בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה בקשה למינוי אפוטרופוס לדין לשני קטינים, וקבע כי בתיקי אכיפת הסכם אין לאפשר להורה המפר למשוך זמן ולפתוח מחדש הסכמות חלוטות באמצעות מינוי עורך דין לילדים. החלטה מהווה מכה לפרקטיקה הרווחת של שימוש במינויי הסיוע המשפטי כדי לייצר סחבת בתיקי ניכור הורי.
את ההחלטה התקדימית נתנה השופטת סגלית אופק, אשר קיבלה את עמדת האב, באמצעות עורכי הדין ארתור שני ורותם כהן, ודחתה את בקשת האם למנות ייצוג משפטי עצמאי לילדים מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים.
הרקע להליך הוא סכסוך בין הורים לשני ילדים, לשעבר בני זוג ידועים בציבור. לאחר פרידתם חתמו האב והאם על הסכם פירוד והורות שאושר בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב וקיבל תוקף של פסק דין.
ההסכם הסדיר בפירוט את מכלול הסוגיות ההוריות, קבע אחריות הורית משותפת (לשעבר משמורת משותפת), וכן מנגנון ברור למקרה של מחלוקת, במסגרתו נקבע כי בעניינים רפואיים, חינוכיים ורגשיים יפנו לגורמי המקצוע המטפלים בילדים (כגון רופאת הילדים והמחנכת) שדעתם תכריע. עוד נקבע במפורש כי שינוי מסגרת חינוכית או מעבר מגורים מעבר לרדיוס מוסכם ממקום המגורים האחרון של המשפחה – יחייב הסכמה.
אלא שבניגוד להסכם הפירוד וההורות, האם עברה להתגורר בעיר אחרת, הרחיקה את הילדים מאביהם ופגעה בזמני השהות עימו ובביקורים הסדירים במסגרות החינוך בעיר הולדתם. במסגרת תביעה לאכיפת ההסכם , ניסתה האם לבצע תרגיל משפטי מוכר בתיקי ניכור הורי: היא פנתה לבית המשפט בבקשה למנות לקטינים "אפוטרופוס לדין" (עורך דין לילדים מטעם משרד המשפטים) בטענה שיש קשיים רגשיים ויש "לשמוע את קולו של הילד".
לטענת עורכי דינו של האב, ארתור שני ורותם כהן, בקשה זו היא בגדר "נשק יום הדין" של הורים מנכרים. במקום לקיים פסק דין חלוט, מנסה ההורה המפר להכניס לתיק שחקן נוסף, שאינו איש טיפול אלא משפטן , אשר חוסה תחת חיסיון עורך דין-לקוח. לטענתם, האם ניסתה לעקוף את מנגנוני הטיפול והחינוך שנקבעו בהסכם, מתוך מטרה לייצר סחבת שתכשיר את הרחקת הילדים מאביהם, במטרה לקבעו.
בהכרעתה המנומקת, קיבלה השופטת סגלית אופק את עמדת האב, ושרטטה גבולות גזרה ברורים למוסד האפוטרופוס לדין. השופטת קבעה כי מאחר שמדובר בתביעה ל"אכיפת הסכם" (הליכי ביצוע), תכלית ההליך היא לבצע פסק דין קיים, ולא לשנות אותו. השופטת הדגישה: "גם בהנחה שמינוי אפוטרופוס לדין נועד במטרה לקבל אינדיקציה באשר לעמדת הקטינים... אין משמעות להורות על מינוי אפוטרופוס לדין שעה שעסקינן בהליכי ביצוע של פסק דין". בנוסף, קבעה השופטת כי הצדדים קבעו בהסכם מנגנון פתרון מחלוקות דרך גורמי חינוך, ואין מקום לעקוף אותו באמצעות מינוי אפוטרופוס לדין.
עו"ד ארתור שני, המוביל מאז 2019 בתופעת מינויי היתר של אפוטרופוסים לדין מטעם משרד המשפטים, מסר בתגובה: "החלטתה של השופטת אופק היא כרטיס אדום למערכת המשפט ולתופעת 'משפטיזציית היתר' של הליכי קטינים. במשך שנים אנו מתריעים על כך שעורכי דין לילדים ממונים כמעט באוטומט, ללא סמכות מפורשת בחוק, ומשמשים בפועל ככלי שרת בידי הורים מנכרים שרוצים למסמס פסקי דין או להעמיק את הפגיעה בקשר של הפרטנר לשעבר עם ילדיו.
לדבריו, "אפוטרופוס לדין הוא עורך דין, לא פסיכולוג ולא מומחה לטיפול. הכנסתו לתיקי אכיפה שבהם הורה עושה דין לעצמו ומרחיק את ילדיו, משמעותה מתן מגפון משפטי להסתה ועיכוב אכיפת החוק. בית המשפט הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: פסק דין נועד לביצוע, והסכמים יש לכבד דרך גורמי הטיפול שנקבעו בהם – לא על ידי הכנסת עורכי דין נוספים, שבמקרים שכאלה, מדבררים את ההסתה של ההורה המנכר לבית המשפט ולעיתים בדרך של עמדות חסויות הפוגעות בזכות ההורה הנפגע/ת להתגונן מפני הטענות."
עורך הדין והנוטריון ארתור שני, https://www.anyfamily.law משמש כעורך דין, בורר ומגשר בדיני משפחה, גירושין, צוואות וירושות.