אין תחושה קשה ומחנקת יותר עבור הורה מלראות את הילד שלו עובר התנכלות במקום שאמור להיות עבורו המקום הבטוח ביותר. כאשר מורה, איש צוות או הנהלת בית הספר מסמנים ילד, פוגעים בו, מזלזלים בו או מתנהגים אליו בתוקפנות – המצוקה של הילד היא עצומה. הוא חווה פגיעה אנושה בביטחון העצמי שלו, בדימוי העצמי, ולעיתים קרובות מפתח חרדות, כאבי בטן מדומים וסירוב מוחלט להגיע ללימודים.
מול המערכת הגדולה, הורים רבים חשים חסרי אונים, מבודדים ומבוהלים. אבל אתם לא לבד, ואסור לכם לשתוק. תפקידנו כהורים הוא להיות המגן הבלתי מתפשר של הילדים שלנו ולא לתת לאף אחד לעבור על הפגיעה הזו בשתיקה.
אם הילד שלכם עובר מסכת של התנכלות או יחס פוגעני מצד הצוות, אל תוותרו – הנה הדרכים להילחם על המוגנות שלו:
• תעדו כל פגיעה וכל אירוע: אל תסמכו על הבטחות בעל פה ואל תסתפקו בשיחות טלפון חולפות. תעדו בכתב כל תקרית: תאריכים, שעות, שמות המעורבים וציטוטים מדויקים. שלחו מיילים רשמיים לאחר כל אינטראקציה כדי שהכל יהיה רשום ושחור על גבי לבן. תיעוד הוא הכוח הראייתי הכי חזק שלכם.
• דרשו מעורבות מיידית של גורמי מקצוע: פנו ליועצ/ת בית הספר או להנהגת ההורים. הבהירו להם שהילד נמצא במצוקה רגשית עמוקה בעקבות התנהלות הצוות, וכי מחובתם להתערב מיד כדי להפסיק את הפגיעה ברווחתו הנפשית.
• אל תעצרו בתוך בית הספר: אם המנהל/ת או הצוות מגבים את ההתנכלות, מנסים להקטין את האירוע או מתעלמים מהכאב שלכם, עקפו אותם. פנו ישירות למפקח/ת בית הספר במשרד החינוך, לאגף החינוך ברשות המקומית, ושלחו תלונה דחופה לפניות הציבור של משרד החינוך. המערכת מחויבת לחקור התנהלות פוגענית של עובדיה.
ומה לגבי מעבר בית ספר? אל תמהרו לשלוף את האופציה הזו, ואל תתנו לצוות את התענוג להתנער מאחריות ולפתור את הבעיה על ידי "טרנספר" של הילד שלכם. חובתו של בית הספר לספק סביבה מוגנת, ואתם צריכים לדרוש ולדחוף לתיקון המצב מהשורש. מעבר מוסד הוא מוצא אחרון בהחלט, שיש לשקול אותו אך ורק אם מוצו כל המאבקים והפניות לגורמים הכי גבוהים, ורק אם הגעתם למסקנה שבריאותו הנפשית של הילד דורשת ניתוק מוחלט מהמקום.
תמונה אילוסטרציה. Ai