"תוך כדי סיבוב בבית הקברות גילינו לבד את התשובה: בבית קברות זה קבורים 13 יהודים. מה סיפורם של אותם יהודים? מדוע הם קבורים כאן בבית הקברות הנוצרי? אותם 13 יהודים הם תושבי ארץ ישראל באותן שנים. בשנים אלו הגיעה השמועה על רצח יהודים כצאן לטבח בפולין. 13 יהודים אלו בגילאים שונים, רווקים ונשואים, החליטו שהם עוזבים הכל בארץ ישראל ונוסעים למקום לא מוכר עם שפה לא מוכרת, תוך סיכון אישי עצום, והכל כדי לעזור לאחים, להציל את כבודו של העם היהודי, לשמור על הערבות היהודית. ממש כמו במבצע יונתן כשהחזירו את החטופים מאפריקה. גם אנחנו עזבנו את אזור הנוחות, את הבית והמדינה לתקופה קצרה כדי לחזור ארצה בתור אנשים טובים יותר. חשבנו על משימות רבות כל כך שהיום בני נוער נקראים לקום ולעשות מעשה, תוך תשלום מחיר יקר. אמרנו לאותם חיילים גיבורים, שהם אינם לבד, באנו לפקוד אותם, ואנו, חיילים לעתיד בארץ ישראל, מבטיחים לזכור אותם ואת מורשתם לעולמים.
התחנה הבאה שלנו הייתה העיר "טרנוב" שבה 60% מתושביה היו יהודים לפני השואה, וכולם בתוך כמה ימים חוסלו. המיוחד בעיר זו, שלאחר השואה, בניגוד לערים אחרות שהיהודים שבים אליהן, אל העיר טרנוב אף יהודי אינו חוזר אליה. זיכרון המלחמה לא מאפשר לחזור אליה, אפילו לזמן מועט.
המשכנו להתקדם ולשמוע על בית הכנסת של טרנוב שהיה המפואר והגדול ביותר באירופה. בניית בית הכנסת ארכה כ- 40 שנה. בהתרגשות רבה התקרבנו אל בית הכנסת וציפינו לראות אותו, חיפשנו וחיפשנו, אך מה שראינו היו רק שרידים של הבימה המרכזית של בית הכנסת. הנאצים שרפו אותו על ספרי התורה שבו. במקום זה שרנו "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי".
בכאב גדול המשכנו להתקדם, אל יער "זליטובסקה גורה"/ יער הילדים. אל יער זה הובלו בשקים 800 ילידי העיר טרנוב. ילדים אלו חופרים בורות גדולים, ונקברים בהם חיים או מתים. 800 ילדים...
ילד זה הדבר הכי טהור שקיים עלי אדמות, תלמידים שאלו בזעקות איך הכל קרה כאן? איך בני אדם מסוגלים לעשות דברים כאלה...
לאחר הביקור הקשה כ"כ ביער הילדים, גיטוש, ניצולת השואה שאנו מלווים אותה במסע שלנו דיברה איתנו, וסיפרה את סיפור חייה".
"שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.
את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.
מי שלחץ על הדק
דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.
את החיים לקחו לך...
שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך...
וחלומך ברוח
חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.."
