אלי בוחבוט ז"ל נפטר השבוע בגיל 45, לאחר מאבק ממושך במחלת לב. אלי שהיה זקוק להשתלת לב, עבר לפני כשנה השתלת לב מלאכותי. לפני כשלושה שבועות חלה הדרדרות במצבו של אלי עקב זיהום בלב, והוא הלך לעולמו. אלי ז"ל הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אב, ארבעה אחים ואחיות, והרבה חברים ומכרים אוהבים, שהזילו דמעות שבר על לכתו.
אלי ורינת ביום חתונתם
רינת בוחבוט, בת 30, נולדה בירושלים למשפחה בת שלושה אחים. הוריה של רינת עבורו להתגורר בעיר בית שמש בהיותה ילדה.
רינת מספרת על ההכרות עם אלי ז"ל
"כשהכרנו, אלי היה כבר גרוש ואב לשתי בנות, ניצן בת 21, חיילת משוחררת וענבל חיילת בטירונות בצבא. הבנות ואימן מתגוררות בירושלים. אני הייתי בדיוק לאחר השחרור מהצבא, ואלי היה בן 34.
איזה תכונות בלטו במיוחד אצל אלי?
"הכנות שלו, האמת שלו. הוא היה שונה מאחרים. התאהבתי בו מעבר ליופי החיצוני הרב שלו. התאהבתי בחוש ההומור שלו, בשמחת החיים שלו. הוא אהב לחיות, הוא החדיר בסובבים אותו חיות מתמדת".
כמה זמן יצאתם לפני הנישואים?
"יצאנו במשך שלוש שנים. לאחר שנתיים של חברות, אלי הציע לי נישואים. אמרתי לו שאני צעירה ונמתין מעט, המתנו שנה והתחתנו. נכון להיום, אנחנו נשואים שבע שנים".
אלי עם שני ילדיו הקטנים
ספרי על הולדת ילדייך
לאחר הנישואים נולדה ביתנו היקרה, ליאן שכיום היא בת 7 שנים. ליאן נולדה בדיוק בתאריך שבו אני ואלי התחלנו לצאת. אחרי ליאן הבאנו לעולם את לירוי שכיום הוא בן 6 שנים. לירוי הוא בנו הרביעי של אלי, מתוך שלוש בנות. אלי מאוד שמח כשנולד לו בן זכר והיה מאושר וגאה בבנותיו. הוא תמיד אמר לכולם: "בנות זה הדבר! ואין כמו בנות בעולם. הן אלה שבסוף לעת זקנה יטפלו בכם. בנות מחוברות לאבא".
היכן אלי עבד לפני שחלה?
"בזמנו אלי היה קצין ביטחון של בית חולים "הדסה" ובמקביל הוא עבד בחברת "שגריר". לאחר מכן הוא עבד במשך ארבע שנים כסוכן ביטוח חיים והיה ממש מספר אחד בארץ, בתחום".
מתי אלי חלה? כמה זמן הוא סבל ממחלתו?
"בגיל 33, אלי קיבל אירוע לבבי עקב אי ספיקת לב. זה היה כשנה לפני שהכרתי אותו. היום בדיעבד ישנה סברה שאולי זה נבע מדלקת גרון שלא טופלה והסתבכה. אלי היה חש בכאבים עזים בבטנו באותה התקופה. כתוצאה מהאירוע הלב אלי הפסיק לעבוד. כשהכרתי אותו הוא היה חי על כדורים ללב. אמרו לו שהוא יכול לחיות עם הטיפול הזה במשך שנים. בתקופה האחרונה הוא הגיע למצב שהיה צריך לבלוע 30 כדורים ביום, בגלל הדרדרות מצבו הרפואי".
אלי עם בני משפחתו
מתי חלה התדרדרות במצבו של אלי?
"לפני כששלוש שנים חלה התדרדרות רצינית במצבו של אלי והרופאים אמרו לנו שהוא זקוק להשתלת לב. זה התחיל מזה שתפקוד הלב ירד ל-24% ולצערנו הרב, הגיע ל7% תפקוד".
כיצד פעלתם מרגע שנודע לכם שאלי זקוק להשתלת לב?
"התחלנו לבדוק ולחקור את הנושא. הקמנו עמותה לגיוס כספים עבור ההשתלה, ובמקביל ניהלנו מגעים בנושא עם ערים שונות בחו"ל כמו: בלרוס, לוס אנג'לס ועוד. הבנו שזה עניין מאוד מסובך ושיש לעבור פרוצדורה מאוד ארוכה על מנת להיכנס לרשימות הממתינים להשתלה".
ומה קרה לגביי בדיקה של תורם מהארץ?
