רה"ע משה אבוטבול: 
"אני מעריך ומוקיר את העשייה הרבה שנעשית בשפות ותרבויות כבית ספר מוצלח שמחנך לערכים טובים ולמצוינות כפי שביטא זאת יצחק נבון ז"ל במהלך חייו ושליחותו הציבורית."

דלילה אליעזר: 
"כבוד לנו כביה"ס, עיר וחברה לשאת את שמו של יצחק נבון ז"ל, מי ייתן ונמשיך את משנתו החינוכית לאורו ומורשתו."

בשבוע שעבר התקיים טקס רב רושם והסטורי בביה"ס שפות ותרבויות שהוסב ע"ש יצחק נבון ז"ל, הנשיא החמישי של מדינת ישראל.
בטקב נכחו הנהגת העיר בראשם רה"ע משה אבוטבול, סגן ומ"מ רה"ע מאיר בלעיש, מנהל מח' החינוך והצוות המקצועי, הורים ותלמידי ביה"ס. 
את הטקס פתחו מקהלת ביה"ס בהמנון 'שפות ותרבויות', לאחריו דלילה מנהלת ביה"ס נשאה דברים תוך התרגשות: 
וסקרה את פועלו הרחב של נבון ז"ל למען החברה כולה והוסיפה: "יחודו של ביה"ס נולד מתוך ראייה חינוכית וחברתית של הסביבה המגוונת מרובת תרבויות ושפות, אודותיה אנו מלמדים תוך לימוד הציר המרכזי של הקניית התרבות היהודית על כל גווניה הנוגעים לפרט ולכלל בתוך התרבות בארץ ובעולם בעבר ובהווה. 

אנו מכינים את תלמידנו חעתיד עולם המחר כדברי נבון ז"ל ששימש כשר חינוך ואמר: "עלינו להכין את התלמיד לעולם המחר שקפץ עלינו כבר היום". כבוד לנו כביה"ס, עיר וחברה לשאת את שמו של יצחק נבון ז"ל ומי ייתן ונמשיך את משנתו החינוכית לאורו ומורשתו, אמן."

לאחר דבריה שהתקבלו בחום רב הזמינה דלילה את רה"ע משה אבוטבול לברך.
"אני מברך את כל המשתתפים היקרים ואת ארז נבון ידידי היקר בנו של יצחק ז"ל. אני מעריך ומוקיר את העשייה הרבה שנעשית בשפות ותרבויות כבית ספר מוצלח שמחנך לערכים טובים ולמצוינות כפי שביטא זאת יצחק נבון במהלך חייו ושליחותו הציבורית. מרגש המעמד לקרוא את שם ביה"ס ע"ש יצחק נבון ז"ל כנשיא מדינה, שר חינוך ובעיקר כאדם שהביא הרבה כבוד בכל הצמתים אותם הנהיג. בית שמש היא עיר וחממה לאחדות וכבוד לאחר זהו חוסנה של מדינת ישראל לחברה טובה יותר. הכרתי את נבון בחייו הוא היה איש חכם וחד שאהב את העממיות של עם ישראל ופעל רבות למען מניעת הקיטוב. אני מברך את המנהלת דלילה וכל הצוות החינוכי על עשייה ברוכה עם כל המשתמע."

בסיום ברכות רה"ע מקהלת ביה"ס שרה את השיר אברהם אבינו בלדינו – שיר מתוך המחזמר 'בוסתן ספרדי' שיצחק נבון כתב. 

