שרי אמסלם, מוכרת בקרב תושבים רבים כפייטרית, היא קצינת חימוש שמתייחסת לצבא הגנה לישראל לא כמקום עבודה שלה אלא, כדרך חיים. בשנה האחרונה הייתה חלק ממטה 'בית שמש חוזרת' בראשות אלי כהן, ורואה בו דמות להערצה ויותר מכך..., שיחה עם אישה צעירה, לוחמנית וערכית.
שרי אמסלם, 27, בת הזקונים לפרוספר ז"ל (שנפטר לפני 6 שנים) וסוזן שתבדל לחיים ארוכים. למדה ותחנכה בבית שמש. 3 חודשים לאחר שאביה נפטר, החליטה לצאת לקורס קצינים. סיימה את שלושת השלבים בהצטיינות וקיבלה דרגת סגן. היא משמשת כקצינת חימוש. החלה את דרכה בגדוד 202 צנחנים, משם לגדוד 932 נח"ל. בימים אלו שרי נמצאת בלימודים אקדמאיים במכללת ספיר לתואר בכלכלה ולוגיסטיקה.
ספרי על תפקידך בצבא?
"אני משמשת כקצינת חימוש. קצין חימוש אחראי על כל מערך האחזקה בגדוד מרכבים, נגמשים, נשקים, טנקים ואמצעי אופטיקה. בגדול זה להיות אחראי על הכשירות והכוננות של הגדוד. אם קצין החימוש לא ידאג לכשירותם של הכלים למלחמה ולפעילות מבצעית העבודה לא תצא לפועל, קצין חימוש קובע את סדר העדיפות והעיתויים."
מדוע בחרת בקריירה צבאית?
"שני התפקידים שביצעתי נקראים תפקידי ליבה, פעם בשבועיים הגעתי הביתה. עמדה בפניי שאלה האם אני יוצאת ללימודים אקדמאיים תוך הרבה התלבטויות. לצאת ללימודים ע"ח הצבא משמע שאצטרך להיות חתומה בצבא עד שנת 2020. אחד הלבטים הגדולים שלי היו כיצד אתמרן עם נושא האמהות בעתיד, זה קצת מלחיץ אבל, כשאצטרך להתמודד עם זה בפועל כבר אדע כיצד להתמודד עם הסוגייה. אני מאוד אוהבת את המערך הצבאי ואת התמורה. להיות חלק מהצבא הוא ערך עצום והמהות שלנו כמדינה. צבא זה לא עבודה זה החיים. מכורח זה בחרתי להמשיך ולשרת בצבא ואת המדינה."
מה המשמעות של יום הזיכרון בראיה אישית?
"יום מורכב וכואב שבכל פעם מחדש מביא אותי לנקודה בה אני מודה לאלוהים שכל החיילים שלי בריאים ושלמים, שהפקתי לקחים, יישמתי ובעיקר למדתי לצמצם סיכונים משנה קודמת. בנוסף, מידי שנה ביום הזיכרון מתנגנת לי בראש לאורך כל היום תפילת יזכור המצמררת:
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין
וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם
בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר הָעֲלוּמִים.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.
בעיניי, כל מילה בסלע וכולי תקווה כי תנצר בליבנו לעד, אמן!"
כיצד מציינים ביחידה שלך את יום הזיכרון לחללי צהל?
"בטקס מאוד מכובד, מחלקים את הקצינים והחיילים לבתי הקברות לזכרם של חיילים ששרתו בחיל ואינם בין החיים. אנחנו פוגשים את המשפחות, מניחים זרים וחוזרים ליחידה להשתתף בטקס. ביחידה אנו עורכים טקס מסורתי שנקרא 'משמר הנר' – במהלך כל יום הזיכרון 2 חיילים עומדים בסמוך למשואה בהצדעה כחצי שעה רצופה, שמתחלפים ברצף ראשון המפקדים ועד אחרון החיילים. ובמקביל, אני גם מגיעה לטקס העירוני באנדרטה ביום הזיכרון."
יש לך זיכרון חזק במיוחד מהנצחה?
