמית לנשים חרדיות", ומתגוררת ברמת בית שמש עם בעלה ושלושת בניהם.

תהילה וחוי עסוקות מאוד בימים אלה, ערב חג הפסח. כמה חודשים לפני ליל הסדר, הן יוצאות למסע שבסופו כל משפחה שכולה שאינה מסוגלת לעבור את הלילה הזה בביתה ומבקשת מקום להתארח, להניח את הראש, להרפות, לתת לליל הסדר להתנהל על ידי אחרים ובשמחה ככל שניתן- כל משפחה שזקוקה למקום הזה מוצאת אותו בפרויקט. 

ההתחלתו של הפרויקט הייתה בראשית שנות ה-2000, בימי האינתיפאדה השנייה. גל פיגועים השתולל ברחבי הארץ ופרידמן לא יכלה לשאת את הישיבה בחיבוק ידיים. כל פיגוע החזיר אותה לפיגוע בקו 405 ביולי 1989. היא הייתה אז ילדה בת 13 שטיילה עם קבוצת ילדים שהדריכה בקייטנה סמוך לביתה בטלזסטון, כששמעה קול פיצוץ אדיר. כשרצה לראות מה קרה, חזתה באוטובוס המרוטש שהתדרדר לתהום, שמעה את גניחות הפצועים ובהמשך גם ראתה את גופות ההרוגים שהועלו באלונקות במעלה המדרון. תחושת חוסר האונים שליוותה אותה באותו פיגוע חזרה שוב ושוב עם כל פיגוע שהתרחש. הפעם הרגישה שאינה יכולה יותר לעמוד חסרת אונים בחיבוק ידיים והחליטה לעשות מעשה. כיוון שהייתה אז בעלת עסק לאפיית עוגות מוזמנות מיהודי התפוצות, היא פנתה ללקוחות שלה והציעה לארגן יחד אתה חבילות שי לפצועים בבתי החולים. רגע לפני שיצאה עם 200 החבילות שהכינה, הדביקה על כל אחת מהן מדבקה עם מספר הטלפון שלה, והזמינה את מי שצריך סיוע לפנות אליה. כך, בלי שהתכוננה לכך מראש, הפכה למפעל של חסד. 100 בקשות לעזרה היא קיבלה, בעיקר מפצועי גפיים שהיו זקוקים לסיוע ועזרי הנגשה. פרידמן פתחה "דפי זהב" והחלה לחבר בין פצועים לאנשים טובים שמוכנים לסייע. "הנכונות של אנשים ובעלי עסקים לעזור הייתה מדהימה. עם ישראל לא אכזב". במקביל היא קיבלה עוד ועוד בקשות לסיוע. "אחרי שנה של עבודה אינטנסיבית, עשינו ישיבת צוות של כל המתנדבים, והבנו שאין ברירה אלא לפתוח עמותה. בהתחלה סירבתי, כי לא רציתי להאמין שהפיגועים יימשכו כל כך הרבה זמן. בהמשך הבנתי שאין לנו ברירה".

וכך קמה עמותת נאו"ה, על שם סבתה, נאוה שאן ז"ל, ניצולת שואה, שהיתה שחקנית בטרזינשטאט ובארץ הייתה ממייסדות תיאטרון חיפה. בהמשך, נמצאו גם ראשי התיבות שקלעו לקהל היעד של העמותה: נפגעי איבה ומשפחות השכול. דרכי הסיוע היו רבות: ימי כיף, שבתות, סעודות משותפות, קבוצות תמיכה, וכמובן ביקורים בבתי חולים ובבתים. 

הפיגוע במלון פארק בעיצומו של ליל הסדר בשנת תשס"ב, שבו נרצחו 30 בני אדם, היה נקודת מפנה בפעילות העמותה. "בפיגוע ההוא הרגשתי שהרוצחים בעצם ניסו לפגוע בלב של עם ישראל והרגשתי שצריך לעשות מעשה של קירוב לבבות ועזרה לזולת, כי רק מהמקום הזה אנחנו יכולים לנצח".

קצת יותר משנה לאחר הפיגוע, פגשה את דב קלמנוביץ', הפצוע הראשון באינתיפאדה הראשונה, שאמר לה שהדבר הכי משמעותי שתוכל לעשות למען הפצועים ומשפחות השכול יהיה לערוך למענם ליל סדר".

למה דווקא ליל סדר?

"דב הסביר שליל הסדר הוא אירוע שכולם חוגגים יחד סביב שולחן וההיעדר של מי שהסב יחד על אותו שולחן בעבר ועכשיו איננו, הופך לבלתי נסבל. בעקבות הפגישה, קיבלתי החלטה לארגן ליל סדר. הלכתי למלון עץ הזית וסיפרתי להם על הרעיון והם נרתמו לעזור. שלחתי מיילים ללקוחות בחו"ל שנרתמו לסייע כלכלית. היו שם סיפורים מדהימים: ילדה שתרמה את כסף במקום בת מצווה, נערה שמכרה עוגות ואספה סכום של 10,000 דולר. ההתגייסות הייתה מדהימה".