ארז נבון בנו של נבון ז"ל התרגש בתחילת נאומו והודה בע"פ  לכל הנוכחים. מצורף נאומו ככתבו ולשונו:  
"אדוני ראש העיר, משה אבוטבול, דלילה היקרה, מורים הורים ותלמידים יקרים, במרוצת השנתיים האחרונות זכיתי לדבר באירועים שונים לזכרו ולכבודו של אבי. במסגרת זאת השתתפתי גם בטקסים בבתי ספר הנושאים את שמו.
אבל לטקס היום יש בעבורי משמעות מיוחדת, הנשיא נבון, גם אם לא בגופו, חזר לבית שמש, בה כמו ביתר עיירות הפיתוח של שנות השמונים, הוא הרגיש הכי בבית בעולם.      
עיירות הפיתוח היו אחת הסיבות המרכזיות שבגללן הוא בחר להתמודד על תפקיד נשיא המדינה.
כשנבחר  לכהונה הרמה אמר: "הייתה בי הכרה פנימית עמוקה כי אוכל לתרום למוסד הנשיאות ולהשפיע על החברה בישראל. ישראל היא פסיפס רב-גוני של עדות, תרבויות, מסורות וערכים שכל אחד מהם כמֵה להכרה בזהותו הייחודית ובתרומתו לחברה. המטרות שהצבתי לעצמי היו הגברת הלכידות הלאומית, חיזוק ההזדהות עם המדינה והעצמת תחושת השותפות בין כל חלקי העם. המשוב החיובי שזכיתי לו מכל חלקי הציבור היה מעבר לכל ציפיותי."
ואכן אבי, תר את הארץ לאורכה ולרוחבה מחבר רחוקים לקרובים, אשכנזים לספרדים, ודתיים לחילוניים, זוקף גבם של התושבים, מעלה את קרנם בעיני עצמם ובעיני זולתם.  
אחד הביקורים שעשה היה בבית שמש ביקור ראשון של נשיא המדינה בעיר, ביקור בו גם התכבד לחנוך את בית הספר זבוטינסקי. על הביקור משנת 1983 נכתב בשעתו;
"אותו יום ביקור היתה בית שמש מלוכדת בשמחה. על כל עדותיה ומפלגותיה, כמו אור גדול נגה עליה, גדול וקטן הצטופפו סביב הנשיא. שוחחו עמו פנים אל פנים. אימצו יד אל יד, הזקנים שבהם נישקו את כנף בגדו ונושאים תפילה וברכה, והנשיא משיב להם ברכה. היה נעים לנשום עם הבית שמשים חוויה של 'שבת אחים גם יחד' ביקור של יום חול עם הנשיא הנושא עמו שמחת חג שלא יישכח ימים רבים...".
בחלוף 30 שנים קירוב הלבבות בינינו, הלכידות החברתית בתוכנו ותחושת השותפות בקרבנו הם עדיין סלע קיומנו ויש לעשות הכל כדי לשמור על הפסיפס האנושי המורכב והסבוך שלנו. וכפי שהתבטא אבי בשעתו: "היכולת שלנו לקיים דו שיח בין המחנות השונים תקבע את חוסננו הפנימי ואת המידה שבה נוכל להיקרא עם אחד". 
הטיב לבטא זאת ראש העיר באתר העירייה כשקבע שבליל הקולות יכול להפוך לשיתוף פעולה, במקהלה אחת נהדרת של שבטי ישראל". הנפש החפצה והלב האוהב בה קיבל אותנו ראש העיר בלשכתו לאחר לכתו של אבי, ממחישה כי פיו וליבו שווים ויחד שבטי ישראל אינה רק המלצה או מליצה.
לא רק אבא חזר הביתה אלא גם אני. הערכים שביה"ס 'שפות ותרבויות' חרט על דגלו הינם ערש ילדותי. הראיה החברתית של בית הספר היא כור מחצבתי; על ריבוי תרבויות גדלתי ועל הכרה וכיבוד האחר התחנכתי. 
הקו המנחה של יצחק נבון היה כי מפגש של תרבויות שונות חייב להיות על בסיס של הדדיות; הוא סבר שניתן יהיה להשיג הזדהות של יהודי עדות המזרח, למשל, עם המדינה רק אם יחושו שאף הם נותנים ותורמים להתפתחות המדינה ורק אם יכירו בכך ויזכו להכרה שתרבותם ושפתם יפה ומיוחדת. לדידו, חייב אדם להזדהות עם שורשיו ועברו, להכיר ערכים אלה ולהתגאות בהם.
במקום אחר הוא אמר: "יש לטפח את המקורי ואת המיוחד שבכל שבט ובכל עדה. רק מתוך הנתינה והתרומה של כל השבטים יחד, יבור לו העם במשך הזמן את המתאים לו" 
על זה בדיוק דלילה המנהלת והצוות הנפלא שלה עמלים עוד לפני הפגישה המרגשת שלנו כאן מלפני חצי שנה. אני תקווה כי היא מצאה היום שותפים ראויים לדרך ולהמשך העשייה. 
השיח "הנבוני" רלוונטי היום מאי פעם, שיח העוסק בַּחברה בישראל, בצמצום הפערים בה, בעיצוב דמותה ואיכותה, שיח שבו הביטוי "אור לגויים" אינו מליצה וחברת מופת אינה המלצה. 
שיח מְקָרֵב ולא מרחיק, שיח מכבד ולא משחית, שיח ברור שאינו מיטשטש בצעצועי מילים, שיח הנותן במה לכל תרבות, שיח המעניק הזדמנות שווה לכל אדם. כזה היה יצחק נבון זו צוואתו וכך היה מבקש לראות את החברה בישראל.

תלמידי בית הספר יצחק נבון לשפות ותרבויות יקרים, בידכם לקבוע איך תראה החברה שלנו, ביכולתכם לעצב את עתידנו, האמינו בעצמכם ובחבריכם, אל תוותרו על החלומות שלכם, תחלמו חלומות נשגבים ותמשיכו לתרגם לשפת המעש. עם בית ספר כזה בעיר כזו, השמיים הם הגבול!!"

בתום דבריו הזמין ארז את רה"ע ונתן לו תמונה ממוסגרת בדמות הזמנת אביו נבון ז"ל לטקס הכתרת הרב עובדיה יוסף לרב הספרדי בישראל בשנת 1974. רה"ע התרגש ואמר כי התמונה תקבל מקום של כבוד בלשכתו. 
תלמידי ביה"ס ערכו מצעד דגלים מרהיב ובסיום הטקס הושרה התקווה.
דלילה המנהלת אירחה את רה"ע, ארז נבון וחברי העמותה במעבדת ביה"ס לקפה ועוגה, בו צפו במצגת ביה"ס תוך ברכות בין הצדדים והכרת תודה כתחילתה של ידידות ולהמשך עשייה משותפת.
מזל טוב לביה"ס שפות ותרבויות והצלחה בהמשך הדרך!