מחכה לנו, שנילחם עליה אדמה זו לא שלנו אם אנחנו לא נלחמים עליה בשיניים * היא דורשת מסירות נפש, ואם לא, היא ממאיסה את עצמה עלינו ופולטת אותנו ממנה בגועל
להחזיר את השליטה: לידיים וללב לא צריך לעצור את זינוקי הטכנולוגיה, לרדת מהעגלה ולחזור שפופים למערות, בוודאי שלא. אבל את המושכות חייבים לקחת בחזרה לידיים, לרסן ולכוון אותן שלא יגררו אותנו חס ושלום למלחמת עולם
לחיות את מילות השכול המידה שבה אותם הורים שכולים מבטלים את עצמם מעידה על גדלותם * הם מתבטלים בכך שהם לא מאשימים אף אחד ומרגישים שהכול בא מלמעלה
נר של תקווה ברגע האחרון, בשנייה האחת שנותרה לפני שהחדר מחשיך לגמרי, האדם יתפוס בנר הקשר בינו לבוראו והם ימשיכו את הדרך ביחד
מחנה קדוש מלחמה זו צריכה לחדש בנו רצונות עתיקים רדומים ולעורר געגועים גדולים להתקרב זה לזה כדי לקרב אלינו את הכוח העליון
לדעת איך להתאחד התאגדות מתוך פחד או חוסר ברירה, לעולם מכתיבה לנו את התנאים ולא מסוגלת להפוך אותנו לשולטים במצב
לבקש במילים שלנו בקשה מודעת לשינוי הגישה לא יכולה להיות סתם צעקה ולא קריאה מטקסט מוכתב * כל אחד צריך למצוא אותה ולבטא אותה במילים משלו
גנבים וגזלנים הרוחניות של החברה נשקלת במידת החיבור בין חבריה * מי שגונב ממנה את החיבור, גוזל ישירות מבעל הבית * במציאות, הפושעים הגדולים לא יושבים בבתי הכלא
"עם ישראל חי" עם ישראל חי בזמן שמכוון למטרה הרוחנית ומקבל ממנה הארה * לכן, לא רק שיכולים אנו להמשיך את החיבור שהרגשנו לפתע, אלא אנחנו חייבים
למה העולם אובססיבי כלפינו? מדוע מתייחס העולם למדינה בגודל סיכה כאילו היא הולכת ותופסת את רוב שטחו של כדור הארץ בזמן שלשאר לא נשאר אוויר?
