היום מתקיים ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כיצד אתה באופן אישי-פרטי מציין יום זה והאם אתה לוקח חלק באירועים / טקסים המציינים את זיכרון השואה ובכלל?
 

אלי בן משה – 'בית שמש שלנו'

מה נאמר ומה נדבר? שנה לאחר שנה הכאב רק הולך ומתעצם, והבלתי נתפס אינו מרפה לרגע. אומה צוררת כשבראשה עמד רוצח שפל אשר ראה כפתרון סופי לגחמותיו החייתיות, השפלות והבזויות, השמדת עם טהור וכשר אשר נגד באמונתו ובדרך חייו את תורת גזע הארי העליון הבהמי והחייתי של מטורף בזוי,
מיליוני אנשים, נשים, גברים וטף צעדו בדממה ובפחד אל עבר מותם, ובסדר מופתי שרק מפלצות יכולות לתכנן מוות והרג המוני שכזה
והעולם שתק. ארובותיהן של משרפות הגזים פלטו ללא הרף את עשן גופותיהן של התמימים
והשחירו את שמי גרמניה מידי יום ביומו, ואת ערך האדם כאדם ריסקו עד עפר,
ומתוך כל הזוועות ורגעי האימה גברה רוחם של חלק מן הקרבנות ועימה התעוזה
והגבורה, אשר עמדו הם ונלחמו מול קלגסי הנאצים יימח שמם, והכו בהם ללא רחם, מעטים מול רבים! ומכאן צוין יום זה גם כיום הגבורה.
ביום זה אני מרכין ראש בפני גבורתו של העם היהודי עוד מקדמת דנן ועד היום
ביום זה אני מתפלל לזכרם של מיליוני יהודים אשר נרצחו על ידי בני עוולה על לא
עוול בכפם. ביום זה אני מתפלל לאלוקים ומבקש, לא עוד! עם ישראל חי ולעד!
תהא נשמתם של אחינו היהודים שהקריבו נפשם על קידוש השם צרורה בצרור
החיים והשלומות, אמן!
להתראות בשבוע הבא ובימים שמחים יותר.


חנוך דרנגר – 'אגודת ישראל'
 
יום השואה מסמל עבורי משהו מיוחד, בהיות הורי וסביי משני הצדדים ניצולי השואה האיומה והארורה.
אני מרבה להרהר ולחשוב "מה הייתי עושה אילו אני הייתי שם" ורק המחשבה על כך מעלה בי חלחלה עזה.
אין לי שום מושג איך אנשים החזיקו מעמד במחנות הכפייה ובשאר הסבל שעברו, איך אפשר לחיות יום אחר יום אחר יום כאשר הצרות רק מתגברות והולכות, כוח הסבל כשל ואור בקצה המנהרה אין.
המחשבות על מה שהיה אז יכולות לתת לנו הרבה פרופורציות ל"צרות" איתם אנחנו מתמודדים בחיי היום יום.
פתאום מתחילים להעריך את הקשיים הפעוטים שלנו היום ורואים כמה צריך להודות לקדוש ברוך הוא על מה שיש לנו ועל כל הטוב שגומל איתנו.
אני מציין לעצמי את יום הזיכרון לשואה בקריאת פרקי תהילים ולימוד משניות לעילוי נשמת הנרצחים הרבים שאין מי שיעשה זאת עבורם, ומאחל לעמנו שלא יידע עוד סבל וצרה.
 
מתי גרינפלד – 'דגל התורה'

