רמת השרון מאוד קסמה לדני כעיר אובייקט להשגת צרכיו, ופעמיים בשבוע היה מגיע לפרוץ דירות במרכז המושבה. קיבלנו תיאור של דני מכמה התפרצויות שמהן ברח, כל הסיירים פקחו עיניים, בכל משמרת ירדנו גם לפעילות רגלית סמויה. באזורים שדני נהג לפרוץ פעמיים אפילו הבחנו בו, התפתח מרדף רגלי ודני הצליח לחמוק. אבל! איש כמו דני לא נרתע הוא זקוק למנה היומית והוא יעשה הכל להשיגה.

אחר הצהרים אחד בסוף 1983, חורף החשיכה כבר ירדה בשעה 17:00, הכל היה חשוך. רחוב רד"ק רמת השרון, זה רחוב פנימי, שפרט לכניסת רכבים בציר הראשי מאוסישקין המרכזי, יש גם שבילים וסמטאות להולכי רגל.

בשעה 18:00 אני ושותפי קיבלנו הודעה על ניסיון התפרצות לדירה בקומה ראשונה באחד הבניינים ברד"ק. קיבלנו תיאור הגענו לקרבת מקום ונכנסנו רגלית לרחוב ותפסנו נקודות תצפית משני צדיי הרחוב והמתנו. לשמחתנו לא נכנסו אירועים נוספים כך שיכולנו להישאר במקום זמן רב. האמת, ברמת השרון באותה תקופה היו יותר אירועים יזומים שלנו מקבלת הודעות על אירועים מאזרחים. באותה תקופה החלפנו אנחנו הצעירים, את השוטרים הוותיקים שהיו במקום לפנינו, והחוסר אמון של האזרחים שהמשטרה שווה משהו היה בולט, ולקח לנו זמן להשיב את אמון הציבור.

בסביבות השעה 21:00 ,לאחר שהחלפנו מספר עמדות תצפית ברחוב, קיבלנו אירוע נוסף ורצנו לבניין. שותפי איתן שהיה ותיק ממני בשנה וראש הקבוצה עלה לקומה הראשונה, אני התמקמתי מתחת לבניין עפ"י הוראותיו כשלפתע שמעתי צרחה מקומה ראשונה מכיוון מרפסת השירות, רצתי אל מתחת למרפסת וקיבלתי במתנה את דני ישר לידיי עוד לפני שרגליו נגעו בקרקע, כבר חטף את המכה ושנינו נפלנו לארצה. היה מאבק של כמה שניות עד שאיתן הגיע ויחד כבלנו את הפורץ (שאח"כ הודה בעשרות התפרצויות ). תוך כדי כבילתו הפורץ צועק לעברנו ""חחחח יא בני זונות לא תפסתם אותי בתוך הדירה אין לכם כלום עלי"...

איתן ואני התפוצצנו מצחוק ואני עניתי לו: " יש דבר אחד שיהיה לך קשה להסביר לשופט", דני הביט לעברי בתמימות ושאל: " כן? מה?", השבתי לו בחיוך רחב: "תצטרך להסביר לשופט מה עשית באוויר ...".

שבת שלום