"הייתה לנו תיקווה שנשיג תרומת לב מהארץ וכמעט שזה קרה. במהלך חג הסוכות האחרון, נמצא תורם מתאים לאלי. צלצלו מבית החולים לבשר לו שנמצא תורם והוא מאוד שמח על כך. אך לצערי כאשר ניתחו את התורם, הם פגעו בטעות בשריר הלב שלו וכבר לא ניתן היה להשתיל אותו בגופו של אלי. כל כך חבל לי, הייתה התאמה של 94.6% בין לבו של התורם ללבו של אלי".
רינת משתתקת לרגע ונזכרת בעצב רב במקרה שיכל להציל את חייו של אלי ז"ל.
איך אלי הרגיש מבחינה נפשית לאורך כל התקופה?
"אלי היה חזק. היו לו כוחות נפש להתמודדות עם המצב. הוא היה עד כדי כך חזק נפשית, שהייתי אומרת לו: "אני לא יודעת מאיפה אתה מוצא את הכוחות", והוא תמיד היה עונה שהוא שואב מאתנו כוחות. מאהבתו אלינו".
אלי עם אחיו ואחיותיו
כיצד התנהלה שיגרת היום של אלי?
"הוא היה קם, נוטל את התרופות שלו. מבצע בדיקות דם. אלי היה מאושפז במהלך השנים כל כך הרבה פעמים שהפסקתי כבר לספור. במהלכם הוא עבר שלוש החייאות".
האם עבדת באותן תקופות והפסקת לעבוד עקב מחלתו של אלי?
"כן. עבדתי בכל מיני מקומות במהלך השנים. עבדתי במקומות שהחזקתי בהם מעמד לאורך שנים, ועזבתי אותם בכדי לסעוד את אלי. הייתה תקופה שלמדתי מנהל עסקים והתחלתי לעבוד מהבית בקוסמטיקה, אך גם בזה הפסקתי לעסוק בעקבות המחלה של אלי".
אלי ז"ל עבר השתלת לב מלכותית. ספרי איך הגעתם לזה?
"לפני כשנה, אלי עבר את שתלת לב מלאכותי בבית החולים "הדסה עין כרם", שבו הוא גם היה מאושפז בתקופה האחרונה. זמן קצר לאחר השתלת הלב המלאכותי בזמן שאלי שהה בטיפול נמרץ, הוא הזדקק לשלוש החייאות ושרד את כולן. הרופאים אמרו לנו שהוא יוכל להמשיך לחיות עם הלב המלאכותי אפילו עשר שנים ושהלב המלאכותי הוא רק גשר להשתלה שהוא אמור לעבור. הרופאים ניסו לעזור ולחפש עבורו לב במהירות האפשרית ועשו ככל יכולתם לעזור. אנחנו האמנו שיש לנו עשר שנים ויחד עם זאת כמובן שלא ישבו בחיבוק ידיים והמשכנו לחפש תורם מתאים לאלי".
אלי עם בנותיו הגדולות ובנו
לפני כשמונה חודשים, שולה בוחבוט אמו של אלי נפטרה. כיצד מותה השפיע על מצבו של אלי?
"לאלי היה מאוד קשה כשאמו נפטרה. הוא ידע עד כמה אמו ז"ל הייתה עצובה ממצבו ושהיא דאגה לכל המשפחה ולבעלה שלום שיבדל לחיים ארוכים. העצב הזה של אמו ולכתה ככל הנראה גם מדאגה, גרם לו לרצות ולהיאחז בחיים למענינו. אלי אהב והעריך מאוד את אמו שעשתה רבות למענו ולמען כל בני המשפחה".
כמה זמן אלי היה מאושפז לפני הפטירה?
"הוא היה מאושפז במשך שלושה שבועות".
קיבלתם מהרופאים עדכון לגביי מצבו של אלי?
"הרופאים אמרו לאלי שהמצב מאוד קשה. שיש זיהום בלב שנובע מחיידק ושהזיהום הולך ומתפשט".
מתי ראיתם אותו בפעם האחרונה לפני שנפטר?
"היינו אתו כל השבת והוא שלא ידע את מצבו האמתי, ממש נפרד מאתנו, במילים שונות".
כמה מילים לזכרו:
"אני אעשה הכול על מנת להנציח את אלי. לשמור את כל האנשים שאהבו אותו קרוב. אלי היה איש מדהים, אין אדם שלא אהב אותו. הוא האיר פנים לכל אדם והיה טיפוס אופטימי".
האם יש משפט מיוחד שאלי ז"ל אמר לך שילווה אותך כל החיים?
"הוא תמיד היה אומר לי: "חיי בלעדיכם (בלעדיי ובלעדיי הילדים) – אינם חיים".
