ימי ספירת העומר, בין פסח לשבועות, מסמלים תקופה רוחנית מיוחדת בהתפתחות שלנו כחברה. על פי חכמת הקבלה, זה הזמן הנכון לבנות מחדש את הקשר בינינו, ולהפוך שוב לעם אחד.
לפני כ-1,900 שנה, בדיוק בתקופה הזאת שבין פסח לל"ג בעומר, חיו כאן באושר 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא. הם קיימו ביניהם מערכת יחסים הרמונית, אהבת אחים מעוררת קנאה. אך מפני שלא יישמו את דברי מורם כראוי ולא נהגו זה בזה בכבוד, התוצאות היו קטלניות. שנאת החינם תפסה את מקומה של אהבת הזולת, הקשרים הרוחניים נפרמו ואש השנאה התלקחה והביאה למותם.
רבי עקיבא, שהיה רועה צאן פשוט ונעשה למקובל ענק בדורו, לימד את תלמידיו שהמציאות שאנחנו חיים בה מנוהלת על ידי מערכת הנקראת "הטבע" או "אלֺהים" (86 בגימטריה), מערכת קשוחה ששואפת לאיזון מתמיד ופועלת על פי חוק אחד בלבד – חוק האהבה. או במילותיו של רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". הוא גילה שהיחסים האגואיסטיים בינינו כולאים אותנו בתוך מציאות מוגבלת של סבל. הדרך היחידה להיחלץ מן המצב הזה ולזכות באושר היא לשנות את היחס של האדם לחברה, להחליף את האהבה העצמית באהבת הזולת. את החוקיות הזאת הבינו היטב תלמידיו של רבי עקיבא.
מה הקשר לימינו? המבוי הסתום שנקלענו אליו בתקופתנו הוא תוצאה של התנהגות אגואיסטית בדיוק כמו זו של תלמידיו של רבי עקיבא. והסוף ידוע מראש… כדי לעצור את ההידרדרות, עלינו לנסות ולהביט מהצד על המצב החברתי שלנו, ולזהות שהמקור לכל הצרות והבעיות הוא הטבע האגואיסטי שלנו שפועל לרעתנו.
"הכלל הגדול בתורה" נמצא בידינו. נכון שתמיד אפשר למצוא עוד פתרון שידחה את הקץ ויספק לנו חמצן לזמן מה, אך רק שינוי מהותי יחולל מהפך אמיתי וארוך טווח. עלינו להתחיל לפעול לפי אותם עקרונות חיבור שהמליצו עליהם רבי עקיבא וכל חכמי הקבלה שצעדו בעקבותיו.
אף על פי שאנחנו אגואיסטים גדולים, כראוי לעם קשה עורף, צעדים קטנים יכולים להאיר את הניצוץ הפנימי שנמצא בכל אחד מאיתנו ולעורר את הכוח החיובי שנסתר בטבע. הכוח הטוב והמיטיב שמקורו בחיבור בינינו יאזן את הכוח השלילי, ועל כל הפשעים תכסה האהבה.
עומר הוא אלומה, אגודה, ומכאן המשמעות של איסוף וחיבור. ל"ג בעומר הוא הזמן ליצירת הקשר הראשוני הנכון, והוא נקרא חג האור (תורה מלשון אורה). ממנו והלאה אנחנו ממשיכים בתהליך שמגיע לשיאו בחג השבועות, זמן קבלת התורה. סביב הר סיני אנחנו כבר נקיים מכל מחשבה שלילית שעוד נותרה בנו ביחס לזולת, ולומדים לפעול כאיש אחד בלב אחד. זו כל התורה כולה.
"ימי ספירת העומר מורים על האחדות, ולכן מתו תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת (שבועות), מפני שהימים האלו מורים על האחדות, והם לא נהגו כבוד זה לזה. ובימי הספירה צריך האדם לתקן האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה בחג השבועות, שיהיו כולם בלב אחד כאיש אחד" ("מאור ושמש", פרשת אמור).