מחלוקת עזה סביב עסקת בית קפה הגיעה בימים אלה לבית משפט, לאחר שמתווכת נדל"ן טענה כי חיברה בין בעלי רשת בתי קפה לבין בעל נכס מסחרי, אך לאחר שהעסקה נחתמה היא נותרה ללא דמי התיווך. את המתווכת מייצגת עורכת הדין טליה ברזאני.
לפי התביעה, הפרשה החלה לאחר שבעל פיצרייה שפעלה במקום ונסגרה, שוחח עם ידידתו, העוסקת בתיווך נדל"ן, ועדכן אותה כי בעלי הנכס מחפשים שוכר חלופי למקום.
על פי הנטען, בעל הפיצריה, שהכירה את בעלי רשת בתי הקפה לאחר שבעבר נעזרו בשירותיה לצורך איתור נכסים לעסקיהם, הבינה כי הנכס עשוי להתאים להם ויצרה את הקשר הראשוני בינם לבין בעל הפיצריה.
בהמשך, כך נטען, נערכה היכרות בין בעלי הרשת לבין בעל הנכס, ולאחר משא ומתן נחתם הסכם שכירות למקום בסכום כולל של יותר מ-800 אלף שקל בשנה.
אלא שלטענת המתווכת, לאחר שהעסקה הושלמה, היא גילתה כי איש מהמעורבים אינו מתכוון לשלם לה את דמי התיווך. לפי גרסתה, מאחר שהכירה את הצדדים באופן אישי וראתה בהם חברים, היא לא מצאה לנכון להחתים אותם מראש על הסכם תיווך בלעדי ומסודר. לדבריה, היא סברה שאין צורך "לעבוד על חוזים" בין חברים הסומכים זה על זה, ורק לאחר שהעסקה יצאה לפועל הבינה כי נותרה מחוץ לתמונה.
על פי הנטען, היא פנתה שוב ושוב בדרישה לקבל את חלקה, אך נתקלה בהתחמקויות. בשלב זה פנתה לעורכת הדין טליה ברזאני, שניסתה תחילה להסדיר את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.
עו"ד ברזאני שלחה מכתבי דרישה לגורמים המעורבים בדרישה להסדיר את תשלום דמי התיווך, אולם פניותיה לא נענו.
לדבריה, לאור חוסר המענה, לא נותרה בידה ברירה, והיא הגישה תביעה לבית המשפט נגד בני הזוג שבבעלותם רשת בתי הקפה ונגד הרשת עצמה.
לתביעה צירפה עו"ד ברזאני הקלטה בה נשמע בעל הפיצרייה המתייחס במפורש לסוגיית דמי התיווך ולמחלוקת סביב התשלום. בהקלטה אומר בעל הפיצרייה למתווכת: "כן, דיברתי איתה [עם בעלת הרשת]. עוד אין לה תשובות. אבא שלה אומר לה לא לשלם. היא לא יודעת מה לעשות. תרימי לה טלפון. אני אמרתי לה זה לא יפה, זה לא מכובד. תרימי לה טלפון. תראי מה קורה. כמה שדיברתי איתה. היא מסכנה. היא רוצה. היא רוצה. היא רוצה לשלם. הבעיה זה אבא שלה. רק צריך טיפה ללחוץ עליה ואז היא תגמור עם זה".
לטענת עו"ד ברזאני, מדובר בראיה משמעותית המלמדת כי בזמן אמת גם המעורבים עצמם הבינו שהם מחויבים לשלם למתווכת את חלקה, וכי המחלוקת האמיתית לא הייתה אם מגיע לה כסף - אלא מי ישלם אותו בפועל.
בנוסף צורפו לתביעה צילומי מסך והתכתבויות מהטלפונים של המעורבים. לטענת עו"ד ברזאני, גם ההתכתבויות הללו מחזקות את הטענה כי הצדדים עצמם התייחסו אליה בזמן אמת כאל המתווכת בעסקה.
בתביעה נטען כי המתווכת הייתה "הגורם היעיל" שהביא להתקשרות בין הצדדים ולכן, על פסיקות עבר, היא זכאית לדמי התיווך המקובלים. עוד נטען כי העובדה שלא נחתם הסכם תיווך בכתב אינה יכולה לשמש כלי להתחמקות מתשלום לאחר שהעסקה כבר בוצעה והצדדים נהנו מפרי עבודתה.
מנגד, בכתב ההגנה טענו בעלי רשת בתי הקפה כי המתווכת כלל לא הייתה מתווכת בעסקה. לטענתם, הם הכירו אותה כמוכרת בחנות בגדים, וכל מעורבותה הסתכמה בהודעת סמס בודדת.
עוד טענו בעלי הרשת כי המתווכת לא נטלה חלק ממשי במשא ומתן, משום שלא היה לה רישיון תיווך בתוקף במועדים הרלוונטיים, וכי אם היו יודעים מראש שהיא דורשת דמי תיווך, העסקה לא הייתה נחתמת בתנאים שנחתמה, אם בכלל הייתה יוצאת לפועל.
בנוסף טענו הנתבעים כי לא נחתם כל הסכם תיווך, וכי העסקה עצמה אינה עסקת מקרקעין רגילה אלא הסכם מסחרי מסוג אחר. במסגרת כתב ההגנה הם ביקשו לדחות את התביעה וטענו כי אין בסיס לחייבם בדמי תיווך.
בהמשך, הגיע ההליך לקדם דיון בבית המשפט במהלכו הופנו הצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, אולם המגעים הסתיימו ללא פשרה.
בעקבות זאת קבע בית המשפט כי התיק יעבור לשלב שמיעת הראיות, שבמסגרתו צפויים הצדדים להציג את ההקלטות, ההתכתבויות והעדויות הנוגעות לעסקה.
נכון לעכשיו, המחלוקת בין הצדדים טרם הוכרעה, אך כבר עתה נראה כי לב המאבק המשפטי לא יהיה רק עצם קיומה של עסקת התיווך, אלא גם השאלה האם יחסי האמון האישיים בין המעורבים הם שאפשרו את העסקה – ובסופו של דבר גם הובילו לכך שהמתווכת נותרה מחוץ לתמונה ברגע שבו הגיע הזמן לשלם לה את חלקה.
עורכת הדין טליה ברזאני (בתמונה. צילום: בן ניקסון) מתמחה במכר מקרקעין, תכנון ובניה וליקויי בנייה, ייצוג דיירים בפרויקטים של התחדשות עירונית, פינוי מושכר, צווי הריסה, צווי מניעה, התנהלות מול רשות מקרקעי ישראל [רמ"י], עריכת שומות שבח למיסוי מקרקעין והפחתות מס שבח