ההתרגשות אחזה בכל בוגרת ובוגר, ובמיוחד כאשר נודע לכולם  שהמחנכת המיתולוגית אסתר שולים והמורה למתמטיקה דליה יונאית מקיבוץ צרעה, אף הן תגענה לכבד אותנו בנוכחותן המיוחדת.

במצגת שהוכנה, הוקרנו קטעים ותמונות מבית שמש בתקופת שנות החמישים והשישים. כמו כן הוצגה תמונת המחזור של שתי הכיתות, עוד צורפו למצגת תמונות עכשויות  כנגד תמונת המחזור. אלה כנגד אלה.

הרושם העז במפגש, נגע לכל באי הכנס והייתה אוירת התעלות ורוממות רוח, שלוותה באוכל עשיר ומפנק ושתיה כיד המלך.

חברים שלא נפגשו עשרות שנים, נפלו זה על כתפו של זה, ומדדו את מרחק השנים על רקע נשיקות וחיבוקים במהלך כל הערב והלילה.

השמחה הייתה כה גדולה, שהזמן חלף ביעף כניד עפעף, ונשאר רצון וחשק עז למפגשים נוספים בתדירות גבוהה יותר.

היה זה מפגש קסום ומרטיט לבבות, שנתן אותותיו גם ימים אחרים לאחר סיומו.

מצאתי לנכון להעלות על הכתב את המפגש, לפי בקשתה של המורה אסתר, שרואה בכך חשיבות רבה ותרומה לבית הספר שבשלהי שנת הלימודים פרצה מלחמת ששת הימים ואנו בני ארבע עשרה בלבד.

מצער מאוד וצובט בלב על סגירת בית הספר לפני כשנתיים. לבבות רבים פעמו בו, ולא החסירו אף לא פעימה אחת.

בית הספר סגר את שעריו ובכך גם סגר לנו את החלון לעבר. העבר שהיה לנו אבן דרך בחיים, בו עיצבנו את בחרותינו ובו למדנו לאהוב את הזולת, לתת מעצמך ולהשקיע באחר.

מצער מאוד לראות בית- ספר סגור, ובמיוחד את בית- ספר "עדיהו", שהיה לדגל בתי- הספר  שלימד את תלמידיו סובלנות וסבלנות, ערכים ישראליים ויהודיים, ובעיקר אהבת האדם.

תודה למשתתפים, ודוגמא לכנסים של כיתות נוספות לעיר שאותה כה אהבנו.

 

אם תרצו אין זו אגדה!