מלי בוחבוט קורן – אחותו של אלי ז"ל :
"אני כל הזמן נדנדתי לאלי לגביי הצורך שלו לעבור השתלה. אלי סמך על הרופאים בארץ וממש פיתח בהם תלות. אנחנו בני המשפחה מאוד רצינו שהוא יעבור השתלה בהודו, ששם זה לא יקר. זה עולה שם כמאה ושבעים אלף שקל. הוא התמקד בטיפול בארץ. אחד הדברים שאני מצטערת עליהם הוא שבחודש אפריל, כשאמי נפטרה, הייתי שקועה באבל ושכחתי מהקיום של העולם. באותו זמן לא נדנדתי לאלי לגביי ההשתלה. לא הפעלתי לחצים והפכתי לאפתית בגלל האבל.
אלי עם שתי אחיותיו
באשפוז הקטלני שלו עקב הזיהום סביב הלב, הוא החל לדבר איתי על ההשתלה. הוא אמר לי שכעת הוא מוכן לזה. אני שלצערי ידעתי את מצבו האמתי, החלטתי לשחק אתו את משחק התקווה. בניתי אתו בניינים וארמונות. דברנו על כך שנעשה לכבודו מסיבת הודיה אצלי בבית. ושנעבור את ההשתלה. הייתי חייבת לעשות את זה ולא לומר לו את האמת. לא רציתי שהוא ידע שהוא הולך למות".
מי מבני המשפחה ידע על מצבו החמור כל כך?
"אני ואחותי מירב. היינו היחידות שידענו. דברתי עם הרופא הבכיר שטיפל באלי ואמרתי לו שאני מתכוונת לשקר לאלי שהוא הולך להחלים. בהתחלה הרופא סיפר לאלי את המצב האמתי ואלי פשוט השתגע. אדם שיודע שיש לו פצצה מתקתקת בתוך הגוף, לא יכול לחיות בלי תקווה. הפחד לבד יכול להרוג אותו. ביקשתי מהרופאים שלא יספרו לאלי את האמת ושישתפו אתנו פעולה. הרופאים מילאו את הבקשה שלנו באופן יוצא מהכלל ואנו מעריכים זאת מאוד. מרוב שרציתי להעניק לאלי תקווה, התחלתי להאמין בזה בעצמי וכשראיתי התאוששות מסוימת במצבו, קיוויתי באמת שהוא יחלים. ביום שישי שעבר בישלתי עבורו ארוחת מלכים, עם מאכלים שאהב. הצלחתי להוריד לאלי את החששות והפחדים וזה היה חשוב לי. הרופא הבכיר ניסה כל הזמן להחזיר אותי למציאות ואמר לי שלא אלך עם אלי לבד, על מנת שהוא לא יעצום את עיניו. החשש הגדול של הרופאים היה שהוא הולך בכל רגע נתון, לעצום את עיניו מולנו. אלי עצם את עיניו כשהיה לבד".
עשית כל מה שיכולת למענו
"אני חושבת שתמיד אתה אומר לעצמך שזה לא מספיק. גם אצל אמי אמרו לי שעשיתי הכול למענה ותמיד תהיה לי מחשבה שזה לא היה מספיק. אני חושבת שאם אלי היה משתף פעולה, היינו היום אחרי השתלת לב. הוא סמך על הרופאים בארץ, למרות שאמרתי לו תמיד שמצב ההשתלות בארץ הוא נורא נמוך".
כמה מילים לזכרו:
"הייתה לנו ילדות צמודה. הוא חיי ממש את החיים שלי. תמיד חזרתי ואמרתי שהוא היה אומר עלינו בהומור שאנחנו "קסרולה ואח שלה" (אח ואחות קשישים מוותיקי העיר שתמיד טיילו יחד), ורק שחסרה לנו מטריה. עברתי אתו את החיים שלי. עזרתי לו. דאגתי שיעמוד על הרגלים. הייתי דמות מאוד חשובה בחייו. כשהוא עבר החייאה לפני כחצי שנה, הוא התעורר וקרא בשמי. הייתי עבורו כמו אמא. אני אזכור תמיד את ההומור שלו. את הבדיחות שלו. כשראינו אותו בבית החולים עטוף בסדין, הייתי בטוחה שזאת עוד אחת מהבדיחות שלו. שהוא כיסה את ראשו בסדין. כל מי שהכיר את אלי והגיע לנחם בימי השבעה, סיפר על חוש ההומור המפותח שהיה לאלי. גם במצבים הכי קשים שלו הוא שמר על חוש ההומור. כולם אהבו אותו. גם הצוות הרפואי שטיפל באלי, כאב מאוד את לכתו והגיע אף הוא לביתנו לנחם".
אלי עם בארוחה עם משפחתו
יהי זכרו של אלי בוחבוט ז"ל ברוך, ושבני משפחתו לא ידעו עוד צער.
