מאת: איילת דניאלי
שרה לבקוביץ', תושבת גבעת שרת, היא אם לעשרה ילדים. כמעט כל ילדיה החלו את הלימודים במסגרות בזמנם וכסדרם. כמעט... בתה חיה בת השש הייתה אמורה לעלות השנה לכיתה א', אך כמעט חודשיים עברו מפתיחת שנת הלימודים וחיה, שבמהלך הקיץ קנתה בהתרגשות ציוד לבית הספר ודמיינה את עולמה החדש כתלמידה בכיתה א', יושבת עדיין בבית ברגשי אכזבה גדולים.
איך אפשר להסביר לילדה שאגף חינוך שלם בעירייה אינו מתפקד כנדרש? ואם זה לא מספיק, איך מסבירים לילדה שבגלל היותה בת למשפה חב"דניקית, היא אינה יכולה ללמוד בבית הספר החרדי היחיד בעיר שפתח כיתה מקדמת? סיפורה של ילדה שכישלון מערכתי בעירייה טלטל אותה ואת הוריה ללא מוצא, ולעת עתה שום פתרון לא נראה באופק.
"אנחנו חסידי חב"ד", פותחת שרה. "הבת שלי אמורה לעלות לכיתה א' מקדמת. בשנה שעברה עשינו את כל התהליך: אבחונים, מסמכים, הכל היה בסדר. עשינו ועדת השמה בזמן וכמובן שאישרו לה שיבוץ בכיתה מקדמת, קיבלתי על זה הודעה באזור אפריל. מה שקורה זה שבדרך כלל נותנים לך את ההודעה על שם הכיתה ובית הספר שיקבל את הילדה רק לקראת הקיץ".
"כל כך הרבה זמן עד שנפתחה כיתה כזו, כשהילדה עם מפח נפש. ולבסוף, כשזה קורה, היא לא מתקבלת" (צילום: אילוסטרציה)
אבל הקיץ עבר, והוריה של חיה לא קיבלו שום הודעה על שיבוץ כלשהו. שרה הייתה בקשר עם שאר האימהות, שסיפרו שגם בנותיהן לא קיבלו שיבוץ. באותו הזמן נפטר אביה של שרה, ובנוסף הייתה לקראת לידה, כך שלא היה לה את הזמן והכוחות הדרושים לברר מדוע מתעכב עניין השיבוץ של בתה, וסמכה על כך שהשיבוץ יגיע. "אבל בינתיים השיבוץ לא הגיע. משהו בתוכי אמר לי שיש בעיה. הגעתי למחלקת החינוך ברחוב הגפן ושם הודיעו לי שאין כתה! שום בית ספר חרדי לא מוכן לפתוח כיתה כזו. מדובר ב- 11 בנות שנשארו ללא כיתה!"
שרה מספרת שבאותו הרגע החלה מבחינתה תקופה של "קרב": "תקופה מאוד מבולבלת. אני חשבתי שאם אין כיתה מקדמת - לפחות הילדה תלך לכיתה רגילה. אבל הסבירו לי שברגע שהילד בכיתה מקדמת - הסטאטוס שלו זה 'חינוך מיוחד'. אם רוצים שהילד יעבור לכיתה רגילה- צריך לחתום על כך שאת מוותרת על הכיתה המקדמת, אבל מביני דבר הזהירו אותי לא לעשות כך, כיוון שאז לא תהיה לי דרך חזרה, והבת שלי זקוקה לכיתה מקדמת".
ורחל אומרת: "תשמעי שרה, יש לי
חדשות טובות וחדשות רעות.
החדשות הטובות: נפתחה כיתה
ב'משכנות דעת'. החדשות הרעות: הם לא
מוכנים לקבל את הבת שלך".
ה-1 בספטמבר הגיע, ובתה של חיה לא החלה את דרכה בשום בית ספר. "בשמונה בבוקר הגעתי איתה למחלקת החינוך בעירייה יחד עם בעלי. הגעתי לקב"ס ואמרתי לו 'תסתכל על הילדה שלי, היא לא משובצת. אין לה איפה להיות. איך זה יכול להיות שלילדה בת שש וחצי אין כיתה?', והוא ענה: 'כן, אנחנו יודעים, תהיו סבלניים'".
בינתיים ילדה שרה, ובעלה, בלית ברירה לקח את בתו יחד איתו לעבודה. "הוא עובד באולם שמחות מקומי, כך שהילדה הייתה מוקפת בערבים ובאנשי עבודה, ממש לא נחמד. אחר כך הגיעו לחגים- וכלום לא נפתח! כתבתי לשר החינוך, למאיר שמעוני מנהל המחוז, לעירייה עצמה".