בהיריון מתקדם עם בת רביעית היא ארגנה את ליל הסדר הראשון.  "אני זוכרת איך האורחים הגיעו פצועים וחבולים. ילדה בלי עין, נער עם רגל תותבת, הורים ששכלו את בנם בקרב בג'נין. האווירה הייתה מאוד קשה". בערב, כשכנסו לחדר האוכל כל האורחים, פתאום הכתה בה ההבנה שלמרות שהכינה הכל יפה כל כך, לפרט אחד שכחה לדאוג: "לא דאגתי למישהו שיערוך את הסדר. אמרתי לאנשים שעל הפרט הזה לא חשבתי ונעשה את זה ביחד. ואז ניגש אלי יצחק בוסידן, שבנו עמית נהרג בג'נין, ואמר לי: 'אני לא יכול לראות אותך ככה'. הוא פנה לאנשים ואמר: 'אתה איבדת רגל, את איבדת עין, אתה פצוע, אני איבדתי ילד בקרב ואת איבדת בת בפיגוע ופה אנחנו כולנו, ועם ישראל חי. בואו נחזיק ידיים ואחד את השני'. ואז התחילה השירה הכי מרגשת ששמעתי אי פעם. אנשים שרו 'עם ישראל חי'  ויחד עם השירה נפתחו הלבבות וכך נכנסנו לליל הסדר. זה היה מאוד מרגש. מסביב עוד המשיכו הפיגועים, ולמרות הקשיים והכאב, אנשים שרו. שם הבנתי את החשיבות של החיבור בין המשפחות השכולות. כי למשפחות שכולות אין מענה חברתי אמתי".
ליל הסדר מרגש זה היה הראשון שפתח את המסורת של לילות הסדר למשפחות שכלות מידי שנה בשנה, כבר כ14 שנים ברצף.
גם השנה ההתארגנות הלוגיסטית לליל הסדר כבר בשיאה, אך כבכל שנה, הסכום שגויס להרמת הערב המיוחד הזה, אשר טוען את בני משפחות השכול באנרגיה ובאהבה – קטן בהרבה מעלותו. חוי ותהילה משיגות מידי שנה עבור המשפחות אירוח מכובד במלון, במחירים אטרקטיביים, והן אינן מוכנות להפסיק את מיזם החסד הזה, גם אם הוא נתקל בקשיים. ואכן, בעשור האחרון - מאז 'משבר מיידוף' שפגע בעמותות בישראל, ובמיוחד בחמש השנים האחרונות, פסקו התרומות הגדולות ושתי הנשים העסוקות הללו מגייסות כספים בעצמן, לא בלי הרבה קשיים.

ספרי כיצד בכל שנה אתן מתחילות מחדש?

למען האמת, כדי לקיים ליל סדר משותף עבור משפחות רבות כל כך, צריך לעבוד כמעט לאורך שנה מלאה. אין לנו מלון קבוע לליל הסדר הזה, חשוב לנו שתהיה בו הרגשה טובה, אבל בכל שנה יש שינויים. הרעיון הוא למצוא מלון שיהיה למשפחות נעים להתאכסן בו לאורך שני ימי החג, ושהעלויות יהיו נמוכות, כך שנוכל לעמוד בהן. אני מקיימת שיחות עם משפחות רבות, חלקן משפחות חוזרות, וחלקן, לצערנו חדשות, כאלה שנפגעו בשנה האחרונה. יש בפרויקט הזה פן אנושי ורגשי, הרבה קשר אישי וקשר שמחזיק מעמד לפעמים שנים רבות. החודש האחרון לפני החג עמוס במיוחד, ובו גם מתרכז מתח סביב הפער הקיים בין העלויות לבין התרומות.

מאיפה המימון לליל סדר כזה?

"בכל שנה מנקר הספק מחדש", מציינת ארנפלד. "ובכל שנה מחדש אנחנו מתפללות שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו ושנצליח לעמוד ביעד, כדי שנוכל לעמוד במשימה גם בשנה הבאה. יחד עם זאת, אנחנו בטוחים שגם השנה הקדוש ברוך הוא יהיה אתנו. בשנה שעברה היו חסרים לנו כמה אלפים טובים וממש כשהגענו לבית המלון קיבלנו הודעה שהסכום שולם. זה היה נס מדהים. אבל אני מוכרחה לומר שבסופו של דבר האחריות נופלת על תהילה שרושמת את הצ'ק על כל הסכום בחיל וברעדה, כשעוד אינה יודעת אם יהיה לו מימון".
התמיכה בפרויקט יש לה אלמנט נוסף מעבר לתמיכה הכספית זו אמירה של העם שמחבק וזוכר את המשפחות. המשפחות שלנו עוקבות בדריכות וצפייה בפרויקט ומתרגשות מהחיבוק

המעוניינים לתרום מוזמנים להיכנס ל"פרויקט הכסא הריק" www.navah.org.il