מאת: אושרת אוחנה ואיילת דניאלי
בלילה שבין חמישי לשישי, נפל אל מותו אמיר קינן ז"ל והותיר את כולם שבורים וכואבים. את מה שקרה שם, שום אדם לא יוכל לנתח ולהגיע לתשובות. המקרה הזה נשאר בין אמיר לבין היושב במרומים. כשפנינו לחבריו ולמשפחתו, הופתענו מכמות האנשים שרצו לכתוב לו. אמיר היה אדם שהיה קשור מאוד למשפחתו, מאוד אהוב וחברותי, איש של חסד הציגו אותו לא מעט. רק בן 30 היה במותו, צעיר כשעתידו עוד לנגד עיניו. החל לימודים במכינה ב"רופין", בדרך ללמוד הנדסאי בניין. כדי להגשים את חלומו זה, עבר למספר חודשים לפרדס חנה לצורך הלימודים ושב חזרה לבית שמש. אחד האנשים אליו אמיר היה קרוב במיוחד היה ירון ועקנין, אשר רבים הגדירו אותו כמי שהיה לאמיר כמו אב, לאחר שבילדותו איבד את אביו. הוא ביקש בצניעותו לומר רק עד כמה השבר גדול וכי אמיר היה כבן עבורו. אמיר היה מבריק במילותיו וחברותי ברמה כזו שאפילו משפחתו הופתעה מכמות המנחמים והחברים שהגיעו לחזק ולהתחזק בביתם בימים אלו של השבעה.
עם ירון ועקנין, שהיה לאמיר כדמות של אב
רצינו לכבד את כל אלו שהביעו רצונם להשתתף, אך כתבה יכולה להכיל כמות מילים מסוימת ובהסכמת כולם, אלו הם האנשים שנכנסו לכתבה.
שולה, אמו של אמיר:
"ילד שלי יקר, אני מנסה לכתוב והדמעות אינן מפסיקות לזלוג מהיכן ניתן להתחיל לשבח. את דמותך הנערצת ביום בו מסרת את נשמתך לבורא עולם משהו מימני נלקח יחד איתך יש לי כל כך המון מילים לומר לך שלא. הספקתי לומר. איך ממשיכים מכאן הלאה בלי חלק מהלב אמיר ילדי האהוב שלי תנוח על משכבך בשלום אבידה קשה לכולם אוהבת וכאובה, אמא".
היה קשור מאוד למשפחתו. אמיר, עם אמו שולה.
איילת כהן, אחותו:
אמיר אחי האהוב, לב ענק שתמיד אהב לב זהב שתמיד דאג.... ופתאום עזב...לרגע אחד מתפללת לחבק אותך ולומר לך כמה אני גאה בך! ככה פתאום, בלי שום סימן עזבת והותרת חלל ריק חלל גדול עם המון סימני שאלה. השארת אותנו כואבים והמומים. לא ניתן לתפיסה... שקועה בכאב שלא מרפא רק מתעצם מרגע לרגע... האבדה שנלקחה בטרם עת. בלי שום התראה מוקדמת בלי שום מילת פרידה בלי זמן לעקל ולקלוט את אובדנך... מה שנותר ממך זה רק זיכרון מתוק. דמות מיוחדת נערצת ואהובה על כולם. הלוואי ויכולנו לסגור את הדלת ולא לשמוע את הבשורה המרה. תנוח על משכבך בשלום אח, דוד וגיס יקר. ת.נ.צ.ב.ה".
עם איילת אחותו. היה קשור מאוד למשפחתו
רויטל ויוסי בן חמו, אחותו וגיסו:
אח, גיס ודוד אהוב ויקר, אין מילים שיכולות לתאר נשמה כזאת טובה שבאה לעולם רק ל-30 שנה וארבעה חודשים של נתינה אין סופית ואהבה ענקית ללא גבולות לכל אדם שהכרת. הייתה לנו הזכות להיות חלק בלתי נפרד מחייך... האיש והאגדות, ליצן החצר, הדוד החזק והגיבור, האח המסור, הבן המושלם, הגיס שיחסר והאהוב על כולם - כואבים ולא מעקלים את גודל האובדן. קשה ועצוב. ת. נ.צ.ב.ה אמיר יקר שלנו. אוהבים תמיד, יוסי, רויטל, אריאל ואודל בן חמו".