"אם אתה יודע שלא תהיה לך כיתה - למה אתה עושה ועדת השמה?" ישעיהו ארנרייך
גורמים במשרד החינוך אכן חזרו טלפונית לשרה: "הם זעמו מאוד ושאלו 'איך זה יכול להיות שיש תקן ועיריית בית שמש לא פותחת כיתה?' ובינתיים, כל אחד בזעם וכעס, אבל אף אחד לא עוזר לך. בינתיים, ההורים האחרים כנראה עשו התאחדות והגיעו למשה אבוטבול ולארנרייך ולחצו עליהם".
הלחץ אכן עזר ועיריית בית שמש, לאחר התכתשויות רבות, לחצו על בית הספר "משכנות דעת" וחייבו אותם לפתוח כיתה א' מקדמת. בית הספר עמד בסירובו, ותקופת החגים עברה מבלי שלבנות תהיה מסגרת.
"והנה לפני שבוע אני מקבלת צלצול מרחל שילון, מנהלת מדור חינוך מיוחד בעירייה". מספרת שרה. "היא יושבת בוועדות ההשמה ומאוד מבינה את התפקיד שלה ובאיזו מערכת היא עובדת. ורחל אומרת לי: 'תשמעי שרה, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. הטובות: נפתחה כיתה ב'משכנות דעת'. החדשות הרעות: הם לא מוכנים לקבל את הבת שלך". שאלתי 'למה?' והיא ענתה לי: 'כי אתם חב"דניקים, ושם זה חרדים ליטאים'".
"כששמעתי את זה פשוט לא ידעתי מה להגיד... פרסמתי את הסיפור בקהילה שלנו והאנשים פשוט צחקו. זה מזכיר סיפורים מתקופת הבעל שם טוב, שאז היו לחימות בין 'חסידיים' ל'ליטאים'. ורחל שילון ממשיכה ואומרת לי: 'אני יכולה ללחוץ עליהם לקבל אותה, הם חייבים. אבל אני יודעת מראש שימררו לה את החיים שם, ולא יקדמו אותה', כך אומרת לי רחל שילון בעצמה, מנהלת מדור חינוך מיוחד!"
"ימררו לבת שלך את החיים". בית ספר "משכנות דעת" ברמה
לאחר הדברים ששמעה שרה היא החליטה שלא תשלח לשם את בתה. "הבנתי שהם יכולים להרוס לי את הילדה לחלוטין. אמרתי לה אוקיי, אין לי רצון לשלוח אותה".
בינתיים הציעה שרה להורי הילדות האחרות בגן לארגן קבוצה ולפתוח כיתה מקדמת בבית ספר חב"ד. אבל גם שם התגובות היו מפתיעות: "האימהות סיפרו לי שאם יכניסו את בנותיהן לכיתה א' בבית ספר חב"ד – ילדיהם הגדולים שלהם ייזרקו מהישיבות החרדיות בהן הם לומדים".
"חב"ד זה כאילו 'סוג ב'' אצלם", אומרת שרה, "לצערי, ככה זה בעולם החרדי ליטאי".
"אני יכולה ללחוץ עליהם לקבל אותה,
הם חייבים. אבל אני יודעת
מראש שימררו לה את החיים שם,
ולא יקדמו אותה"
"הבנתי שאין אפשרות לפתוח כיתה מקדמת בחב"ד. בינתיים אנחנו חודש וחצי עם הילדה בבית. הילדה גם ככה עם קשיים לימודיים, ועכשיו היא שוב מפספסת קידום לימודי. בנוסף לזה, יש את הקושי הרגשי שלה: היא פתאום כזו חריגה ושונה. בקיץ היא הלכה עם הסבתא לקנות ילקוט, היא חיכתה וציפתה לזה, לכיתה א', ובסוף הגיעה הפגיעה הישירה הזו. וכל זה בנוסף לעניין הלידה שלי והמנוחה שאני חייבת, ולכן לא יכולה לתת לה את המאה אחוז. אז אני משתדלת לצאת איתה המון, עובדת איתה על דפי עבודה, תוכנות עבודה של הוראה מתקנת במחשב, אבל ברור שחסר לה סדר יום, חסרה לה חברה. עד שהאחיות שלה חוזרות מבית הספר היא פה לבד עד 16:00 איתי. אז היא לא מתקדמת, וגם המצב הרגשי שלה לא פשוט. דיברנו איתה והסברנו לה, אמרנו לה שאנחנו עובדים קשה על זה שתיפתח כיתה".
בהמשך הציעה רחל שילון להכניס את חיה לבית הספר "אורות בנות". שרה שמחה, ולדבריה מדובר בבית ספר ברמה גבוהה, שמנוהל בידי אשת חינוך למופת. אבל אז התברר שארבע הבנות שנותרו, (שלא ברור מדוע גם הן לא התקבלו ל'משכנות דעת') אינן מספיקות בדי לפתוח תקן כיתתי.
