בתום שבעה ימים, קמה היום (שלישי) משפחת דרעי מהשבעה על בנם איתמר ז"ל שנפטר ביום רביעי שעבר. אתמול הגעתי לבית משפחת דרעי, שעבורם זוהי טרגדיה שנייה לאחר שהבן אסף ז"ל נהרג לפני למעלה מעשור, כדי לשמוע על איתמר: הבן, האח, הדוד והאחיין שהיה.
"ביום ירושלים הזה היה צריך לחגוג את יום הולדתו ה-25". איתמר דרעי ז"ל
כבר בכניסה אפשר להבחין בחמימות שמקרין הבית סביבו. אנשים רבים נכנסים ויוצאים והמקום מלא בחברה עוטפת. בליבי אני מקווה שהבית הזה יראה עוד הרבה אנשים ובשמחות בלבד. יהודית, אמו של איתמר, מספרת בכאב למנחמים על הבן שהיה לה, על הייסורים שסבל, ועל תחושותיהם בהווה. בפינה שוחחתי עם דודתו של איתמר, מיכל מישלי, שלדבריה של אמו היא הייתה "האמא השנייה" של איתמר.
"אהב מאוד את המשפחה". איתמר ז"ל שני משמאל
"ביום ירושלים הזה היה איתמר צריך לחגוג את יום הולדתו ה-25", מספרת מיכל, "הוא היה ילד עם כל-כך הרבה שמחת חיים שאי אפשר לתאר. ילד עם חוש-הומור. ילד מקסים, מיוחד. הוא ממש יצר 'שפה' משלו במשפחה. היו לו את הבדיחות שלו, את ההומור שלו. היו לו פניני לשון שהיו מיוחדים רק לו. מלבד זה, הוא היה חרוץ בצורה יוצאת דופן. את נותנת לו משימה והולכת לישון בשקט. אהב מאוד את המשפחה הגרעינית, המורחבת, ויותר מכל היה קשור לאמא: תמיד סביבה. קצת לא מרגישה טוב- ישר לוקח אותה לרופא. היה דואג לה תמיד".
חלם לטייל בארה"ב. איתמר דרעי ז"ל עם חברים
הבנתי שאחיו הגדול, אסף ז"ל, נהרג בארה"ב לפני שנים. איך הוא הגיב למותו?
"למעשה, אפשר לומר שיש את איתמר שלפני מותו של אסף ואת איתמר שאחרי. ולצערי, יש גם את איתמר של המחלה. איתמר היה בן 14 כשנהרג אחיו אסף. הוא היה מאוד שקט. מיעט לדבר אבל הרגשנו את המהפך שהתחולל בו. לא היה קשה לראות שהילד השתנה מאוד. הוא היה מאוד מצחיק לפעמים את הסובבים, ולפעמים סגור ומכונס.
איתמר למד הנדסת בניין ב'מכללה למנהל'. השנה זו הייתה אמורה להיות שנת הלימודים האחרונה שלו, והוא הספיק ללמוד בה יום אחד לפני שהתאשפז. אבל האמנו שיחלים. אמרנו לו את זה. אמרנו לו שיתרכז בעצמו. הוא סבל חצי שנה של ייסורים קשים".
"היה ילד עם חוש הומור. מקסים ומיוחד"
לפני חצי שנה עבר איתמר סדרת בדיקות בבית-החולים "שערי צדק", עקב כאבי גב מהם סבל. שם נאמר לו ולאמו כי חלה ויש לבצע בהקדם סדרת טיפולים כימותרפיים. בין טיפול לטיפול, עבר איתמר סבל רב, אך הקרובים מספרים שתמיד שמרו על אופטימיות וחשיבה חיובית כלפיו, וכן גם הוא. עם זאת, מספרת האמא, תקופה זו הייתה קשה עבור איתמר, שהיה סגור יחסית ולא הרבה לדבר.
לפני פטירתו עבר איתמר ניתוח מקיף להצלתו. בהתאוששות שלאחר הניתוח, סבל מקשיי נשימה כתוצאה מנוזלים שהצטברו בריאות ועקב כך הורדם. לאחר כיממה וחצי החמיר מצבו. התושבים בבית-שמש נקראו להתפלל לרפואתו, אך ביום רביעי הוסיף מצבו של איתמר להיות קשה, והוא נפטר.
דבר תורה לרפואתו של איתמר ז"ל, והודעת תודה ממנו
מה היו החלומות שלו?
"איתמר מאוד רצה לטייל בארה"ב. דיבר על זה כל הזמן, אמר שכשיחלים הוא הולך לעשות טיול. איתמר של המחלה היה בצער מאוד גדול. היה סגור ולא הרבה לדבר. בזמנים כאלה גם דברים פשוטים הופכים להיות חלומות גדולים. לאמא שלו אמר יום אחד שהוא היה רוצה לחזור לנהוג לשבועיים- ואמא שלו באמת עשתה את זה, קנתה לו אוטו. אבל הוא כבר לא היה מסוגל כל כך לנהוג.
כל שישי היה איתמר נוהג לאכול את 'הכריך': כריך של חלה עם מטבוחה וחצילים. בזמן המחלה זה מה שהוא ביקש מאמא שלו- לחזור לאכול את הכריך של יום שישי".
יש תכונה שלו שהיית רוצה לקחת איתך?
"את המשפחתיות שלו. את שמחת החיים שלו. הדבר שהיה הכי חשוב לו בעולם הוא המשפחה שלו".
שמחת החיים שלו תיזכר לעולם. יהי זכרו ברוך
אתם משפחה מאוד גדולה ומוכרת בבית שמש. אתם מרגישים שהחום והתמיכה הרבים מכל עבר שאתם מקבלים מהסביבה, עוזרים לכם?
"המשפחה השבטית מאוד גדולה ועוטפת. ויש את המשפחה המורחבת, והשלוחות, והמכרים... כולם עוטפים ומסייעים".
יצאתי מבית המשפחה ולא יכולתי להתנתק מהכאב שהם חשים, ובד בבד, להעריך את תעצומות הנפש והאמונה הגדולה בהתמודדותם בפעם השנייה, עם האבל הנורא של אובדן בן.
מערכת שמשנט משתתפת בצער משפחת דרעי היקרה. בבניין ציון וירושלים תנוחמו, ולא תוסיפו לדאבה עוד.