"יש לי זיכרון חזק ומטלטל. לפני כשנה השתתפתי בנסיעה לפולין למחנות ההשמדה עם משלחת צבאית של 300 קצינים. לכל משלחת מצטרף ניצול שואה שמלווה אותה במהלך השהות. אלינו התלווה עד בשם מוטקה (ז"ל). אני חייבת להודות שזה היה המסע הכי משמעותי בחיי. כשהגענו למחנה בבירקנאו נדרשנו להיכנס לתוך המחנה 300 קצינים בסמוך למסילת הברזל, בצעידה אחרי מפקד המשלחת. בתום כניסת כל הקצינים הרס"ר הנחה אותנו 'בימינה פנה' לכיוונו של עד המשלחת - מוטקה, בקריאה "משלחת הצדע". כולנו כאחד הצדענו למוטקה שעמד מולנו ופרץ בבכי.. זה היה אחד הרגעים הכי חזקים ומרגשים שניתן לחוות. מוטקה נפטר לפני כשלושה חודשים והשתתפתי בהלוויה שלו. שואת העם היהודי היא בעצם תקומתה...".
מהי ציונות בעינייך?
"אהבה אמיתית לארץ ולמדינה. הרצון האמיתי להיות שייך, לתרום ולהשפיע. עם כמה שזה נשמע גבוה, כוונתי היא לא רק בצבא ותחום עיסוקי אלא, גם לסביבה הקרובה, למשפחה ולרמת המיקרו."
להיות איש צבא קבע זו התייחסות כמו לכל מקום עבודה?
"צבא זה חיים ולא מקום עבודה. מסירות ומחויבות נדרשת בכל מקום עבודה. בצבא אתה עומד בפני שאלות קיומיות של חיים ומוות. במקרה שלי, בחורה בת 26, אחראית תחתיה על קצין, 14 נגדים ו- 18 חיילים. נדרש להוביל ולהניע חיילים שחלקם מבוגרים ממני, מה לעשות וכיצד לפעול. כשאני אומרת חיים ומוות המשמעות היא כי אני חייבת לוודא שהנגדים והחיילים עושים עבודתם על הצד הטוב ביותר. לפני יציאה לכל פעילות אני חתומה על כשירות ואמצעים ובאחריותי המלאה והאבסולוטית שהכול עובד וכשיר. כשישנה בעיה תחזוקתית הקצין קורא לקצין חימוש ומיידע אותו על כך. תפקידי לדאוג, לדרבן ולוודא שהכל כשיר ומאורגן. אני לא מכונאית רכב או טנקים אבל, באחריותי שכל פיקודיי יעשו עבודתם על הצד הטוב ביותר. גם בזמן מלחמה ובזמן פעילות מבצעית הכלים נמצאים תחת אש וצריכים לעמוד בכך באופן הנדרש."
לשאלה האם היא נמצאת בשטח בזמן אמת ענתה: "בוודאי. הייתי בשטח ואחזור לשם אחרי שאסיים את לימודיי."
האם "סימנת" יעד אליו תרצי להגיע בקריירה הצבאית?
"כן. קצינת חימוש בתפקיד שונה. בסוף הלימודים אדע לקבל החלטה. אני רואה את עצמי ממשיכה בתפקיד הליבה והשטח. אשמח להגיע ל'טופ' כקצינה בחיל החימוש והמשמעות היא דרגת סגן אלוף."
חיל חימוש הוא..?
"חיל חימוש הוא חיל שווה ביותר. בחרתי להיות חלק ממנו, זה חיל בו עסוקים בעשייה חיל חימוש הוא הרגליים של הצבא. החיל מכשיר ומתפעל את חייליו וכמפקדים אנחנו גם יודעים לשים קצה היכן שצריך."
מה בית שמש בעבורך?
"הבית!! אחד האזורים והמקומות היפים ביותר בארץ. בית שמש היא האנשים שאני אוהבת, תחושת שייכות, החמימות ומשפחה אחת גדולה וגדושה באנשים מדהימים וחמים. הייתי יותר משמחה לגדל כאן את ילדיי קרוב למשפחתי המורחבת ולחברים שיש לי כאן. התפללנו לעתיד שונה, היינו מלאי תקווה שנצליח להביא את העיר למקום אחר והתאכזבנו לגלות שלא."
