משה נולד וגדל בבית שמש למשפחה וותיקה בעיר. משה עבד בזמנו כמאבטח השער במפעל "עלית", ובמשך מספר שנים ולאחר מכן ועד למותו עבד כמאבטח במפעל מנועי בית שמש קרוב ל- 25 שנה. משה נמצא ירוי בשטח המפעל והובהל לבית החולים במצב קשה. הוא היה שרוי במשך יומיים בחוסר הכרה ולאחר מכן הלך לעולמו. משה הותיר אחריו הורים, שתי אחיות, אישה ושלושה ילדים.

משה ורעייתו ביום נשואיהם

נטלי, בתו הבכורה של משה ז"ל, נשואה ואם לשישה ילדים, בראיון על הטרגדיה הנוראה שנחתה על המשפחה. על הרגעים הקשים עם היוודע דבר מותו, ועל האדם והאב שהיה אביה.

איזה אדם היה אביך ז"ל?

"אבי היה אדם יקר שעשה חסדים, נתן צדקות ועזר לכל מי שרק ביקש. נתן את כל כולו לנו בני המשפחה. הוא היה אדם פשוט, תמים וצנוע. אדם שלא התחכך עם אנשים. לא היה נכנס עם אנשים לרכילויות ודיבורים מיותרים והיה מקדים לומר שלום לכל אדם. כל מה שעניין אותו הייתה המשפחה שלו, אשתו וילדיו. בעבודה כולם אהבו אותו. היה עובד מסור. מדברים עליו רק טוב. היה אדם שמח. הוא מעולם לא פנה לאף אדם וסיפר שקשה לו בחיים, או שהוא עובר משברים. היה נראה לכולם שהוא שרוי בשמחה תמיד. הוא היה אדם בריא בנפשו. מעולם לא סבל מבעיות נפשיות וכדומה. הוא היה אדם שלא הזיק לאף אחד מימיו".

משה כחייל בימי השרות הצבאי

איך נודע לך דבר מותו? היכן היית כשקיבלת את הידיעה?

"באותו היום הלכתי עם בעלי לתחנת המשטרה להוציא טופס מסוים. שמעתי את היומנאי מדבר בקשר על אדם שירה בעצמו, ושהוא מבקש עדכון מצב לגביי האדם אם הוא חי או מת".

 באותם רגעים עדיין לא ידעת שמדובר באביך?

"לא. ממש לא ידעתי כלום. הסתכלתי על בעלי לירון ואמרתי לו: "יואו זה מפחיד! מדברים על אדם שהתאבד...", לירון שאל אותי באופן אוטומטי כזה: "איפה אבא שלך?", ואני עניתי לו שהוא בבית, בחופשת מחלה. אבא היה בחופשת מחלה בגלל מחלה פשוטה יחסית שדרשה אנטיביוטיקה".

באירוע משפחתי

מה קרה בהמשך?

"עלינו לקומה למעלה לשוטר שטיפל בהנפקת הטופס שהמתנו לו. השוטר קיבל שיחת טלפון שבה הוא אמר שהנושא רגיש. הוא יצא לרגע, חזר והביא לי כוס מים ושאל אותי אם אני הבת של משה הרמן. כשעניתי בחיוב הוא שאל אם אבא עובד במנועי בית שמש? השוטר אמר לי שאבא ירה בעצמו, שהוא פצוע קשה ושהוא הובהל לבית החולים. באותו הרגע חרב עליי עולמי. נסענו במהירות לבית החולים והמתנו ליד חדר הניתוח. אבא היה במשך יומיים מחוסר הכרה ולאחר מכן, לצערנו הרב, הוא נפטר".

מרגע שנודע על מותו של משה ז"ל, הועלו בקרב התושבים השערות, ושמועות שונות סבבו ברחבי העיר על נסיבות מותו.

