מאת: ציון סולטן
אין דרך חזרה. השבוע הוא השבוע האחרון שבו פועל מרכז רקפת, המרכז שנתן סיכוי גדול להרבה מאוד ילדים לגדול ולפרוח. מיום ראשון, גם אם ידפקו על הדלת לא יהיה מי שיפתח אותה עוד. אולי עובדי ריכוז החומרים, המנקים, בעלי הבית שעדיין מתקשים להאמין שזה קורה להם אחרי 14 שנות עבודה מסורות.
בשנה החולפת התקיים מאבק עיקש למניעת סגירת המרכז, בסופו החליטו מנהלי עמותת לגדול ולפרוח על סגירת רקפת מפאת חוסר תקצוב של עיריית בית שמש. השבוע בחרו הצוות והעומדים בראשם- זיוה ודוד שפירא- להתמקד בעשייה המרובה של המרכז לאורך 14 שנים בהן טיפלו בילדים, במספר זה 15,000 ילדים מכל רחבי העיר. במרכז רקפת לא הבחינו מניין הגיע הילד, מה שחשוב להם היה זה שיגיעו. והמספר השני שהוצג בערב הזה היה כמות הטיפולים שבהם זכו הילדים ליד מחבקת, מלטפת, אוהבת בעיקר עצה חכמה מנחה מדריכה לבבית וכנה. 150,000 טיפולים! לאירוע הוזמנו עובדי מרכז רקפת לדורותיהם והגיעו מעל 20 עובדים מהעבר לתת כבוד אחרון למקום עבודה החשוב והצטרפו למעל 40 עובדים נוכחיים וחברי ועד מנהל.
זיוה שפירא, מנהלת מרכז רקפת מסכמת את הערב: "הצלחנו להדגיש את כל הטוב והעשייה המרובה שלנו ביחד עם העצב והתסכול על הסגירה. יש לנו כל כך הרבה במה להתגאות. המרכז הינו בין היחידות הגדולות בארץ ובטח יהווה מודל לחיקוי ליחידות אחרות. עזרנו לאלפי משפחות ונגענו בחייהם. הפעלנו תוכניות קהילתיות מרובות לכל המגזרים במשך השנים. למרות שאני לא יכולה להבין למה העירייה לא באה לעזור לנו ולמנוע את הסגירה...אמרתי לצוות שאי אפשר לקחת מאיתנו את העשייה שלנו. זה חלק מאיתנו ויישאר לתמיד".
באירוע, דיבר גם איש חיל שהיה בדרך כלל מאחורי הקלעים של פעילות העמותה. דוד שפירא, עו"ד במקצועו, אמר: "בפרשת השבוע אנחנו מצווים לעשות "הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'." העשייה שלנו במהלך השנים הייתה ישרה כי רק רצינו לעשות טוב בעיני ה' לטובת ילדי העיר. צר לי מאד שראש העיר לא היה שותף לחזון זה. ב"ה התברכנו בסוף הציווי לעשות ישר וטוב לבוא ולרשת "אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיך".ָ"
במהלך הערב דברו מנהלי המרכז, זיוה ודוד, וגם עובדים וותיקים, רומי ברודי, ורדית שפיגלמן ויושב ראש העמותה, צ'אק דוידסון. באירוע גם הוקרן סרט מרגש והופעלה פעילות דיגיטלית משעשעת על היסטורית המרכז.
לא ניתן היה להבחין בין העובדים הנוכחיים לאלו שעזבו מזמן בהתרגשות שלהם וההערכה למקום שנתן להם כל כך הרבה במשך השנים. נ, שעבדה במרכז רק לשנה ועזבה לפני יותר מ-6 שנים אמרה שהיא תמיד תיקח איתה את האווירה המיוחדת שהיה במרכז רקפת וגם רמת המקצועיות הגבוה. "מצאתי עבודה אחרת, אבל לא מצאתי תחליף".
ומי חסר? כן, מצער היה לראות שלא נכחה שום נציגות ציבורית מהדרגה המובילה בעיר. כנראה שלא נאה להם לראות את הפרידה והעצבות ששררה בערב. זה המקום להודות למשפ' שפירא על עולמה בבחינת "עולם חסד ייבנה".