האם ייתכן שחדר מוגבר, שמטרתו לנטר חולים קשים מסביב לשעון, יינטש לחלוטין לאורך דקות ארוכות? טענה חריפה זו עומדת בבסיסה של תביעת רשלנות רפואית שהגיש בימים אלה עורך הדין רן שפירא, בשם ילדיו ועיזבונו של תושב המרכז, בשנות ה-60 לחייו, שנפטר תחת השגחה בבית החולים.
המנוח סבל ממחלות רקע מורכבות ובהן מחלת ריאות חסימתית כרונית, סוכרת ומחלת לב איסכמית. למרות מצבו הרפואי, המשיך לעבוד והתנהל באופן עצמאי.
בתחילת פברואר 2023 פונה לבית החולים בעקבות קוצר נשימה חריף ושיעול. עם הגעתו אובחן כסובל מחמצת נשימתית – כלומר מרמות גבוהות של פחמן דו־חמצני בדמו – מצב מסכן חיים העלול להוביל להפרעות קצב ואף לאירועי לב קטלניים.
על רקע זה הוחלט לאשפזו במחלקה פנימית ובהמשך להעבירו ל"חדר מוגבר" – חדר המיועד לחולים בסיכון גבוה להידרדרות מהירה. בחדר מסוג זה מתבצע ניטור רציף של סימנים חיוניים, כגון דופק, לחץ דם וריווי חמצן בדם, לצד נוכחות קבועה של צוות רפואי, האמור לזהות כל שינוי בזמן אמת ולהגיב באופן מיידי.
על פי הנחיות רפואיות בינלאומיות, טיפול בחולים במצב שכזה מחייב מעקב מתמיד, שכן ירידה חדה ברמות החמצן עלולה להוביל בתוך זמן קצר לדום לב ולמוות.
אלא שלפי הנטען בתביעה, תנאים אלה כלל לא התקיימו באותה עת בחדר המוגבר שבמחלקה הפנימית בבית החולים. המנוח לא חובר למוניטור כראוי, או שלא נוטר כלל, ובנוסף איש לא השגיח עליו ברגעי חייו האחרונים. הוא אותר על מיטתו כשהוא שוכב על בטנו, ללא גישה ללחצן מצוקה - מצב שמנע ממנו להזעיק עזרה בזמן אמת.
על פי הנטען בתביעה, בדקות שבהן נקלע למצוקה, האחות האחראית יצאה להביא תרופות ולא דאגה להשאיר גורם שיחליף אותה בפיקוח על המנוח – בניגוד לסטנדרט המחייב נוכחות רציפה בחדר כזה. במהלך דקות אלה עבר המנוח קריסה נשימתית, איבד דופק וגופו נקלע למצב ציאנוטי – כלומר הכחיל מחוסר חמצן.
כאשר אותר לבסוף, בוצעה בו החייאה שנמשכה כעשר דקות - פרק זמן ממושך לכל הדעות של מחסור בחמצן. על פי הנטען, ההפקרה לאורך דקות ארוכות וההחייאה הממושכת גרמו לו לנזק מוחי בלתי הפיך. לאחר האירוע הוא נותר מחוסר הכרה ומונשם. בהמשך עבר פיום קנה, אך מצבו לא השתפר. בדיקות הדמיה שנערכו לו אישרו שהוא סובל מנזק מוחי נרחב, לצד חום גבוה שיוחס לפגיעה המוחית.
על פי הנטען, כחודש לאחר האירוע, כשהוא עדיין סובל מחום גבוה, וכאשר מצבו עוד טרם מיוצב סופית, הוא הועבר מהמחלקה הפנימית בבית החולים לאשפוז במוסד סיעודי. שלושה ימים לאחר מכן נפטר.
לנוכח התנהלות בית החולים, פנו ילדיו בשם עיזבונו, לעו"ד רן שפירא, אשר הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים ומשרד הבריאות המפעיל אותו.
בתביעה נטען כי מותו של נגרם כתוצאה מרשלנות רפואית חמורה, המתבטאת בין היתר בהיעדר ניטור רציף, היעדר השגחה, כשלים בתיעוד הרפואי, ואי זיהוי בזמן אמת של ההידרדרות במצבו - וזאת בניגוד חמור לעצם מהותו של חדר בפיקוח מוגבר, שאליו הועבר המנוח במצב קשה.
אל התביעה צורפה חוות דעת רפואית שנערכה ע"י פרופ' אורן פרוכטר, מומחה למחלות ריאה ורפואה פנימית, אשר מסביר כי חולים במצבו של המנוח הנ"ל נוטים להתדרדרות מהירה במצבם, ועל כן נהוג לפקח עליהם באופן הדוק תוך ניטור כל מדדי הבריאות והנשימה.
לדבריו, השארת חולה לבדו בחדר מוגבר, ואי חיבורו כיאות למכשירי הניטור מהווים סטיה חמורה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת.
לדברי פרופ' פרוכטר, זיהוי מוקדם של ירידה ברמות החמצן בדמו היה מאפשר התערבות רפואית פשוטה יחסית, כגון מתן חמצן או התאמת טיפול נשימתי, ובכך ניתן היה, בסבירות גבוהה, למנוע את קריסתו ומותו.
עוד צוין כי בחומר הרפואי קיימים פערים וסתירות בתיעוד, וכי לא ניתן הסבר מספק לשאלה מדוע לא אותרה מצוקתו של המנוח בזמן אמת.
לדברי עו"ד רן שפירא, מקרה מוות זה נגרם בשל שרשרת של מחדלים רפואיים חמורים, אשר הצטברותם הובילה לקריסה נשימתית, לנזק מוחי בלתי הפיך ולמותו, שבהחלט ניתן היה למנעו.
במסגרת התביעה שהוגשה בימים אלה בשם ילדיו ועיזבונו של הנפטר, מבקש עו"ד שפירא מבית המשפט, להורות למשרד הבריאות, המפעיל את בית החולים, לפצות את מרשיו, עד הסכום המקסימלי שבגדר סמכותו [2.5 מיליון שקלים]. טרם הוגש כתב הגנה.
עו"ד רן שפירא https://www.ranshapira.co.il/ מתמחה בתביעות ביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.