"עכשיו, יש את חוק דורנר", ממשיכה שרה. "כאשר אין כיתה מקדמת וישנו ילד שזקוק לה- הילד יכול להשתלב בכיתה רגילה עם סייעת צמודה. אז נלחמתי על זה. דיברתי עם אורי בן חמו שאחראי על החינוך היסודי והוא לחץ על בית ספר חב"ד שיקבלו את הילדה שלי עם שעה וחצי 'שילוב' (הוראה מתוקנת) בשבוע. זו ממש בדיחה! הילדה שלי זקוקה לחמש וחצי שעות שילוב ביום לפחות!"
"יש פאשלות על גבי פאשלות
בכל המערכת כאן.
אם אני לא הייתי מתערבת ושואלת -
הילדה יכלה להישאר פה כל השנה"
"יש פאשלות על גבי פאשלות בכל המערכת כאן", אומרת שרה, "אם אני לא הייתי מתערבת ושואלת- הילדה יכלה להישאר פה כל השנה. אף אחד לא היה בא ובודק. דיברתי עם הקב"סית טובה דוד בעירייה. אמרתי לה: יש חוק! אם אין לילדה כיתה את חייבת לשלוח לי חונכת! היא ענתה 'כן כן, תכף נשלח'. תכף מה? מתיי? אז אם הכוונה להכניס אותה ב-2016 אז תחזירו לי אותה לגן חובה! ובשנה הבאה תתחיל כיתה א'! אבל הימים עוברים- ושום דבר! אף אחד לא עונה לך!"
שרה מפנה אצבע מאשימה בראש ובראשונה כלפיי ישעיהו ארנרייך, ממונה אגף החינוך בעירייה. בכדי להתקבל לוועדת השמה עוברים ההורים תהליך מפרך, שכולל הוצאת מסמכים, תשלום של אלפי שקלים ללא החזר לקיום אבחונים לילד ולעיתים "מלחמה" עם קופות החולים. "אז אם אתה בעירייה יודע שלא תהיה לך כיתה בשום מקום בעיר שלך- אז אל תעשה וועדות השמה!" טוענת שרה. "אתם תצטרכו לקחת את הילד אחר הצהריים על חשבונכם לקלינאית תקשורת, פיזיותרפיה, טיפול רגשי או כל דבר שהילד יצטרך! עיריית בית שמש מקבלת הכל בכדי לפתוח כיתות כאלה, למה זה לא קורה?"
בנוסף, טוענת שרה כי אשמה נוספת מוטלת על כתפיי בית הספר "משכנות דעת": "הם כפויי טובה! הם קיבלו את המבנה, הם צריכים להגיד תודה רבה לעירייה בלי שום תנאים! ההתנהגות שלהם היא גועל-נפש. אני במקום העירייה הייתי דוחקת אותם לאחר התנהגות כזו".
שרה מסיימת במסר לעירייה: "אני חושבת שבמקרה של הילדה שלי הם צריכים לתת לנו פיצוי. יש פה כישלון אמיתי. כל הזמן שלקח להם לפתוח כיתה כזו, כשהילדה בבית ועם מפח נפש. ולבסוף, כשזה קורה, הבת שלי לא מתקבלת, ואם זה לא מספיק, גם לא מקבלת חונכת, לא התייחסות ולא כלום!"
לאור דבריה של שרה, הופנו שאלות למר ישעיהו ארנרייך, ממונה אגף חינוך בעירייה. תגובה מטעמו טרם התקבלה.
|
איפה הרשויות? במהלך הראיון עלה נושא בית ספר וגן חב"ד הממוקמים ברמה ב'. מסתבר שלהיות חב"דניק במיקום הזה דורש להתמודד עם דברים לא קלים: שרה מספרת שמול בית ספר חב"ד ישנו בית ספר כלל-חסידי שנקרא "קדושת לוי": "התלמידים שם זורקים אבנים על הבנות, מקללים אותן. העולם החרדי לא אוהב לספר את הדברים הרעים על עצמו בטענה של "לשון הרע". אבל זה לא בריא, ואני יכולה לומר לך שיש לי ילד שלומד בגן חב"ד ברמה ב'. מעל הגן יש ישיבות ליטאיות שהנערים שם היו זורקים פסולת על הילדים הרכים! אני בוועד ההורים שם. הלכתי לגן ואספתי בעצמי את הדברים מהחצר. הבאתי את זה לראש הישיבה שלהם, עם תלונה למשטרה. המשטרה יודעת ולא יודעת מה לעשות בעניין. גם על הילדים הם היו צוחקים. בחורים בני חמש עשרה מקללים ילדים בני שלוש! הגננות היו אומרות לי שכל הזמן הם היו זורקים את הפסולת לחצר הגן, והם היו צריכות לאסוף". נראה שמלבד העירייה, גם המשטרה מגלה חוסר אונים אל מול מעשיהם של קבוצות חרדיות מסויימות ברמה ב', אפילו כשמדובר בגן ילדים השוכן מתחת לישיבת בוגרים. |