ישראל פרץ, בנה:

"אמא שלי הייתה יתומה, והיא ואחיה גדלו אצל הסבתא והסבא שלהם. היא זכתה להקים משפחה גדולה וענפה, בה התפארה וזה היה מרכז כל חייה.

אין מילים וקשה לי מאד לתאר אותה כי הכאב על האובדן גדול מאד.

הוריי הגיעו לבית שמש והשתכנו ברח' המעפילים. ושם למעשה אני נולדתי בשנת 62, ואחריי נוספו למשפחה עוד 5 אחים ואחיות, סה"כ אנחנו 11. הוריי לא הגיעו עם ההון, ועלו לארץ מתוך ציונות, כאשר הם השאירו במרוקו חנות מכולת משגשגת. בתחילה היה קושי גדול להתפרנס ואבי החל לעבוד בבנייה. ועבד בחברת הבנייה שבנתה את השיכונים ברחוב קרן היסוד. אמא שלי, אחרי הלידה שלי, החלה לעבוד בחקלאות במושב שדות מיכה. כשלא היה מקום על ההסעה הייתה עושה את דרכה ברגל מבית שמש לשדות מיכה, ולעיתים אף את הדרך בחזרה. היא עשתה זאת גם בהיותה בהריונות עם אחיי. בשנים היותר מאוחרות, היא התחילה לעבוד במשק בית בת"א. היא הייתה מתעוררת בארבע בבוקר כדי להכין את האוכל לאבי, כדי שיהיה לו לכל היום כשכבר עבד במחצבה. היא הייתה נוסעת באוטובוס לת"א, שם הייתה עובדת במשק בית בשניים ושלושה בתים ביום, רק בכדי שלא יחסר לנו כלום בבית. כשהייתה חוזרת מהעבודה הייתה צריכה לעבוד גם בבית. ללכת לאספות הורים בבית ספר, לכבס, לעשות קניות ולבשל ליום המחרת. בכל ערב הייתה עומדת ומכינה לכולנו אוכל לבית הספר, גם אם השעה כבר הייתה מאוחרת בלילה. במשך הרבה שנים הייתה עולה על מיטתה רק בשעות המאוחרות של הלילה אחרי יום עבודה מפרך. למרות כל זאת היא הייתה אישה של חסד, כבוד ונתינה עצומה גם לסביבתה.

כשהאח שלה עלה לארץ בשנת 1973 לפני מלחמת יום הכיפורים לא הייתה שמחה ממנה, מאחר והוא היה כל משפחתה. הוא היה צורף של תכשיטי זהב במקצועו. אחיה בחר להתגורר באשדוד, והוא פתח שם חנות תכשיטים. באחד מן הימים נכנסו שודדים ורצחו אותו, שנת תש"מ, 1979. מות אחיה היה המשבר כי גדול בחייה. כי זה כל מה שהיה לה פרט לנו. היא העריצה אותו במסירות נפש יוצאת דופן. לכן, היא אמרה שהיא פה בחיים רק בשביל הילדים שלה. כשהיא הפסיקה לעבוד בגיל 60 לערך דאגה בעיקר לנו. לפני 7 שנים, נפטר אבי ז"ל.

חשוב לציין שלפני כ-40 שנה עברו הוריי לדירה חדשה ברחוב הגפן, ולאחר שאבי נפטר שכרה אמי דירה בסמוך לבית אחותי בסמטת המנוח. זאת על מנת שלמרות שהייתה לה מטפלת צמודה, הייתה עין של אחד מאיתנו באופן קבוע. אני הגעתי אליה פעמיים בשבוע, בעיקר בימי רביעי ושישי, והגעתי גם כמעט בכל שבת. כך נהגו גם אחיי, ונכדיה. לא היה יום שלא הגיעו כמה מאיתנו לבקר אותה.

השיר של המשפחה שלנו הוא השיר של זהבה בן, אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא.

אמי הביאה לעולם 11 ילדים, ובמותה הותירה אחריה משפחה ענפה וגדולה ובעיקר מאוחדת ומלוכדת, עם 46 נכדים ו41 נינים כשאתמול (יום שלישי) נולד הנין ה-42 שלה".

הערב תתקיים סעודה במלאת שבעה למותה, התפילה תחל בשעה 18:30, בבית של ביתה בסמטת המנוח בעיר.

ניצה פרץ, כלתה

"חמותי הייתה אישה מדהימה עם נתינה ענקית ואין סופית . המשפחה הייתה מרכז חייה, אישה מיוחדת מאד שגיבשה ודאגה לכולנו".

שרון פרץ, הנכד

"סבתא לב זהב!  

לב זהב שתמיד אהב עכשיו אינו נמצא עזב, לב זהב עזב לעד והשאיר אותנו לבד. לב זהב שתמיד דאג ושמר, עזב אותנו הלך, ולא חזר.

סבתא, השבתות הימים והחגים יהיו קשים בלעדייך, את דמות בלתי נשכחת בעבורנו, דמות להערצה שנזכור כל חיינו, סבתא עם נתינה ללא סוף, סבתא שלא משנה מתי תבוא אליה תמיד תשמח ותכבד אותך במאכלים המופלאים שלה.

סבתא רחל, תראי קשה כאן בלעדייך, כולם פה מתגעגעים אלייך. מתגעגעים אלייך סבתא יקרה, מתגעגעים כל כך לסבתא רחל האהובה.    

אוהב אותך המון הנכד שלך, שרון".

ישראל פרץ, בנה של רחל ז"ל הוא פעיל של הליכוד הרבה מאד שנים וחבר מרכז הליכוד, ואחיו יאיר היה ח"כ מטעם ש"ס. רבים מחברי הכנסת והשרים מגיעים מידי יום לנחם אותו ואת משפחתו.