אמיר קינן (משמאל) עם מורן וקנין, בת דודתו. "עברנו ילדות מדהימה יחד"
מורן וקנין, בת הדוד: "בתקופת ילדותנו גדלנו יחד וגרנו באותו הבית תקופה, המשפחה שלי ושלו. אנחנו בני אותו הגיל. האבות שלנו אחים, שניהם אינם בחיים עוד. עברנו ילדות מדהימה יחד שנחרטת בזיכרון לעד. אמיר היה גבר אמיתי עם לב של מרגרינה. נותרנו המומים. לעולם לא חשבנו שנחווה עוד צער, היינו בטוחים שחווינו מספיק... בחור מצחיק, חקיין אמיתי, אוהב אדם ומפרגן לכולם... אין מילים שיוכלו לנחם. רק כאב אחד גדול. אני מקווה שה' ישלח כוחות לאימו לאחיותיו ולאחיו הקטן, אנחנו נעמוד לצידם תמיד! בן דוד יקר...תנוח בגן עדן לצד אביך, לצד אבא שלי, דודה שרה, סבא וסבתא... אוהבת מאוד ומתגעגעת".
עומרי בן משה, בן הדוד: "היה הבחור ממש טוב, תמיד חייכן, אהוב על כולם. בשבעה של אבא שלי הוא ממש עזר, אף אחד לא מאמין שזה קרה לו. כולם חושבים שזה לא מתאים לו. היה בחור ממש טוב, אהבו אותו. המשפחה, החברים, כולם".
טובה ווקנין: "הוא היה בן אחי המנוח סימון קינן ווקנין. אבא שלו היה איש משטרת ישראל ונפל במילוי תפקידו. אמיר היה קשור מאוד לאבא שלו שהלך בטרם עת בגיל 41. אמיר היה אדם שקט, צנוע, ועניו. אדם שהיה כיף להיות בחברתו, אדם ששימח את כל הסביבה, היה מלח הארץ, אדם ראוי להערצה. אהב כל כך את אמא שלו. אמר לה: "אם אתחתן זה יהיה בתנאי שאגור איתך". הוא העריץ את אמא שלו שגידלה אותו לבד מגיל 13 אחרי הבר מצווה שלו. אביו (אחי) סימון נפטר יומיים לפני שהוא נפטר. הוא אמר לי שהוא ישמור עליי, הוא חיבק את כולנו כאילו הרגיש שהוא לא נשאר. בטבעו הוא היה ביישן ולא התקרב לכל אחד בחיבוק, אך בימים האחרונים הוא חיבק בעוצמות את כולם. אמיר היה מספר בדיחות, צוחק, וגם כשהודיעו לי שהוא אינו בן החיים חשבתי שזה עוד בדיחה שלו. הוא היה המשך של אחי סימון: הן ביופיו והן בטבע שלו. אישיות נערצת על כולם. יהי זכרו ברוך..."
"אדם שקט, צנוע ועניו ששימח את כל הסביבה". טובה ואמיר
ציונית סחראי, חברת ילדות: "אמיר... קציצי שלי קשה לי לדבר עליו בלשון עבר אנחנו עדיין לא קולטים את זה שהוא כבר איננו. אמיר היה בנאדם זהב, מה שנקרא 'אהוב על כולם'. תמיד מוקף בחברים, לא הזיק לאף אחד. הייתה לו נתינה ענקית לזולת. כולם רצו להיות בסביבתו כל הזמן. אמיר במהות שלו היה שובב, ליצן, פרפר, אהב את החופש. פחות התחבר למסגרות ולמרות זאת בגיל 29 הוא הבין מה טוב ומה לא, ובעקבות זה הוא נרשם ללימודים למרות שאנשים לא האמינו בו, הוא האמין בעצמו! אמיר היה בחור מאוד חכם אף על פי שהוא לא הראה זאת כלפי חוץ כי מכל דבר הוא עשה צחוק. החברות שלי ושל אמיר הייתה נדירה, טובה. לא איבדתי עוד ידיד, אלא איבדתי חבר כמו אח! החברות שלנו הייתה כל כך חזקה. זה התבטא בשיחות נפש שעות על גבי שעות, על התייעצויות כל מה שהיה לו ולי בלב, היינו משתפים אחד את השנייה, ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו ושהוא יתן לי את העצה הכי אמיתית והכי כנה. אמיר תמיד גונן עליי במידה ונאמר אפילו בהומור משהו עליי. הוא תמיד יצא להגנתי ודאג ממש כמו אח גדול שאף אחד לא יעז לדבר עליי. הוא היה טוטאלי כלפי הכל, אין אצלו באמצע. כשהוא אוהב בנאדם הוא נתן לו את הכל, בלי חשבון, בלי לחשוב על עצמו קודם. אמיר היה עבורי חלק גדול מהחיים, עברתי איתו המון חוויות אני אתגעגע אליו כל כך. כולנו נתגעגע אליו. יישאר בליבנו לעד".
"איבדתי חבר כמו אח". ציונית סחראי ואמיר