יום השואה הוא יום עצוב שבו אנו מעלים את זכרם של ששת המיליונים שנספו בשואה רק בשל היותם יהודים. זיכרון השואה עבורי כאדם דתי, הוא זיכרון יום יומי ותמידי, ואיני זקוק ליום מיוחד שבו "אזכר" בזוועות שעוללו הנאצים ימ"ש לבני עמנו.
יום השואה בכ"ז בניסן נקבע שלא על דעת חכמים. ניסן, החודש שבו יצאנו ממצרים, הוא חודש של שמחה, ולכן נקבעה הלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ובהלוויה שמתקיימת בחודש ניסן אין אומרים הספדים.
לפי זה ברור שאין מקום לקבוע יום זיכרון כואב לשואה בחודש ניסן. וכל זמן שלא נקבע יום אחר, הימים הנכונים לזיכרון השואה הם הצומות שנקבעו על החורבן, ובראשם תשעה באב, כי כל הצרות שפקדו את ישראל מאז ועד עתה שורשם בחורבן המקדש וגלות ישראל.
למרות זאת, באופן אישי, ביום השואה, אני שב ומתייחד עם זכרם של אותם מיליונים זכים וטהורים ביניהם יותר ממיליון ילדים שנפלו על קידוש ה' רק בגלל דתם ואמונתם. אני זוכר ששנאת הגויים לעם ישראל, העם הנבחר היא תמידית ובלתי רציונאלית, אין לה פשר והסבר, אלא, "הלכה- שעשיו שונא ליעקב" (מדרש רבה).
ביום זה ראוי לזכור את המאחד בינינו, את היותנו לעם אחד נבדל ומיוחד בין העמים. ובשל כך יש להרבות באהבת ישראל, כפי שקראנו בפרשת השבוע החולף "ואהבת לרעך כמוך"
 
 
דניאל גולדמן – 'בית שמש חוזרת'

יום השואה הוא יום חשוב מאד עבורי. למרבה המזל כל הסבים והסבתות שלי נולדו באנגליה כך שמלחמת עולם השנייה לא גבתה מחיר אישי או משפחתי. חלק מקרובי אף שירתו בכוחות הבריטים במלחמה נגד הנאצים. 
כמובן, כחלק מהעם היהודי אני מתייחס לשואת אירופה במלוא הרצינות ולאובדן שקשה לתפוס כגודל מימדיו.
באופן אישי, אני משתתף באופן פעיל בשנים האחרונות בטקס שהקהילה שלנו עורכת והוא כמובן פתוח לציבור. כל שנה הטקס מתמקד בזווית אחרת ואנו מתכבדים לארח אחד הניצולים לדבר מהמקום האישי על הנושא. הטקס מאד מרגש ומאד חינוכי שזה השילוב הנכון כאשר מתמודדים עם הזיכרון. 
 השנה נהיה בהרכב מאד חסר בלי הרב היקר שלנו רב ספקטור ז"ל, שכל שנה סיפר מהחוויות המשפחתיות שלו על השואה. 
אין לקח אחד ומסר אחיד ליום הזיכרון יש הרבה היבטים לשואה ובמידה מסוימת 70 שנה הם פער קטן מאד של זמן להבין ולקלוט את המשמעות המלאה. חשוב להמשיך להשקיע בחינוך דור ההמשך ובכלל על הנושא ולקיים דיונים ציבוריים מעמיקים על המשמעות. מקווה להמשיך ולקחת חלק פעיל בעניין.


ראובן כהן – 'ש"ס'


כיהודי מאמין שהכול נעשה ומכוון ע"י אבינו שבשמים אין בליבי ספק, שגם המאורעות הקשים הפוקדים את העם היהודי על כל גווניו מיום בריאת העולם אינם אלא מידיו של הקב"ה. כמובן, כמו כל בית ישראל אני מתפלל ומייחל ומקווה שיבואו על עם ישראל רק דברים טובים. אבל, הקב"ה שהוא מנהל את העולם רואה את הדברים ממקום אחר ולעיתים נראה לנו שהדברים רעים אבל, צריכים להאמין שכל מה שה' עושה הכול לטובה גם אם אנו לא מבינים זאת כרגע אנו חייבים להישאר באמונה זו.
ומכיוון שכך, אני לא צריך ימים מיוחדים או תזכורות כאלו ואחרות שהיה פעם אסון לאומי אלא זה דבר שמלווה אותנו יום יום שעה שעה גם בזמני שמחות תמיד מזכירים את חורבן בית המקדש מה שנותן לנו תזכורת למאורעות הקשים של עמינו.
לגבי טקסים, לפחות בשנות כהונתי כחבר מועצה הקפדתי להשתתף בטקסים. ואף הייתי ממניחי הזרים מטעם מחלקת הבריאות, השנה אני עדין לא יודע האם אשתתף בטקסים או שאשב בבית ואסביר לילדים על מהות היום בפאן הכללי, ואיך אני חונכתי וגדלתי לזכור את האירועים הללו יום יום.