נלחמת כמו לביאה בבחירות לראשות העיר ובתמיכה באלי כהן לראשות, ספרי מעט על תרומתך?
"ההכרות שלי עם אלי היא ארוכת שנים, הוא אחד האנשים שליוו אותי מילדות. אלי הוא דמות לחיקוי והערצה מבחינתי, אנחנו גרים בשכנות. כפי שסיפרתי 3 חודשים לאחר שאבי נפטר קיבלתי החלטה לצאת לקורס קצינים גם כי אבי מאוד רצה שאעשה זאת, אלי תמך והכווין אותי ללכת על זה. כשהייתי מגיעה לרגעי משבר הייתי הולכת אל אלי ומקבלת עידוד והרבה כוח להמשיך קדימה.
לפני כשנה וחצי באחת השבתות אלי קרא לי להגיע אליו הביתה והציג את החלטתו לרוץ לראשות העיר ושאל דעתי. התרגשתי כל כך לא יכולתי לבקש אדם ראוי ונכון יותר ממנו להנהיג את בית שמש. בכל מסע הבחירות הוא קיבל את תמיכתי ועזרתי המלאה. פעלתי היכן שיכולתי במגבלות השירות הצבאי, התמיכה הגדולה שלי הורגשה בפרט בבחירות החוזרות, הפכנו ביחד עם פעילים רבים את העיר בכדי לחולל שינוי. נפגשנו עם אנשים התדפקנו על דלתות התושבים, התרוצצנו ממקום למקום, ביום הבחירות לא נחנו לרגע הסענו ולקחנו אנשים מכל קצוות העיר שייצאו להצביע. זה היה מסע ארוך, קשה וגם מעצים."
כעת משהבחירות הסתיימו מה הציפייה שלך מהמנהיגות של הגוש הציוני?
"להלחם על זכויות הגוש הציוני. שנצליח להגיע לעמק השווה שיאפשר לנו לחיות ביחד, ושלא ימדרו אותנו משמע, שייקחו את הגוש הציוני בחשבון בכל מה שקשור לצרכים שלנו כמו: היכל תרבות וכו'. כפי שאמרתי קודם אשמח להקים את משפחתי ולגדל את ילדיי בעיר אולם הכול תלוי כיצד העיר תתפתח בעתיד – כי אני לא מוותרת על בית שמש!!!"
מה מעציב אותך?
"חוסר רגישות. פרידות באופן כללי, ופרידות בתפקידיי. בכל שנתיים אני נאלצת לסיים תפקיד ולהמשיך הלאה. אחרי שנתיים בכל תפקיד כאשר אתה נקשר לאנשים ברמה האישית קשה לעזוב."
מה משמח אותך?
"הצלחות. לדעת שהצלחתי לעזור לאחר."
האם תלכי בערב יום העצמאות לראות את הופעת אייל גולן באמפיתיאטרון?
"לא. משתי סיבות, האחת, יש לנו מפגש משפחתי שלא אוותר על השתתפותי בו. והשנייה, אני לא חושבת שזה נכון להביא את הופעת אייל גולן בכל כך הרבה כסף שאפשר לחלק אותו לכמה אירועי תרבות בעיר כמו: עדליידע מרכזית בפורים, יום ביכורים בחג השבועות, תהלוכת ל"ג בעומר ועוד. אפשר להעשיר את התרבות בעיר בכמה אירועים ולתרום לקהילה באותו סכום עתק."
מה את מאחלת לעצמך?
"להצליח במה שאני עושה. להקים בית ומשפחה בבית שמש, ושיהיה בעיר טוב."
מה את מאחלת למדינת ישראל ביום חגה ה- 66?
"שתישאר מאוחדת ומלוכדת האחת והיחידה בכל העולם. לא משנה כמה רע בכל מקום אנחנו מאוחדים, זו מדינה שמעסיקה את כל העולם. ולתושבי העיר אני מאחלת: אהבת חינם, אחדות ושישכון השקט בעיר, תוך עשייה ותרומה לקהילה ולחברה. חג עצמאות שמח!"