משה ורעייתו בברית של נכדם

נטלי על השמועות וההשערות:

"אנשים הגיעו לביתנו ביום שנפטר, ובחוסר רגישות מוחלט אמרו לנו דברים כמו: "שמענו שהוא ירה בעצמו שלוש פעמים בראש". "שמענו שהוא שהתאבד". "שמענו שהיה עצור", וכול כל מיני משפטים קשים ופוגעים. הפיצו שמועה שעצרו את בעלי ואת גיסתי. לא היו דברים כאלה בכלל. אנחנו בני המשפחה לא ידענו עדיין את כל הפרטים, ואנשים התיימרו להשמיע לנו אותם כאילו שהם ידעו במדויק מה קרה שם, ואפילו אמרו לנו מתי תתקיים ההלוויה וכל זה משמועות בלבד. היו גם אנשים שהגיעו לנחם בימי השבעה אמרו שהם בהלם ושזה לא יתכן שהוא ירה בעצמו".

אז מה באמת קרה שם?

"לנו נודעה האמת מאנשים קרובים שעובדים במפעל מנועי בית שמש, ובניהם בעלה של שרה אחותו של אבי שעובד כמנהל במפעל, ועודכן בפרטים בזמן אמת. כמו כן, שמענו על המקרה משומר שעבד במקום ומצא את אבא. גם הפרמדיק שטיפל באבא, קרוב משפחה שלנו. באותו היום אבא נסע במונית ונהג המונית סיפר שאבא היה לחוץ ומודאג. אבא ז"ל ירה בגופו בחזה שלו, ירייה אחת, ולא בראש, כפי שאנשים סיפרו. אני חושבת שמה שקרה הוא שאבא פחד להיות מאושפז ופחד שמצבו הרפואי יחמיר. הוא נכנס לחששות שאם יהיה מאושפז הוא יצטרך להשאיר את אמי והמשפחה לבד בבית. לדעתי, זה קרה ברגע של פאניקה ואיבוד שליטה. אבא לא התאבד לפי ההלכה, וזאת מכוון שהוא לא נפטר מהירי. הוא נפטר רק לאחר יומיים מפצעיו. זה קרה ביום רביעי בערב, וביום שישי בשעה 16:00 הוא נפטר. גם הרבנים אמרו לנו שברגע שהוא נשאר בחיים, היו לו את היומיים האלה לחרטה. אבא ידע שאנחנו אוהבים אותו ולא היה עושה את זה לעצמו בחיים. אנחנו מאוד מאוחדים ומלוכדים במשפחה ואנחנו ממש נצבים האחד בעבור השני בכל מצב. אני בטוחה במאה אחוז שאבא התחרט על הירי, אך לצערנו הרב זה כבר היה מאוחר".

משה עם אמו ורעייתו

את מאמינה שאם אביך היה מתכנן להשים קץ לחייו, הוא היה משאיר מכתב וזה  מחזק אצלך את האמונה שהוא לא באמת התכוון לזה?

"בהחלט. אבא לא השאיר שום מכתב. אני בטוחה בזה שאם זאת הייתה כוונתו, הוא אכן היה משאיר מכתב, וכמו שאמרתי אני בטוחה שהוא לא התכוון שזה יהיה הסוף המר. אבא היה אדם שפוחד מזריקות, פחד ממחט, פחד מאשפוזים, ומבתי חולים באופן כללי. שבוע לפני שנפטר, אבא היה מאושפז בבית החולים הדסה בגלל המחלה הפשוטה יחסית (דלקת בדרכי השתן), לטיפול והשגחה והוא פשוט ברח משם. הוא חתם על השחרור שלו ויצא משם. היה גם מקרה שבאתי לבית החולים לבקר אותו, והגיעו לקחת אותו לבדיקת סיטי, הוא קם מהמיטה והתנגד ללכת לבדיקה. עד כדי כך הוא פחד מבדיקות ואמר לי שהוא מפחד ממקום סגור".

יהי זכרו של משה הרמן ברוך ושבני משפחתו לא ידעו עוד צער.